שרשרת הדורות המופלאה // הרב בן ציון נורדמן

השנה לאחר עשרים שנות נישואין ב"ה, אנחנו חוזרים לליל הסדר להורים שלי. זה לא שהיה מתוכנן במשך כל השנים שלא להיות אצלם בליל הסדר - אלא כך יצא, בתחילה עקב היותי מארגן ועורך סדרים בכל הארץ ואחר כך כשגדלו הילדים כבר עשינו סדר משלנו, בבית.

תשאלו, מה קרה השנה?

את האמת, לא משהו דרמטי, אבל פשוט אחרי לימוד הסוגיה ושמה 'ליל הסדר' הבנו כי יש עניין חשוב לקיים את הסדר דווקא אצל ההורים. בדיוק כשם שיש לנו מצווה של "והגדת לבנך", כאן בליל הסדר יש לנו מצווה משולשת: ראשית, כיבוד הורים. שנית, ההורים שלנו יכולים לקיים והגדת לבנך אלינו. ושלישית, אנחנו ממשיכים לקיים את והגדת לבנך לילדינו.

זהו חוט משולש שלא במהרה ינתק, ויש בזה גם לימוד מוסר השכל לצאצאינו איך וכיצד לכבד הורים. בסופו של דבר, כל מה שאדם עושה לעצמו הוא עושה.

*

ליל הסדר הוא חג של מסורת ומורשת. קוראים לו ליל הסדר אפילו שהוא לא ממש לפי הסדר. באים רעבים מבית הכנסת וקודם שותים שתי כוסות של יין, ואומרים הגדה. את הילדים שולחים ומפנקים בקליות ואגוזים שלא יירדמו וישאלו מה נשתנה.

את 'מה נשתנה' שואלים בתחילת הסדר עוד לפני שראו את כל השינויים, והעיקר שלא יירדמו. הסדר מכאן והלאה, ובכל זאת זה נקרא ליל הסדר. למה?

מצות המצווה של ליל הסדר נקראים בזוהר הקדוש בשם "מיכלא דמיהימנותא" – מאכל של אמונה. מהו אמונה? איך משרישים אותה בלבבות?

בפסוקי המכות במצרים אנחנו קוראים את אשר אומר הש"י למשה עבדו: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". לכאורה קשה, וכי זו המטרה? את אשר התעלל ה' במצרים? והלוא סיפור יציאת מצרים האמיתי הוא איך יצאנו מעבדות לחירות, מגלות לגאולה?

אומר הרמב"ן בלשונו הזהב: "כשנעתיק הדברים גם כן את הדבר לבנינו, ידעו שהיה הדבר אמת בלא ספק, כאילו ראהו כל הדורות, כי לא נעיד שקר לבנינו". הדרך היחידה לאמת ולהנחיל את ניסי מצרים והקורות אותנו בעמק הבכא הוא מאב לבן, מאם לביתה.

לא בכדי פסח הוא עניין משפחתי. כשהקב"ה מצווה על משה רבינו לחוג את חג הפסח הוא כבר מורה לו על האסיפה המשפחתית: "ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית". קרבן הפסח נאכל בחבורה, וכי יש לך חבורה יותר מהורים ואחים?!

*

באחד הסדרים הציבוריים שערכתי לפני שנים פגשתי זוג מקיבוץ בצפון הארץ שזה היה להם ליל הסדר הראשון בו קראו הגדה ונהגו לפי הסימנים. הם היו מרוגשים עד מאוד כשהסברתי להם את דברי בעל ההגדה וסיפרתי להם את סיפור יציאת מצרים.

אמרתי להם אז כי חכמינו קבעו כי "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". הם לא הבינו, איך יכול להיות, התורה היא הרי תורת אמת, אני בסך הכול בן 27 ואשתי בת 25, איך היינו במצרים? מילא בהודו היינו, אבל במצרים?

הסברתי להם את עניין היהדות שאלוקים בחר באברהם אבינו כאברהם העברי, שיפיץ את שמו בעולם. היו הרבה כתות ודתות בעולם אבל הקב"ה בחר דוקא באברהם שניפץ את האלילים האחרים שיספר לעולם כי הוא קיים.

והיו הרבה הסתרות בעולם עד שנגזר על יעקב אבינו לרדת בשלשלאות של ברזל למצרים. כי עם ישראל היה זקוק לזיקוק וליבון לפני היותו העם הנבחר. יוסף הורדת מצרימה ואחריו הגיע יעקב אבינו עם שבעים נפש. לא ירד להשתקע אלא לגור שם במתי מעט, אבל הבורא רצה התבטלות מוחלטת והסרת כל מחיצה ולכן שועבדה האומה הישראלית 210 שנה בכור הברזל המצרי.

או אז, רגע לפני שקיעתם לעד במקום, הגיע הקב"ה בעצמו וגאל את ישראל מעוני מצרים. הרי שלולי גאולתו היינו משועבדים אנו ובנינו ובני בנינו שם עד סוף כל הדורות, לכן באמת אנחנו היינו שם, ואנחנו יצאנו משם.

זו הסיבה שלילה זה נקרא ליל הסדר, אפילו שהדברים לא נראים על פי הסדר, אבל זהו הסדר האמיתי של עם ישראל. כך נוצרה אומה וכך אנחנו מנחילים זאת הלאה לדורות הבאים.

לשמע הדברים, קמו כל הנוכחים והחלו לשיר בקול גדול: עם ישראל חי. לפתע הרגישו כולם את הערבות ההדדית ואת ההמשכיות הנפלאה שמימות אבותינו במצרים ועד ימינו אנו.

*

זהו יסוד היהדות: "אשא עיני אל ההרים", דרשו במדרש, "אל תיקרא ההרים אלא ההורים". כשאדם מביט למעלה אל ההורים, הוא ממשיך את הדורות ואת המסורת מאז היותנו לגוי ועד עצם היום הזה.

בפסח כמו בשאר ימות השנה אנחנו מצווים בפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך". התורה היא נצחית ועובדת מדור לדור, וראוי לנו כילדים לכבד את הורינו, לקבל מהם את אשר קיבלו הם מאבותיהם ואבותיהם מאבותיהם עד למשה רבינו מסיני שקיבל מפי הגבורה.

לא בכדי אנחנו מתחילים מיד לאחר הפסח בקריאת פרקי אבות. המשנה באבות מתחילה כך: "משה קיבלת תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה".

זו המסורת היהודית. שרשרת הדורות המופלאה העוברת בירושה ונחלה מאב לבנו ומסב לנכדו.

פסח כשר ושמח!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!