מעבר לשעבוד - אל גאולה מרצון • טור אישי לחג הפסח

פסח, חג שמעלה בנו אסוציאציות רבות כמו גאולה, סדר, שעבוד, וניקיונות.
הוא חג שאין לו אח ורע.

פסח הוא החג שמאפשר לנו להביא דברים לבפנים.
סדר פסח מתחיל קודם כל בראש ובלב - ורק אחר כך בבית, בגשמיות.
לפני הבית הגשמי, יש את בית האמתי שהוא בנשמה.
לנשמה אין גבולות ואין מקום.

אם כבר מדברים על מקום, הלא הוא אחד משמותיו של ה׳ יתברך. ובפסח, עם ישראל זעק אל מה? אל המקום. והחיבור למקום האמיתי, לבית של הנשמה, שהוא ה׳ יתברך, משם נעשה חיבור לכל מקום ובכל זמן, בשלמות.

כל זאת במיוחד בדורנו, שהמוצרים שלנו דווקא נובעים מהדברים שאמורים לספק לנו קשר תמידי כמו וואצפ, פייסבוק, ועוד, בו אדם מחובר בו זמנית לכמה מקומות עד שלעיתים נדמה שהאדם עצמנו מנהל כמה חיים בו זמנית, אך למעשה גונב מאתנו את השלווה וההתחברות לרגע הנוכחי.

פעם מערכות היחסים שלנו היו עם האדם ממולנו - היום מערכת היחסים שלנו היא ברובה וירטואלית - עם אנשים שלא בהכרח אנחנו באמת מכירים.

אבל השאלה הגדולה היא האם אנו מכירים בכלל את עצמנו, מי אנחנו? מי אני. מי אתה,
ומה זה למעשה אומר?

אז זהו, שבפסח, עלינו קודם לנקות את החמץ שבלב - הרי אותיות חמץ הן ראשי תיבות של המילים חייב, מוכרח, צריך. צמד המילים הללו לא מייצג חרות וחיבור, אלא שעבוד, עשייה לא מבחירה.

בפסח אנו מקבלים הזדמנות לפסוח ולדלג מעבר לשעבוד הזה, ולהתחבר לחיים ממקום
של חרות, של התמסרות מרצון, וגאולה מרצון - לכוח גדול מאתנו, כוח שמאפשר לנו לעבור את ים סוף הפרטי של כל אחד מאתנו, ומשם לשלווה וחרות אמתית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!