חשבתי שהיוצאת בשאלה היא ה'שאינו יודע לשאול'

ההכנות לפסח בשיאן, הילדים יצאו לחופשה אחרי שחגגו במוסדות את ליל הסדר המוקדם והנה עוד מעט נגיע לרגע הגדול – ליל הסדר עצמו. נשב סביב השולחן ונספר גם על ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה.

עד לראש חודש ניסן האחרון קיבלתי את הבן הרביעי כפשוטו – אינו יודע לשאול – לא שואל או לא יודע מה לשאול. אלא שלפני כמה ימים בראש חודש ניסן הוזמנתי לסעודת אמנים. משמיים הוזמנה לשם במקרה בחורה שגרמה לי לחשוב קצת אחרת על אותו בן שאנו אמורים לפתוח בשבילו את הדרך באותו לילה גדול ונורא שבו אנו גם מצווים לפתוח את הדלת לכל מי שרוצה להיכנס.

היא הגיעה לסעודה במקרה, אם כי מצינו כבר שאין מקרה בעולם כלל. מנחת האירוע שלא ידעה את עברה חשבה שמדובר שמישהי רחוקה שאינה מתמצאת ברזי היהדות והסבירה לה במאור פנים מהי סעודת אמנים ועל דוד המלך ו 100 הברכות.

כמי שהיתה היחידה באירוע שידעה את סודה של הבחורה המופלאה הזו, (אשת טיפול ואשת חסד שקצרה היריעה מלתאר את מעשי החסד שלה) לא יכולתי שלא לגחך לעצמי. שכן מדובר במישהי שעד ל'יציאתה בשאלה' היתה בת לאחת המשפחות המיוחסות ביותר באחת החסידויות הגדולות והשמורות ביותר בארץ.

אותה בחורה נעצה בי מבט משועשע ומתחנן בו זמנית שלא אסגיר את סודה. מה שגם כך לא העליתי על דעתי לעשות ללא רשותה. היא ישבה ועשתה עצמה מקשיבה לראשונה להסברים שניתנו לה במהלך הערב וניסתה לא להסגיר רגשות. אלא שאז הגיע תורי לנגן. מבעוד מועד ביקשו שאביא את החלילית ואבחר כמה ניגונים לאירוע.

התחלתי עם "תפילה לעני" כדי להזכיר לכולנו מה היינו במצריים ובעיקר כדי שנזכור שאף אחד לא עני מדי מכדי שהשם ישמע אותו. כשהצלילים הנמוכים של חלילית האלט מילאו את האולם, אנשים הרשו לעצמם לצלול אל עולם הרגשות שלהם. כשסיימתי היא פנתה אלי בהבעה מלאת רגש ואמרה שזה היה מקסים.

בהמשך הערב ניגנתי את "עוד ישמע בהרי יהודה", לזכותם של כל אלו שמשוועים להיגאל מהבדידות ולהקים בית בישראל. משהו בניגון הקפיצי ואולי גם העובדה שאין מישהו בינינו שלא מכיר מישהו קרוב שרוצה להקים כבר בית בישראל, גרם לכולם להתחבר בשמחה גדולה.

בין מחיאות הכפיים היו גם אלו שקמו באופן ספונטני לרקוד. כשסיימתי והנחתי את החלילית, ראיתי מזוית העין שהיא מוחה את דמעותיה. האם היו אלה דמעות של התרגשות או געגוע למה שהשאירה מאחור? לא שאלתי אך כאבתי בשבילה. אולי בגלל שידעתי שהיא לא חזרה בשאלה בגלל שהיא חדלה להאמין או בגלל שהיא לא רצתה לקיים מצוות.

היא הוגלתה כי הייתה מיוחדת מדי ויצירתית מדי ללכת בתלם מאוד צר של חסידות שבה אין הרבה אופציות בחירה לחיי תעסוקה והגשמה עצמית. ראיתי אותה וחשבתי על אותו בן רביעי בהגדה. אולי זה לא שהוא לא יודע לשאול, אולי הוא פשוט שואל שאלות לא נכונות מבחינתנו? אולי התשובות לשאלות שלו קשות מדי ולכן הוא מעדיף לשתוק? הוא מעדיף או שאנו מעדיפים שישתוק?
הבן מעדיף לשתוק או אולי נאלץ לצאת לגלות ולהשאיר יותר מדי מאחור? אולי הוא פשוט מיוחד מדי, שונה מדי וזה מאיים עלינו?

ביום חמישי האחרון יצא לי ולכל הרחוב בו אני גרה לשמוע את הרב בוטמן שליט"א – רבה של חסידות חב"ד ברמת השרון, עורך ליל סדר לילדי בית הספר שבשכנותי. מערכת ההגברה המשוכללת של בית הספר איפשרה לכל האזור לשמוע את דבריו המתוקים שכיבדו כל כך הן את הנוכחים והן את הדובר.

לא היה זה דבר של מה בכך. מדובר בבית ספר חילוני שנחשב כאן בעיר, יותר מכל בתי הספר, למעוז השמאל והחילוניות. הרב בוטמן בכבוד הדדי ובגובה העיניים פירש את ההגדה לאלו שלא טרחו לשאול מעולם ואולי גם ההורים שלהם לא טרחו לשאול. הוא ריתק את התלמידים ואת המורות שבהמשך הודו לו בלב נרגש.

הוא פתח להם כמאמר ההגדה, במתיקות כזו שעד מהרה הם לא היו היחידים שרצו לשמוע עוד ועוד: מול בית הספר יש בית בתהליך בנייה. דרך חלון ביתי ראיתי איך הקבלן והפועלים היהודים ששמעו תוך כדי עבודתם את דברי התורה החיים, נטשו לאט לאט את כליהם ונעמדו ליד שער בית הספר. כאילו כדי לעשות הפסקה קלה ולפטפט עם השומר אך פניהם היו מופנות לרחבת בית הספר שם התנהל ליל הסדר. הם פשוט רצו להיכנס לדלת הפתוחה, לשמוע, להתקרב. כמו שהם - בבגדי עבודה מלוכלכים, נטולי כיפה אך עם לב ענק שכמו כולם רוצה את קרבתו של אבא שבשמיים.

בליל הסדר אנו מצווים הן לפתוח את הדרך לבן שאינו יודע לשאול ואת דלת הבית לכל מי שרוצה להיכנס. אולי זה הזמן גם לפתוח את הלב לכל מי שאוהב את השם בדרך קצת שונה, יצירתית או מיוחדת? אולי זה הזמן לזכור שבליל הסדר האבא הגדול שלנו בשמיים מבקש זאת מאיתנו אבל עוד כמה חודשים בתפילת נעילה אנחנו אלה שנעמוד לפניו ונתחנן ונבקש: "פתח לנו שער בעת נעילת שער....".

יהי רצון שזכות פתיחת דלתות הבית והלב בליל הסדר ובכל השנה תגן בעדנו כשנצטרך גם אנחנו שאבא יפתח לנו את השערים הנעולים במרומים. הלוואי ואף אחד לא יצטרך יותר לצאת לגלות מביתו של השם יתברך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!