שיימינג לתפארת: כישלון המאבק בגיוס

למעלה מארבע שנים מתנהל כאן מסע הכפשה והסתה נגד חיילים חרדים ונגד העוסקים בשילובם בצה"ל.

הדבר החל ב"קמפיין החרד"קים", קמפיין בסגנון ה"שטירמר", שהגה מוחו הקודח משנאה של אחד מסיקריקי בית שמש הידועים לשמצה, (שמאז הספיק להתפקר לחלוטין, הוא, אשתו וששת ילדיו), בו צויירו חיילים חרדים בדמות חזירים וכחוטפי קנטוניסטים. המשיך בחוברת "השמד" בה הוצגו תמונותיהם של קצינים וחיילים העוסקים בשילוב חרדים בצה"ל, ונכתב עליהם שהם מוציאים בחורים חרדיים לשמד. עלה מדרגה בפרסום חוברת "הציידים" בה הוצגו תמונותיהם, שמותיהם, כתובותיהם, מספרי תעודות הזהות ומספרי הטלפון של כמה עשרות אנשים העוסקים בשילוב חרדים בצה"ל. ועתה הגיע הדבר לפרסום תמונותיהם של מאות חיילים חרדיים במדים, כשהמטרה המוצהרת של הקמפיין כולו, היא לגרום להלבנת פני האנשים הללו בפומבי ולהרתיע אחרים מלהתגייס.

בואו נבדוק מה קרה בארבע השנים הללו מבחינת גיוס חרדים והאם הקמפיין על כל שלוחותיו והסתעפויותיו אכן הצליח, ולו במידת מה.

אבל לפני כן מעט עובדות.

ראשית, חשוב לדעת, גם אם הקיצונים המפגינים והמסיתים הפרועים לא יאהבו זאת כי זה שומט מתחת רגליהם את התירוץ להשתוללות, אבל הצבא כעיקרון לא מעוניין לגייס בחורי ישיבה. הוא אמנם דורש שיתייצבו כחוק להגשת הטפסים החד-שנתית ע"מ לקבל את דחיית השירות לשנה נוספת, ומעוניין מאד לגייס את אלו שעזבו את הישיבות והכוללים, אבל לא מעוניין להתעסק עם בחורי ישיבה ואברכי כולל.

שנית, מקום המדינה ועד עתה שירתו עשרות אלפי חרדים בצבא באופן קבוע ומתמשך. כולל בני תורה, תלמידי חכמים, רבנים רבים ואף אדמו"ר או שניים, וכל זאת למרות שלמעט הרבנות הצבאית, ולמעט "הנחל החרדי" בגלגולו הראשון (משנת 1962 ועד 1975), לא היו בצבא מסלולי שירות חרדיים יעודיים. לומדי תורה קיבלו דחיית שירות (וכדאי שידעו מכחישי ההיסטוריה, שעד שנת 1977, עת עלה בגין לשלטון, היתה מכסה מוגבלת של זכאים לדחיית שירות על בסיס "תורתו אומנותו", ולא כל מי שרצה ללמוד בישיבה יכול היה לעשות זאת. מאידך, מספר לומדי התורה היה קטן יחסית ולא עבר את המכסה המותרת), אבל כל מי שלא למד בישיבה או בכולל, שירת בצבא. הנורמה היתה שלומדים בישיבה, מתחתנים, לומדים שנתיים-שלוש בכולל, הולכים לצבא ולאחר השחרור יוצאים לעבוד.

שלישית, דעת גדולי התורה היתה (וזה נמצא גם במסמכים כתובים) שכל מי שלא לומד בישיבה ומנסה בערמה לחמוק מהשירות הצבאי, נחשב "רודף" של עולם התורה.

ועתה נחזור לבדיקת השפעת ה"שטירמר" וגרורותיו על גיוס חרדים. מסתבר שבארבעת השנים האחרונות, בדיוק כמו בשנים שקדמו להן, עלה(!) מספר החרדים המתגייסים והמשרתים בצבא, משנה לשנה. כלומר, שכל מסעות ההסתה לא הועילו להורדת מספר המתגייסים.

דבר מעניין נוסף ראוי לציון הוא, שלאחר פרסום שתי חוברות "הציידים" (חוברת "הבכירים" וחוברת "אנשי השטח"), בה פורסמו, כאמור, שמותיהם, כתובותיהם, מספרי הטלפון וכד' של האנשים העוסקים בשילוב חרדים בצה"ל, קפץ מספר המתקשרים להתעניין במסלולי השירות השונים, פי שניים(!) ויותר, ומספר המתגייסים בתקופה שאחרי הפרסום, עלה בצורה דרמטית. והסיבה - פשוטה למדי, כל האנשים שבסתר ליבם שקלו את האופציה להתגייס, אבל לא ידעו למי ניתן לפנות ולמי צריך לפנות ע"מ לברר את הפרטים השונים, קיבלו לפתע, על "מגש החוברת" את כל המידע הדרוש. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהיו מי שחשבו שהצבא עצמו הוא זה שהוציא את החוברות.

והנה הגיע הדבר שאליו התכוננו הקיצוניים הלוחמים בגיוס במשך תקופה ארוכה, עליו תלו את תקוותם ומבחינתם הוא הוא "נשק יום הדין": שיימינג. הם היו משוכנעים שברגע בו יפרסמו מאגר של תמונות חיילים חרדים, ייכנסו הללו למקלט ולא יעזו לצאת ממנו כשהם לבושי מדים.

וראה זה פלא, ברגע שעלה הקמפיין לרשת, קרו שני דברים במקביל:

א. פתאום נחשפה לעין כל העובדה שבצבא משרתים הרבה חרדים "קונבנציונליים". לא נוער שוליים נושר, כמו שניסו לומר כל הזמן ע"מ לחפות על אחוזי גיוס החרדים הגדלים והולכים בקצב קבוע, אלא חרדים "נורמליים" לכל דבר, בעלי משפחות (וגם רווקים) שלמדו בישיבות ובכוללים, סיימו והלכו לשרת בצבא, כשכוונתם לאחר מכן היא להתחיל לעבוד ולפרנס את משפחתם בכבוד, כפי שנהג בעבר הרוב המוחלט של הציבור החרדי. מבחינה זו הקמפיין הזה נותן "לגיטימציה" ומוטיבציה לרבים נוספים שהתלבטו עד היום, ללכת ולהתגייס, כי הם רואים שניתן להישאר חרדי לכל דבר גם כשאתה בצבא.

ב. לפתע החלו אנשים רבים להעלות לרשת את תמונותיהם כשהם היו בצבא ולכתוב עד כמה הם גאים בכך שהגנו על העם והמולדת (והקרדיט על כך מגיע לאיציק סודרי, לשעבר דובר ש"ס, שהיה הראשון שהעלה את תמונתו במדים מלפני שנים רבות). חרדים רבים שלחו לכתובת המייל ממנה הופץ מאגר התמונות, את תמונותיהם במדים וביקשו מהעומד מאחוריו להוסיף את תמונתם למאגר. והיו גם לא מעט שאמרו וכתבו שהם ממש נעלבו מכך שתמונותיהם לא(!) פורסמו. בבחינת "אם אתה לא שם - אתה לא קיים".

קמפיין ה"שיימינג" המתוכנן כ"כ בקפידה, כשל כשלון חרוץ ברגע שהחל, והשיג מטרה הפוכה לגמרי. חיילים חרדים רבים קיבלו לפתע עידוד רב ותמיכה קולנית ופומבית לדרכם ולמה שהם עוברים.

מסתבר שלא רק שחרדים רבים גאים בכך ששירתו בצבא, אלא גם שנמאס להם מהקיצוניים המעכירים את המרחב הציבורי ברעל שהם שופכים לחיינו, בהתנהלות נוגדת ההלכה שלהם, ובסתירה המוחלטת שבהתנהגותם לכל מה שלימדונו גדולי התורה לדורותיהם, על "בין אדם לחברו", על "מלבין פני חברו ברבים שאין לו חלק לעולם הבא", על "מלבין פני חברו ברבים שהוא כשופך דמים", על מידות טובות ועל "דרך ארץ שקדמה לתורה".

דרכם אינה דרך התורה, לא דרך ההלכה, לא דרך תורת המוסר, וגם לא דרך בני אדם מן היישוב. מדובר בפראי אדם, גסי רוח, בריונים שלוחי רסן ומופקרים.

(במאמר המוסגר אכתוב שעבודת איסוף התמונות של החיילים החרדים לצורך ה"שיימינג" היתה רשלנית מאד. חלק ניכר מהמצולמים כבר סיים את שירותו הצבאי. תמונות רבות הן תמונות כפולות של אותם אנשים. תמונות רבות מטושטשות ולא ניתן לזהות בהן מי המצולם, פרט לעובדה שהוא חרדי [זקן, פיאות, כפה גדולה ושחורה וכד']. ומה שהכי חשוב, כל התמונות לוקטו ממקורות גלויים, מתמונות שפורסמו ברשת ע"י החיילים עצמם, דבר המעיד שהם לא היו מעוניינים כלל בהסתרת העובדה שהם משרתים בצבא).

איני מתכוון להתייחס כאן כלל ל"שתיקת השפנים" של העסקונה החרדית, כי, כפי שהבנתי מחיילים חרדים רבים, העסקונה הזו הפסיקה לעניין אותם. הם לא מרגישים כל שייכות לאנשים הללו, הם כבר לא מצפים מהם למאומה, ומבחינתם הנתק הושלם מזמן.

סיכומו של דבר, "מרשעים יצא רשע". מי שחושב שניתן לכפות על אנשים לפעול בניגוד לרצונם, טועה טעות מרה. מי שחושב שרבים יכפיפו עצמם למיעוט זניח, בגלל קיצוניותו ואלימותו, טועה טעות מרה. ומי שחושב שרק הוא שולט באמת ובדעת התורה ולאחרים אין כלל דעה, טועה טעות מרה.

כמו שנסיונות הכפיה של מפלגות חילוניות על החרדים בתחומים שונים כשלו, כך גם נסיונות הכפיה של קיצוני שולי השוליים של החברה החרדית, לא יצליחו לכפות על מי שמעוניין בכך, לא לשרת בצבא, או לא לשלוח את ילדיו למוסדות חינוך המלמדים לימודי ליבה. הם נוכחו לדעת שהם לא מרתיעים אף אחד ולא מפחידים אף אחד.

יתוש טרדן ותו לא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!