בוטיק סנטרל במחנה יהודה - קסם של מקום • ביקורת מסעדה

ממרומי מעמדי וגילי הבלתי ייאמנו, הכי אני אוהבת קסם.

יום אחד ישבתי ופשוט עשיתי חשבון שכל חיינו אנחנו רודפים - לא אחרי כסף ולא אחרי כבוד, ואפילו לא אחרי ביטחון, אלא אחרי מה שמקסים אותנו. פשוט לפעמים נראה לנו שאם יהיה לנו כסף או כבוד, ביטחון או רוגע, זה מה שיחולל את הקסם ההוא ההוא. אבל המטרה העיקרית היא בהחלט אותו ניצוץ מסתורי ומרתק המצוי מעבר ל..

הוכחה? בבקשה - כשאנחנו פוגשים אדם עם אותו קסם חמקמק ופתלתל, כזה שנראה לנו שיש בו אותה תכונה חמקמקה ומסתורית, אנחנו לא יכולים להפסיק להתעניין בו באובססיביות גמורה ומוחלטת, וזה מה שנקרא משיכה אמיתית.

מהו סוד קסמו המרגיע של השוק הפתוח ההומה והצווחן ביום שישי? עדיין לא גילו. אבל אולי זה בדיוק הדוגמא - אטרקטיביות בלתי מעורערת של שוק מחנה יודה, המזעיקה אליה בסוף שבוע במיוחד, אנשים מכל הארץ והעולם, בכל הגדלים, המינים והצבעים.

גם מי שמתלונן על סחרחורת מההמולה, גם מי שטוען לקלסטרופוביה, שכן בחורף השוק הוא מקום די מחופה וסגור, עדיין, לא יכול שלא לחוש בקסם השרוי בכל מקום.

*

צהריי שישי.

התפתלות של כשעה בפקקי אגריפס ונחלאות, חניה יקרה להחריד בחניון הראשון שהסכים לקלוט אותנו (אנחנו פתוחים רק עד רבע לשלוש גברת), ואנחנו שם, ביתי בת העשר, ואני.

קבעתי עם חברה שגם לה ילדה בת עשר בבוטיק סנטרל. מרכז השוק. "מקום מתאים - מתוק לילדות מתוקות", היא אמרה לי, "ואני מתכוונת גם אלינו".

בוהה כמכושפת באנשים, הריחות, הצבעים, וההמולה, נגררה ילדתי אחרי, ידה תחובה עמוק בכף ידי, ועיניה המופלאות נוצצות. "תראי איזה פירות שווים", צרחה לי, כדי שאשמע. ילדיי הם ילדיי מרכולים וחנויות שכונתיות, ולא התוודעו מעולם לאננס בגודל של בנין, וכאלו גויאבות ענקיות.

נכנסנו לבוטיק סנטרל.

באמצע כל האפור והפשוט לכאורה - תיבת תכשיטים קטנה. וכשאני אומרת קטנה. אני מתכוונת לזה: דלפק צר וקט ומולו ארבעה כסאות גבוהים. ובתווך - מקררים עמוסים קינוחים ומאפים מעוצבים תאווה לעין ומיני פאריז.

"באים לפה כדי לקנות, לא כדי לשבת", מסבירה לי י. האישה שקבעתי איתה היא אורחת של קבע במקום. מתגוררת בגאולה, חובשת טורבאן, מדברת אידיש. אבל יודעת כל דבר איפה הוא הכי טוב. "כל בוקר אני פותחת פה. קפה. קרם ברולה מתוק. מקרונים. מכורה". הילדות מתוודעות חיש קל זו לזו, לא מפריע להן שהשפה העיקרית של אחת מהן היא עברית והשנייה אידיש, ואנחנו מזמינים להן סופגניות.

לא. תקשיבו. אין דברים כאלו. ראשית, הסופגניות אפויות, כך שבשום אופן לא מדובר במוצר שומני ודביק, אלא בגרסה הרבה יותר אלגנטית. מבחינת הערך הקלורי אני בספק אם יש הבדל - הבצק חמאתי באופן בולט לחיך. המילויים משגעים. ריבה לא תעשייתית, קרם פטיסייר מעולה, שוקולד טעים.

"לשבת פה עם קפה בשקט, ספונה בתוך בועה כשבחוץ המולה וצבעים. זה המיוחד", מסבירה לי י. את הקסם מבחינתה. "מומלץ למי שאוהב לעבוד על מחשב וסביבו המולה שאינו קשור אליה".

אז מה הזמנו?

קפה קטן ומצוין - 7 ₪.

גדול- 9 ₪.

מקרונים בטעמים- 5 ₪ האחד.

קרם ברולה בצנצנת (מדובר בווריאציות שונות של הקינוח הצרפתי) - 19 ₪.

י. מכורה בתכלית לקרם הברולה הנ"ל, ומזמינה צנצנות רבות הביתה למטרות אירוח. אבל למען האמת, טעמתי טובים ממנו. ואישית. לא הייתי מזמינה שוב. היו גם מאפי שמרים שונים ומגוונים. אותם לא טעמנו מטעמי התפוצצות סוכר תת בטנית.

מה קנינו לשבת?

חפיסה של 12 מקרונים בכל הצבעים - 48 ₪.

חבילת עוגיות אלפחורס - 35 ₪.

כמה סופגניות חמאה אפויות - 7 ₪ האחת, במילויים שונים: שוקולד, קרם פטיסייר, ריבה.

מה חשבנו על זה?

המקרונים עשויים באופן צרפתי מדויק. כולל הקרמים שלהם. (יש גם משולבים למי שבוחר. למשל קפה ופסטוק וכולי). טיפה יקר, אבל מומלץ.

האלפחורס נימוחים ומצוינים בדיוק כמו שהם אמורים להיות. בלי שום מלאכותיות שמוצאים במאפיות ישראליות, גם כאלו שמתהדרות בשם מצוין. מומלץ.

סופגניות החמאה האפויות מדהימות. מתחסלות בביס וחצי. המחיר קצת יקר לטעמנו. אבל פעם ב משתלם לטעום אחת רק בכדי להבין לאן לשאוף להבא מבחינה קולינרית...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!