פרשת ערד חוללה סכסוך ליטאי-חסידי • טור

ישיבת ממשלה זועמת ורוויית אמוציות כמו זו שהתקיימה ביום ראשון השבוע לא זוכרים אפילו זקני הקדנציה. כל הג'יפה שהצטברה מאז שהוקמה הממשלה הנוכחית פרצה אל פני השטח כמו תעלת ביוב שהוצפה בשטפונות האחרונים. ערב קודם לכן דומה היה שהושגה הסכמה עם מתנחלי עמונה שהתגלו כסוחרי נדל"ן מהשורה הראשונה (מיליון שקל למשפחה על קרוואן עלוב שניתן להשיג אותו בכל שוק פשפשים בחמישים אלף ₪ בחמישה תשלומים בכרטיס אשראי, בלי ריבית). אם מחברים את כל הסכומים העקיפים הנוספים, העלות הכוללת של פינוי בית בעמונה היתה פי חמש מהוילה הגדולה ביותר שפונתה בגוש קטיף. אשכרה.

אם לא די בכך התגלה לשרים שהם עומדים לשלם מכיסם (כלומר: מתקציבי משרדיהם שספגו קיצוץ בבשר החי) את מחיר השגיונות של נתניהו בפרשת תאגיד התקשורת. לפני חודש וחצי אמור היה יו"ר הקואליציה דוד ביטן להגיש חוק לסגירת התאגיד ושלום על ישראל. בפועל זה לא מה שקרה יען כי צרה חדשה התרגשה על ראשו של נתניהו. רביב דרוקר חשף את פרשת השחיתות, לכאורה, והמעורבות של מקורבי נתניהו בהזמנת הצוללות מגרמניה. נתניהו הבין מיד שהוא לא יכול לנהל מלחמה בשתי חזיתות וביטן קיבל, כנראה, הוראה לעצור את ההליכים הפרלמנטריים. התוצאה: התאגיד עדיין חי וקיים ושורף ארבעים מיליון שקל לחודש.

התכנון של נתניהו הוא לעבור בשלום את פרשת הצוללות מצד אחד, ולסיים את העברת חוקי התקציב וההסדרים בכנסת מצד שני. על התאגיד הוא יתנפל החל מהשני לינואר הבעל"ט. ההליכים לסגירת התאגיד יארכו, אם לא תיפול על נתניהו צרה נוספת, עוד ארבעה חודשים. את המחיר בסך מאה ושישים מיליון ₪, פלוס המאה וחמישים מיליון של פינוי סוחרי הנדל"ן מעמונה התבקשו השרים לשלם מתקציביהם השוטפים.

את חמתם היו השרים אמורים לשפוך על נתניהו שבישל את שתי הדייסות האמורות. אבל לך תריב עם מי שעלול לשסות בך את עיתון הבית שלו ואת כל כלבי הציד של הבית ברחוב בלפור. היה צריך קורבן אחר למרירות המצטברת. עיון קל ברשימה שהונחה בפניהם חשף את הקורבן החליפי בדמותו של שר האוצר משה כחלון. את הצעקות שהוא חטף אפשר היה לשמוע עד המבואה של היועצים והעוזרים הממוקמת חמישים מטרים מפתח אולם ישיבות הממשלה.

האמת שזה הגיע לו. לשרים הנדהמים התברר שכחלון, האיש שאמור לשמור על הקופה ולהתנגד לבזבוזים פוליטיים, החליט להצטרף אף הוא לחגיגת חליבת הקופה. גם לו יש בחירות עוד שנתיים ועם אפס הישגים בתחום השיכון הוא צריך לנופף בהצלחות אחרות. הבקשה של כחלון, כפי שהופיעה בדף התוספות שהונח בפני השרים, היתה לשריין בוכטה של כסף לתוכנית מהפכנית של חברת סיעתו, רחל עזריה, לעידוד נשים לחזרה לעבודה בתוך תקופת חופשת הלידה. העלות הכוללת: שלוש מאות ועשרים מיליון ₪. כמו עמונה והתאגיד גם יחד.

מה בדיוק עובר עליך, נשאל כחלון בזעף על ידי אחד השרים הד"לים. קודם תעביר בכנסת תיקון לחוק הביטוח הלאומי שיאפשר את התשלום הזה אחר כך תתחיל לחפש מקורות לתקציב. למה לשריין כבר עכשיו את הסכום העתק הזה וכבר להוריד אותו מתקציבי המשרדים שלנו.

שר אחר, שעוסק לפעמים גם בנושאי בטחון פנים, היה תוקפני עוד יותר. אתה עושה עלינו סיבובים וחושב שנשב בשקט - צעק. למה אנחנו צריכים לשלם עכשיו על כסף שעוד אין לו בכלל אישור תחוקתי - ביקש לדעת בטון לא מנומס.

גם לשרים החרדים הייתה בטן מלאה על כחלון. בדרך לישיבת הממשלה הם שמעו במהדורות הבוקר של רשות השידור וגלי צה"ל כי בעקבות התוספות התקציביות הכבדות לחרדים המסתכמות בחצי מיליארד שקלים יהיה צורך בקיצוץ עמוק בתקציבי כל המשרדים הממשלתיים. מחינוך ועד בריאות. מתחבורה ועד רווחה, והכל בגלל החרדים.

מקור ההדלפה היה שקוף כמו מצביע מזרחי בפריפריה. האוצר, טוענים השרים החרדים, ידע שתקום צעקה גדולה על הקיצוץ בתקציבי המשרדים בגלל עמונה והתאגיד, ובעיקר התוכנית מטיבת הנשים של רחל עזריה, וכיוון מראש את האש ליעד הקל של החרדים. הם הסחטנים. הם אלה שאינם יודעים שובעה, והם אלה שבגללם ישלם האזרח יותר על שירותי החינוך והרווחה שיקבל.

עד לישיבת הממשלה הספיקו השרים החרדים לעלות לשידור ולתקן מעט את הנזק שגרמה להם התחמנות של כחלון. מתקפת הנגד גרמה לנ"ל לשנות פאזה בישיבת הממשלה ולהתמקד בסעיפים האמיתיים שבגללם יש צורך בקיצוץ בתקציבי המשרדים ובשירותים לאזרח. השרים החרדים ישבו איפוא בשקט במהלך הישיבה וצפו בנחת בקטטות בין שרי הליכוד פלוס הבית היהודי עם שר האוצר. את מה שחשוב עבורם הם קיבלו.

ועדיין, שאלנו את אחד השרים החרדים. התקציבים החרדים הם למעלה מחצי מיליארד. איך הצלחתם להוכיח שלא בגללם מקצצים בשירותים לאזרח הקטן.

לאזרח הקטן אין לנו הסברים, הודה בגילוי לב. מדובר בחישובים מורכבים ומסובכים. מה שהיה חשוב לנו זה שהאוצר יפסיק להפיץ את הסיפור שרק בגללינו חותכים בשירותים החיוניים.

ובכל זאת, שאלנו, מה תגיד לראשי הערים שמבינים קצת יותר במספרים כאשר אלה ישאלו אותך מדוע חתכו להם במענקי האיזון בגלל התוספות הקואליציוניות הכבדות.

ראשי הערים מבינים טוב מאוד את הקונצים של האוצר - השיב. "הם שובתים כעת על רקע הקיצוצים (בעת כתיבת השורות מתקיימים מגעים דחופים איתם בלשכת ראש הממשלה. י.ר.) ואנחנו נותנים להם את הגיבוי המלא. לגופו של עניין. כל התוספות לחינוך ולישיבות שלנו הובאו מראש כאשר בנו את תקציב המדינה לשנה הבאה. לא היה צורך בשום קיצוצים נוספים. הצורך לחתוך היה פועל יוצא מההפתעות של הרגע האחרון, עמונה. התאגיד והתוכנית של רחל עזריה". נאום השר החרדי.

יהדות התורה
בחסות המהומה והויכוחים הסוערים בישיבת הממשלה, הצליחו הנציגים החרדים להבליע את השוס האמיתי של התקציב מהזוית החרדית. לראשונה מאז כניסת החרדים לקואליציה של מנחם בגין בשנת 77 טיפס תקציב הישיבות למיליארד ומאתיים מליון שקל. לשבר את האוזן. בימי תור הזהב של החרדים בממשלת נתניהו השניה (תשס"ט- תשע"ג) היה תקציב הישיבות כמיליארד וחמישים מיליון ₪.

ולא מדובר רק בשבירת השיא במאה וחמישים מליון ₪. יש לזכור בהקשר לכך שגם מספר התלמידים גדל בעשור האחרון, כך שפר תלמיד לא מדובר בתוספת שתפגע ברווחי חברות התעופה בקו נתב"ג- קנדי. מנהלי הישיבות והשד"רים עדיין יאלצו לאכלס את מחלקות העסקים והראשונה בדרך לפגישות עם נדיבי עם ומחזיקי תורה. ההישג האמיתי הוא השגת יעד שהמפלגות החרדיות חולמות עליו מזה שנים רבות: הכנסת כל התקציבים הקואליציוניים של הישיבות לתוך בסיס התקציב.

מי שמקבל את הכסף לחשבון המוסד שלו אולי לא מרגיש את ההבדל, אבל מי שעובד כדי להשיג אותו. קרי: הנציגים החרדים ובמיוחד יו"ר ועדת הכספים, יודעים שמדובר בהבדל של שמיים וארץ. כסף קואליציוני הוא היעד הכי קל לקיצוצים במהלך השנה. מלחמה חלילה פורצת. או שינויים בשערי המטבע מחוללים משבר ביצוא, והממשלה מתכנסת לקיצוצים בתקציב. היעד הראשון והקבוע הוא כספים קואליציוניים. לעומת זאת מה שנכנס לתקציב המדינה הוא כסף מובטח. פה ושם יכולים גם לפגוע בו במסגרת של קיצוץ כולל בתקציב המדינה אבל אז אי אפשר לחתוך בו יותר מכל תקציב אחר. מקסימום אחוז אחד או שניים.

ויש גם את ההיבט ההצהרתי. לא לחינם כל שרי האוצר לדורותיהם נלחמו נגד הכנסת תקציב הישיבות במלואו לבסיס התקציב והתעקשו שרובו יהיה כסף קואליציוני. הם רוצים לבדל בין תקציבי ההשכלה הגבוהה האקדמית להשכלה הגבוהה החרדית. שלא יעמדו על מישור אחד. שכולם ידעו שהמדינה רואה באוניברסיטאות יעד מועדף ובישיבות נטל שנכפה עליה בגלל החרדים. זו התפיסה של כל ראשי אגף התקציב באוצר לדורותיהם והם הצליחו להנחיל אותה לכל שרי האוצר בלי יוצא מן הכלל. אפילו כחלון המסורתי לכאורה נשבה בתפיסה והיה צורך לכופף לו את היד כדי שיסכים לשנות סדרי בראשית.

הישג כזה מן הראוי היה שיחגג בהרמת כוסית לחיים של ראשי המפלגות החרדיות. הרמה צנועה אמנם, שלא תנקר עיניים, לפחות עד לרגע שבו הכנסת מאשרת סופית את חוקי התקציב וההסדרים באור ליום חמישי (וזו הסיבה שנמנענו מפרסום הידיעה המשמחת כבר גשבוע שעבר). אפס כי במקום חגיגה קיבלנו מריבה חמוצת פנים מול עיניהם הנדהמות של ראש הממשלה ושריו.

את המהומה חולל שר הבריאות הרב יעקב ליצמן. במוצאי שבת שטרום ישיבת הממשלה הוא קיבל, כנהוג, ממזכירות הממשלה את המסמכים הקשורים לנושאים העומדים לדיון. בתוכם הוא מצא את רשימת הכספים הקואליציוניים שאותם דורשת כל סיעה לפי מפתח של עשרים מיליון ₪ לח"כ, וזאת. מעבר לסיכומים המוקדמים כמו תקציב הישיבות לחרדים והחטיבה להתיישבות של הבית היהודי. סוג של כסף קטן שמיועד למטרות מאוד ספציפיות בהתאם להעדפותיהם האישיות של חברי הכנסת. הם טורחים לשבת עשרות שעות במליאה לאשר תקציב של שלוש ומאות וחמישים מיליארד שקל - לא מגיע להם קצת דמי כיס למטרות טובות? בטח שמגיע.

ליצמן עיין ברשימה, התמקד במאה ועשרים מיליון השקלים של יהדות התורה ונזכר לפתע שבעצם אף אחד לא דיבר איתו עליה. לא שאלו אותו להיכן להעביר את העשרים מיליון שמגיעים בגינו ולא את השישים מיליון שמגיעים לכלל סיעת אגודת ישראל. כשעיין טוב יותר ברשימה חרה אפו עוד יותר. הוא גילה שהחינוך העצמאי בהנהלתו החדשה שנואת נפשו קיבל קרוב לשישים מיליון ₪ מכספי הסיעה.

בלי להתבלבל הוא ניגש לראש הממשלה. אני רואה את הרשימה הזאת רק עכשיו והיא לא מקובלת עלי - הפטיר בזעף.

אבל גפני הוא זה שהכין את הרשימה - כך ראש הממשלה.

אני לא סומך עליו בכלל וזה לא מקובל עלי - השיב ליצמן.

גם שנה שעברה - כך נתניהו - גפני הוא זה שהגיש לי את הרשימה.

גם אז לא סמכתי עליו והוא עשה זאת בלעדי. השיב ליצמן.

תסתדרו ביניכם -,השיב נתניהו קצרות, והעלה את הרשימה הכוללת ואת הקיצוצים שבעקבותיה להצבעת השרים.

מי שעקב אחרי הדו שיח בין השניים וחשש מפיצוץ היה שר הפנים אריה דרעי. הוא ניגש לליצמן וביקש ממנו ליישב את הויכוח עם גפני והדגלאים בתוך הבית פנימה. לא לעיני ראש הממשלה והשרים. האם דרעי הפך להיות משכין השלום של אחיו האשכנזים? אי אפשר לשלול זאת על הסף, אך מסתבר יותר שהוא העדיף למנוע עימות פומבי שהיה מסב תשומת לב מיותרת לכלל ההישגים החרדים ברשימה. ובתוכם תוספת התקציב האדירה לישיבות. משבע מאות ושלושים וחמשה מיליון בבסיס התקציב למיליארד ומאתיים מיליון ₪.

אבל ליצמן החליט שלא לעבור לסדר היום. כדרכו בקודש כשהוא כועס ואין לאל ידו לתקן את עילת הכעס, הוא לקח את הכובע ויצא במופגן מישיבת הממשלה. בהיעדרו הצביעו כל השרים,וללא יוצא מן הכלל, בעד רשימת התוספות והקיצוץ הרוחבי במשרדי הממשלה.

בתום הישיבה יידע ליצמן את חבריו לסיעה האגודאית, בישיבה מיוחדת שהתקיימה ביום שני השבוע, על הפרשה. האם כולם הופתעו מכך? ממש לא. בשיחה שקיימנו עם ח"כ מנחם אליעזר מוזס סיפר הנ"ל שגפני הראה לו את הרשימה לפני מספר שבועות והיא היתה בערך כמו בשנה שעברה. חברים אחרים בסיעה הביעו מחאה על כך שלא שאלו אותם לפני שהחליטו מה לעשות בכספים שבעצם רשומים על שמם.

ובאשר לטענה שגם שנה שעברה היה זה גפני שהגיש את רשימת הכספים הקואליציונים ולא היה פוצה פה ומצפצף. קודם כל, אומר לנו אחד ממקורבי ליצמן, גם אז זה לא היה בסדר. הסיבה שעברו על כך בשתיקה היתה, לדבריו, בגלל שהיו אז נושאים כבדים אחרים שעמדו על הפרק ולא רצו לבזבז אנרגיה על מאבקים פנימיים. בתוכם חוק הגיוס המתוקן שעמד אז לפני הצבעה בכנסת.

לאנשי דגל התורה יש מטבע הדברים הסברים אחרים. כשליצמן היה יו"ר ועדת הכספים, אומר לנו בכיר בסיעה, הוא גם לא שאל אותנו על היעוד של הכספים הקואליציוניים (בכיר בסיעה המרכזית: להד"ם. כל הח"כים דאז חתמו על הרשימה). גם היום הוא לא ממש מדווח לנו על מה שהוא עושה במשרד הבריאות אליו נבחר גם מכח המנדטים שלנו.

בשעות אחה"צ של יום רביעי השבוע אמורה היתה סיעת אגודת ישראל בכנסת להתכנס בלשכתו של ליצמן בכנסת ולדון בדרכי הפעולה. לכאורה מדובר בבכיה על חלב שנשפך. לאחר שהממשלה אישרה את התקציב ולאחר שהכנסת הצביעה עליו בקריאה שניה ושלישית צריך להפוך את העולם כדי לאשר רשימה חדשה. מבחינה טכנית זה דורש החלטת ממשלה חדשה ואישור בחוק מיוחד של הכנסת בשלוש קריאות. אין מצב בעולם שזה יקרה.

האופציה היחידה שהועלתה בשיחות הפנימיות של האגודאים היתה פניה לאוצר שיעצור את ביצוע ההעברה של הכספים. ביום שני השבוע נועד ליצמן עם אמיר לוי ממשרד האוצר והשניים התדיינו במשך שעה ארוכה. ליצמן ומקורביו סרבו לפרט את תוכן השיחה. אך כמובן לא נופתע אם יתגלה יום אחד שהיא עסקה בפרשת הכספים הקואליציוניים.

אבל גם לעצור כספים זה לא סיפור פשוט. גפני הוא לא עוד ח"כ. הוא יו"ר ועדת הכספים. אם האוצר לא יעביר לאישור הועדה את העברת הכספים בפועל, יש לו מספיק כלי נשק להתמודד עם זה. הוא יכול לעצור לאוצר את כל ההעברות של החודשים ינואר עד מרץ. הוא יכול לאשר הצעות של האופוזיציה שימררו את חיי האוצר עד כלות. לך תתעסק עם יו"ר ועדת כספים.בפרט כשהוא מחזיק בידיו החלטת ממשלה ואישור בשלוש קריאות בכנסת של כסף שהובטח לו.

בסופו של דבר, אומר לנו ח"כ אגודאי שנוקט עמדה מתונה בפרשה, גפני עשה שלא כהוגן כאשר לא הביא את הרשימה לאישור הסיעה. ולא רק בשביל הכבוד ותחושת השייכות. "אם הרשימה היתה מגיעה לדיון בסיעה לא בהכרח שהיינו משנים אותה. כמעט כל הכסף הולך לת"תים, סמינרים, מוסדות פטור ומוכש"ר שכולנו שותפים בהם. עוד עשרה מיליון להסעות של החינוך העצמאי? על זה לא היינו שוברים את הכלים. יכולנו לומר שזה בא מתוך הכספים של דגל. אבל להגיש רשימה בכלל בלי לשאול יש כאן בהחלט טעם לפגם".

עד כמה רחוק תלך אגודת ישראל כדי להפיג את הטעם לפגם הזה? התשובה תינתן כבר במהלך סוף השבוע הנוכחי.

מחיפה ועד ערד
השאלה שהעסיקה השבוע את חברי המאוחדת (הסיעה. לא הקופה) הייתה האם יש קשר בין מהומת הכספים הקואליציוניים לבין ההיעדרות המופגנת של דגל התורה מהעצרות למען קדושת ערד. כל מי שנשאל רשמית בנושא זה. מליצמן ועד גפני. מפרוש ועד אשר, השיב בשלילה. מדובר בשני נושאים שונים שהצטרפו זה לזה בתזמון אקראי לחלוטין. כל הטענות שיש לנו, כך ח"כ אגודאי, על כך שלא שותפנו בהרכבת רשימת הכספים הקואליציוניים, היו עולות בכל תזמון אחר.

אבל זו כאמור התשובה הרשמית. לשני הצדדים, האגודאי והדגלאי, נוח שלא לערבב קודש בחול. הכי קל זה לומר שההיעדרות מההפגנות למען קדושת ערד היא מטעמים אחרים (שיפורטו בהמשך) ואילו הויכוח על הכספים הקואליציוניים הוא פוליטי נטו.

מתחת לפני השטח ההקשר הוא חד וברור. אם דגל התורה הייתה משתתפת בהפגנות השבוע וגדולי התורה מטעמה היו מפארים את במת הכבוד - לא היה נשמע ציוץ וחצי ציוץ על הכספים הקואליציוניים. לא היו מקלקלים את האידיליה של האחדות בשביל כמה גרושים ברשימה שממילא אין דרך אפקטיבית לתקן אותה. בימים בהם עורכי העיתונים המפלגתיים מתאמים ביחד כותרות ותמונות במו בימים הנפלאים של חתונת השלום - לא מכבסים בחוץ כביסה מלוכלכת. מקסימום היו מדברים בשקט בחדר סגור ומנסים להגיע להסכמה. בטח שלא אומרים לראש הממשלה שלא סומכים על יו"ר ועדת כספים.

בכל מקרה. אין ספק שקרה משהו לא טוב במערכת היחסים בין דגל התורה ואגודת ישראל בשבוע האחרון. בשבוע שעבר עוד סיקרנו כאן בהרחבה את הישיבה הדחופה שהתקיימה בלשכתו של ליצמן בשבוע שעבר בנושא ערד. העין ראתה והנפש התרגשה למראה כל נציגי היהדות החרדית האשכנזית שהתכנסו בהתראה של שעתיים בלשכה למען המערכה הקדושה. ארבעה מנציגי דגל התורה, ובראשם האיש החזק מנחם שפירא, השתתפו בישיבה.

אז מה פשר הקרירות המופגנת של השבוע האחרון? מדוע לא נראה פרצוף ליטאי אחד, אפילו בטעות, בהפגנה בבני ברק וכל שכן באשדוד. אנשים שהשתתפו בהפגנה בבני ברק אומרים שבדרך כלל הרחוב בו התקיימה הומה בשעות כאלה מעוברי אורח מכל הזרמים העושים את דרכם לכאן או לכאן. הפעם, כאילו ניתנה הוראה מלמעלה לבל יראה ובל ימצא יהודי אחד הנוהג לומר ברוך שאמר לפני הודו. הקהל (שעל היקפו יש חילוקי דעות דעות. בכל מקרה לא היתה שם עשירית ממשתתפי מעמד התקבצו שלפני הבחירות) הורכב מאומרי ויצמח פורקניה בלבד.

והיעדרות מופגנת כזאת היא לא פרי המקרה. נכון אמנם שלא ניתנה הוראה מלמעלה. ההיפך, בטאון התנועה הליטאית העניק סיקור צנוע אך מכובד למאבק בערד. אבל אברכי הכוללים חריפי הדעת - השארפרים של הציבור הליטאי - יודעים לקרוא בין השורות. בין היתר הם הבחינו ששר הבריאות יעקב ליצמן סיים את הפגישה עם מרן הגראי"ל שטיינמן בלי הודעה חד משמעית על תמיכה במאבק. הם גם הבחינו שמרן הגר"ח קנייבסקי ועוד כמה גדולי תורה ליטאים היו עסוקים מאוד השבוע ולפיכך לא היה סיפק בידם לפגוש נציגים רמי מעלה מהסיעה המרכזית שרצו לפקוד את מעונם.

האדישות המופגנת הייתה פועל יוצא של צירוף של שני גורמים שונים שהתלכדו במקרה. מאז ימי הקרע בציבור הליטאי בין הזרם המרכזי והפלג הירושלמי הפך נושא ההפגנות לאבן הבוחן בין הצדדים. בעוד שהאחרונים מחפשים בנרות הזדמנות לצאת לרחובות ולמשוך בזנבות של סוסים, הרי שבזרם המרכזי המוטו הוא שאין כוחנו אלא בפה. החריגים היחידים היו בהפגנת המיליון נגד הגיוס בתקופת הממשלה הקודמת. כאשר באמת באו מים עד נפש (אגב. גם אז דרשו אנשי דגל התורה שהאירוע ישא את הכותרת עצרת תפילה ולא הפגנה חלילה) החריג השני היה בעצרת ההתקבצו שלפני הבחירות שאף היא לא הוגדרה כהפגנה חס וחלילה אלא חיזוק לקראת ימי הדין של הבחירות.

מעבר לכך – וטו מוחלט על כל הצעה להפגנה. מי שלמדו זאת בדרך הקשה היו הנציגים הירושלמים של דגל התורה שהציעו בשעתו לצאת להפגנות על רקע חילולי השבת בירושלים. הם קיבלו היתר לעשות הכל חוץ מאשר לארגן הפגנה. "גם כאשר קדושת הכותל המערבי מתחללת חודש אחר חודש על ידי נשות הכותל, לא קיבלנו אישור לצאת להפגנות - אז שלהפגנות למען ערד נצא?" אומר לנו בתמיהה צינית נציג דגלאי ירושלמי.

הגורם השני להיעדרות הוא לא בתחום האידיאולוגי אלא הפוליטי. מאז שנודע על השתתפותם של נציגי דגל התורה בפגישת החירום אצל ליצמן - געש ורעש הרחוב הדגלאי. פעילים ירושלמים וחיפאים הציפו את ראשי התנועה בטלפונים זועמים על מה שהם הגדירו איפה ואיפה במאבקים החרדים נגד ראשי עיר חילונים. הפעילים הירושלמים הזכירו לראשי התנועה את פרשת בחירתו של ברקת לראשות העיר ואת מסכת ההתעללות שלו, בעיקר בתושבים הליטאיים, של השכונות המעורבות בעיר. הפעילים החיפאים הקימו קול זעקה מרה על העדר הלויאליות, לטענתם, של הסיעה המרכזית בפרשת הרדיפות של יונה יהב נגד בית הספר נתיבות משה, שעדיין נותר ללא קורת גג ראויה לשמה, נגד מיכי אלפר, ונגד כלל האינטרסים של הציבור הליטאי בעיר המפרץ.

בסיעה המרכזית לא הגיבו כמובן לטענות האנונימיות באופן רשמי. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. במיוחד לאחר שהתברר שלא רק ליטאים מעלים את השאלות האמורות אלא גם יהודים תמימים מחוגים אחרים. אי לכך, נשלח אחד מבכירי הכתבים של עיתון המודיע, הפרשן הפוליטי מנחם גשייד, להסביר כיד השם הטובה עליו את ההבדל בין מלחמות היהודים בערד - שם יש צורך בהתלכדות של כל היראים - לעומת מקומות אחרים שבהם כל אחד מנהל את מלחמותיו לעצמו במקרה הטוב.

אליבא דגשייד במאמרו ההבדל ברור. "הערבות ההדדית הרוחנית, שתבוא לידי ביטוי השבוע בעצרות התפילה, היא תיקון גדול לכבוד שם שמים שהתחלל. יהודים יתקבצו יחדיו בלב אחד ולא יבקשו מאומה. הנושא אינו קואליציה או אופוזיציה. הוא אינו הקצאה כזו אחרת, אינו מבנה זה או אחר למוסד חשוב ככל שיהיה, לא קיצוץ בקיבצאות וודאי שלא עמדות מפתח ומשרות, יהודים יבקשו: תנו לנו להתפלל. די לנו במשטינים מלמעלה, למה לנו למטה".

תרגום לשפה הפוליטית: ערד זה לא חיפה שם מתנהל מאבק סביב הסמכויות של מיכי אלפר וסביב הקצאות של מבנים לחרדים. זה לא ירושלים שם מונע ראש העיר מבנים מחרדים. זה מאבק למען הזכות להתפלל. לא פחות ולא יותר.

אליבא דיו"ר ועדת הכספים הרב משה גפני ההבדל לא כל כך ברור. "אני לא נכנס לגופם של דברים האם צריך להשתתף בהפגנות או לא. זו החלטה של גדולי ישראל. אני רק רוצה להעיר שמבחינתי להשאיר מאות ילדים בבית ספר של שובו בלי קורת גג לראשם זה לא פחות חמור מאשר ויכוח על בית כנסת פה או שם. זה באמת חמור שמפריעים לתפילה אבל לא פחות חמור שלא נותנים לילדי ישראל מבנה ראוי ללמוד בו", שח לנו הנ"ל על צלחת מרק חפוזה במזנון הכנסת, קודם שרץ לנהל את ישיבת ועדת הכספים שאישרה סופית את הכספים הקואליציוניים. שם נמצא מגרש המשחקים שבו הוא הכוכב האמיתי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!