בעד, לא נגד: לכן אנחנו לא מוחים באלימות

1.
רב עיר נכבד הוביל מפגן-מחאה ברחובה של עיר בעקבות חילול שבת מצד גוף ציבורי. "נגד מה אתם מפגינים?", שאל אותו עיתונאי חילוני במהלך ההפגנה. "אנחנו לא מפגינים נגד", השיב לו הרב. "אנחנו מפגינים בעד. בעד התורה, בעד השבת, בעד שומרי השבת".

ואכן, רוב ככל ההפגנות של הציבור החרדי מאופיינות בכך. זו גם הסיבה שהן מתפזרות כמעט תמיד בשקט מופתי, ללא אלימות. כי אנחנו לא מפגינים נגד, אנחנו מפגינים בעד. גם בעצרות-הענק שנערכו השבוע בחוצות הערים במחאה על חילול בית הכנסת בערד, לא נשמעה מילה וחצי מילה נגד. בהחלטת מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' שהוקראה לעיני רבבות המשתתפים בבני-ברק, נכתב: "התאספנו היום יחד שבטי ישראל כואבים. אנו מוחים למען כבוד שמים. אנו מוקיעים חילול בית כנסת בכל מקום שהוא. תורתנו הקדושה לא תהא מוחלפת. אנו פונים לראשי המדינה ולעירייה שכל יהודי יוכל להתפלל ברוגע ולמנוע את ההידרדרות הרוחנית".

מצד שני, צריך לדבר גלויות: להכיר את האשמים, להבין את המניעים ולהפיק לקחים. בשתי מילים: יאיר לפיד. בבחירות שנערכו לפני שנה וחצי לעיריית ערד, עו"ד ניסן בן-חמו רץ לבחירות על ה'טיקט' של מפלגת 'יש עתיד'. כל תושב בערד שהכניס את שמו לקלפי, ראה לנגד עיניו את הג'ל בשיער של יאיר לפיד. הוא ניצח. ברור לכל כי בן-חמו מחויב יותר מכל ללפיד. אם זה היה מזיז ליו"ר סיעת 'יש עתיד', הוא היה יורד עם הג'יפ מצפון תל אביב לים המלח ומודיע לבן-חמו כי הוא לא חלק מ'יש עתיד' כל עוד הוא לא עושה משהו כדי לעצור את הטירוף בעירו. אין ספק כי הכל היה מתהפך ברגע. אך לא זו בלבד שהלפיד לא ירד לעיר, הוא גם זה שהעלה את מפלס השנאה במו ידיו. "תגיד לבוס שלך", אמר לפיד בגאווה במפגש אקראי במסדרונות הכנסת עם עוזרו של השר ליצמן, "שאני 'פוצצתי' את ההסכם שלכם עם ראש העיר".

כי יאיר לפיד נהנה מהקרע בין המגזרים. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, לפיד השנאה בוער ללא הפסקה והוא אינו תלוי בקונסטלציה פוליטית זו או אחרת. לפיד השנאה זורם בדמו של יאיר מבית אבא טומי, ללא רציונל. פשוט שנאת דת לשם שנאה.

בחודשים האחרונים אנחנו עדים, לצערנו, להתחממות היחסים בין חלק מהנציגים החרדים ללפיד. "אולי יום אחד הוא יהיה ראש ממשלה", הם מסבירים. "צריך להיות איתו בקשר". חלקם תמימים, חלקם מושחתים. הם גם ניסו להסביר – לאחר תדרוכים שקיבלו מהיועצים ה'חרדים' שלו – כי לפיד כבר לא שונא חרדים. פרשת ערד מוכיחה כי זו טעות איומה. כל פוליטיקאי חרדי – ובעצם, גם דתי-לאומי, ואפילו חברים מסורתיים במפלגות הגדולות שחשוב להם שנמשיך לחיות במדינה יהודית – צריך להכריז בקול ברור: במדינת היהודים לא יכהן ראש ממשלה בעל אג'נדה אנטי-יהודית מובהקת. אם הם יאמינו בכך, זה פשוט לא יקרה.

2.
השר אריה דרעי נועל את הרשימה בסקרי שביעות רצון של השרים בממשלת ישראל. כיצד ייתכן ששוב זה קורה לאחד מן המוכשרים והוותיקים ביותר במסדרונות הפוליטיים? ובכן, זה לא רק הוא. זה הם. הוא חייב להמשיך במלאכת ניעור האבק בה החל עם שובו לחיים הפוליטיים ולרענן את המערכת בכוחות חדשים אך מנוסים.

כיכר ספרא, למשל. בצעד תמוה למדי, את המושכות של מועצת העיר בירושלים, העיר החשובה ביותר בעולם, הפקידה ש"ס בשנים האחרונות בידיהם של עסקנים אפרוריים ובלתי-מוכרים. בניגוד לאחות הגדולה יהדות התורה שמאז ומתמיד הייתה מודעת לחשיבותה של מועצת העיר בבירת ישראל והקפידה להפקיד אותה בידיהם של מיטב העסקנים, בש"ס לא השקיעו אנרגיות בכיכר ספרא. אברכים ששימשו ועד הבית בבניין מגוריהם וצברו ניסיון קצרצר כעוזרים ודוברים, זכו מן ההפקר. ההשלכות ניכרו היטב בעשיה הציבורית של ש"ס לא רק בירושלים אלא בעיקר מחוצה לה. נציגי הרשויות הקטנות נושאים את עיניהם לעיר הגדולה, עושים קל וחומר פשוט ולא רואים צורך להתאמץ.

דווקא במישור הארצי עשה דרעי צעד מבריק למדי. יגאל גואטה. בתחילה לגלגו על חבר-הכנסת הססגוני שנכנס בחסות החוק הנורבגי. היה מי שהתעקש להשוות אותו לצבעוניות של אורן חזן. אבל מהר מאד גואטה התחיל לאסוף קבלות. המסע שלו בשבועות האחרונים להחייאת ה'שטח', עיר אחר עיר, שכונה אחר שכונה – מוכיח את עצמו. גואטה הפך שם נרדף לסיוע לאזרח הקטן.

נחזור לירושלים. בימים הקרובים תתכנס מועצת העיר בירושלים לישיבה מן המניין. לש"ס המקומית, שאחד מחבריה פרש לפני חודשים אחדים, חסר נציג במועצת העיר ובוועדות השונות. הכל מבינים כי יש צורך למלא את החסר כאן ועכשיו, שהרי חסרונה של אצבע חרדית אחת עלול לא פעם להטות את הכף בוועדות לטובת החילונים ולפגוע באינטרסים חרדיים מובהקים בירושלים.

למען ש"ס ולמען תושבי עיר הקודש והמקדש, אני מקווה שה'משמר הנכנס' למועצת העיר מטעם סיעת ש"ס יהיה ר' חיים כהן. הוא מכיר טוב מכולם את המסדרונות בכיכר ספרא, הוא איש בין אנשים, ובעיקר, יש לו קבלות של עשייה למען האינטרס החרדי בכלל והספרדי בפרט. הוא ינק חוכמה במשך עשרות שנים מגדול הדור, היה בכל הצמתים של הציבוריות החרדית הן במישור הארצי ובעיקר במישור הירושלמי. הוא מחובר היטב לציבור בני-התורה הספרדים והוא בוודאי יהיה מכפיל כוח עצום לש"ס ולדרעי.

דמיינו לעצמכם את אריה דרעי במרכז. לימינו יגאל גואטה ולשמאלו חיים כהן. זה בכנסת, זה בכיכר ספרא. אין ספק כי אנשי ה'שטח' יתעוררו מתרדמתם, יקבלו השראה המחייבת מעשים ויפנימו: הגיע הזמן לעבוד, הגיע הזמן לתת דו"ח לציבור הבוחרים.

3.
פרישתו המפתיעה מצה"ל של ראש אכ"א אלוף חגי טופולנסקי מלמדת אותנו כמה דברים.

היא מחדדת את הידיעה על העולם התזזיתי בו אנו חיים. היום אתה למעלה, מחר אתה למטה. יממה לפני הפרישה עוד עסק טופולנסקי בקבלת החלטות צבאיות משמעותיות לצד כתיבת תוכניות אסטרטגיות. למחרת, כאשר נגנב המחשב הצבאי שלו, הוא מיהר להודיע על פרישתו כיון שבצה"ל לקיחת מחשב צבאי הביתה נחשבת מעשה מוסרי וביטחוני חמור. כשם שקיבל שכר על הדרישה, טופולנסקי בוודאי מקבל שכר על הפרישה. פרישתו אינה עניין של מה בכך בעידן בו אישי ציבור שעברו על עבירות דתיות ומוסריות חמורות פי כמה, נאחזים בכסאם בכל הכוח.

ומגיע לו, לטופולנסקי, גם שכר שיחה נאה. לפני כשנה ומחצה הוזמנתי עם עמיתים נוספים בתקשורת החרדית לפגוש את טופולנסקי בלשכתו בקרייה בתל אביב. אחת המשימות הראשונות שהציב לעצמו הטייס הבכיר עם כניסתו לתפקידו כראש אכ"א, הייתה היכרות בלתי אמצעית עם הציבור החרדי. הייתה זו תקופה רגישה בנקודת הממשק בין החרדים לצה"ל, זמן קצר לאחר תום שלטון-הרשע של לפיד והסנקציות שהפעיל נגד לומדי התורה. "אני מתנגד לכפיית גיוס על לומדי התורה", סיפר לנו טופולנסקי והוסיף: "מתוקף תפקידי, אני ממונה באופן ישיר על המשטרה הצבאית. ברצותי אני יכול למלא תוך 3 דקות את כל הישיבות בניידות משטרה – ולעצור את כל מי שמעמדו לא הוסדר, אבל אני לא מאמין בכוח". מתוקף תפקידו הוא לא יכול היה להתייחס לטענות פוליטיות, אך רמז ברורות כי לפיד רק פגע בכמות המתגייסים החרדים.

היה בו, בטופולנסקי, משהו אנושי, אצילי, רחוק מאד מהקשיחות המצופה מאיש צבא ותיק כמותו. התעודדנו בעובדה שראש אכ"א בא לשמוע ומוכן לעשות דבר או שניים כדי לשים קץ לשיח השנאה וההסתה נגד הציבור החרדי. חבל על דאבדין.

לתגובות: [email protected]

שלמה קוק הוא עורך 'בקהילה'. טורו מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!