הכירו: תופעות מדאיגות אצל ילדים ופעוטות

ילדינו הקטנים הם המקור לגאוותנו הנצחית. לפעמים אנחנו שוכחים שהם יצורים נפרדים מאיתנו, ובמוח שלנו יש מין מחשבה, שהם זה אנחנו בעצם. לכן, כשהם עושים דברים שנראים לנו לא מקובלים, מוזרים, ושלא לומר מביישים, אנחנו די אובדי עצות. האם מדובר בשלב התפתחותי. או שמא יש לפנות לטיפול? להלן כמה מקרים כאלו.

• היצמדות לטקסים
כמו רוב, ואני מדגישה, רוב, המבוגרים, גם פעוטות מעוניינים לעקוב אחר שגרה מסוימת כדי להיות מוכנים למה שיקרה הלאה. לפיכך, טבעי שבנים או בנות בגילאים שבין שנה לשנתיים ידרשו מכם להיצמד לפעולות שהם מכירים על מנת לחוש בטוחים. ייתכן מאוד שכל סטייה קטנה מהסדר שבו מונחים הצעצועים שלהם תגרום להם לצרוח או לבכות, והדבר אינו מהווה מקור לדאגה כל עוד מדובר בהתנהגות שהיא חלק ממשחק – כלומר, הדוב דובון צריך ללבוש בגד מסוים בשבת, קרונות הרכבת על מנת שהצעצועים יוכלו לישון בתחנה למשך הלילה, זה טבעי.

מתי נתחיל לדאוג?

טקסים עלולים להעיד על בעיה מסוימת כאשר ההיצמדות אליהם מפריעה להרגלי האכילה של הילדים, לשעת השינה הקבועה שלהם או לשגרת היומיום הכללית. גם במקרים בהם הילדים דורשים לסדר את הצעצועים אבל אין להם עניין לשחק איתם מאוחר יותר ועצם הסידור הוא מה שמעסיק אותם ללא הרף, כדאי לשקול ייעוץ. במקביל, יש לנסות ולהבין מתי התחילו הטקסים, והאם אלו פגעו במיומנויות התקשורת של הילדים וברצונם לשחק עם ילדים אחרים.

• נדנוד הגוף או הראש
נדנוד הגוף או הראש בדפוס מסוים, לעיתים בדומה לנענוע עגלה. עבורנו זה עשוי להיתפס כהתנהגות מדאיגה ובמיוחד במקרים בהם ראשם של הפעוטות נחבל בטעות בשל קרבתם למעקה, קיר או רצפה. צפיה בהתנהגות כזו עלולה להתפרש אצל הורים רבים כפגיעה עצמית, אולם בפועל הפעוטות מנסים בסך הכל להשיג את התוצאה ההפוכה. לדבריו, מדובר בהרגל שלרוב נפסק בסביבות גיל שלוש, והוא מייעץ להעביר את הילדים לאזור בטוח ומוגן מפציעות בכל פעם שהם מתחילים לעשות זאת.

מתי נתחיל לדאוג?

כאשר פעולות הנדנוד והטחת הראש הופכים לתנועות חוזרות ונשנות שנמשכות לאורך חלק גדול מהיום ולא רק מדי פעם, וכמובן אם אתם חוששים מפגיעה ממשית של הפעוט בעצמו בשל הפעולה הזו.

• אכילת חפצים שאינם מזון
גיר, חרוזים, קרעי עיתונים, חוטים שמתגלגלים על הרצפה... עד גיל שנתיים, חלק מהילדים עשויים לא להסתפק רק במזון אלא לכרסם כל מה שבסביבה. הדרך של פעוטות לחקור דברים היא לעיתים באמצעות מבחני טעימה, שאנו כהורים אינם מעוניינים שהם יבצעו. מה שחשוב לזכור במקרים הללו הוא לשמור על ניקיון, ולהרחיק כל פריט קטן שעלול להימצא בהישג ידם.

מתי נתחיל לדאוג?

אם לצד אכילת הפריטים הקטנים מופיעים דגלים אדומים כגון עיכוב בדיבור והימנעות מיצירת קשר עין או מתן תשומת לב עם ההורים או האחים, יש לפנות לייעוץ מקצועי.

• משחקים עם חברים דמיוניים
העולם מורכב ומבולבל, והאמונה שהבובות הפרוותיות שבחדרם יכולות לענות להם או המצאת משפחה שלמה של חברים דמיוניים, הן תגובות טבעיות של פעוטות המנסים להבין אותו, הרבה יותר קל להישאר בעולם של דמיון עשיר, ולכן כדאי שתכבדו את היצירתיות של הילדים ותמנעו מלומר להם שהם מגזימים או משקרים.

מתי נתחיל לדאוג?

כל עוד הילדים לא משתמשים בחברים הללו כהזדמנות לשקר באופן קבוע או מעדיפים את חברתם על פני זו של חברים אמיתיים, אין סיבה לדאגה.

* מציצת אצבע או כסיסת ציפורניים

שתי הפעולות הללו הן דוגמה נוספת לניסיון להרגעה עצמית, וכיוון שהאצבעות הן דבר זמין שתמיד נמצא לצדם, פעוטות רבים עשויים להרגיש שזוהי הדרך היעילה ביותר להשקיט את נפשם.

מתי נתחיל לדאוג?

אין מקום לדאגה כל עוד גילם של הילדים הוא מתחת לגיל ארבע. עם זאת, מציצת האצבע בגילאים מאוחרים יותר מעלה את הסיכון לבעיות שיניים ודיבור, כך שבמקרים אלו, מומלץ לפנות לרופא.

* נשיכות באופן תכוף

נשיכות הן אמנם מאוד לא נעימות, אך כאשר מדובר בתינוק בגיל שבין 9 ל-18 חודשים, מדובר בדרך כלל במחקר שנערך על ידו, במהלכו הוא מנסה לענות על השאלה "מה יקרה אם אני אעשה את זה?". היא מציעה לחפש נקודות שעלולות להוות סיבה לכך, כמו בקיעת שיניים, רעב ועייפות, ולעשות את המרב לטפל בהן לפני שהתינוק פונה לפתרון של נשיכה.

מתי נתחיל לדאוג?

כאשר הנשיכות ממשיכות להופיע בתדירות אצל הילדים גם כשהם מגיעים כבר לגיל שלוש, מדובר ככל הנראה בהתנהגות שקשורה לדחיית סיפוקים. בגיל הזה כבר חשוב להימנע ממחשבה שמדובר בפעילות טבעית של ילדים, ולהבין שהיא יכולה להפוך לבעיית התנהגות חמורה. הסבירו לילדכם שהם פוגעים ומסבים כאב לאדם אחר ושזוהי לא דרך תגובה שאתם מסכימים לה, הפרידו בין הילדים והדגימו לילד הנושך דרכים אחרות (שיחה, צורך להמתין בהתאם לחוקי המשחק וכדומה) להתמודד עם הבעיה שמטרידה אותו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!