הניצחון המוחלט בעמונה והתא החרדי במפלגת העבודה // טור פוליטי

את מקרה עמונה עוד ילמדו במשך שנים ארוכות בבתי הספר לפוליטיקה וממשל בישראל. מעולם לא הייתה קבוצה כל כך קטנה שהצליחה להשיג הישגים כל כך גדולים מול קבוצה כל כך משמעותית של מתנגדים, ועל חשבון כל כך הרבה בעלי אינטרסים.

תושבי עמונה, במאבק הרואי חסר מורא, ניצחו את גפני וליצמן, אייזנקוט וליברמן, נתניהו ובנט ואפילו סמוטריץ' יחד עם ראשי הבנקים, פקידי האוצר ופרקליטי משרד המשפטים, ארגוני זכויות האדם וארגוני השלום, האיחוד האירופי ושגרירות ארצות הברית. בפשטותם הזועקת, במעילי הדובון הצבאיים המהוהים ובפסוקי התנ"ך שהם עורמים בזה אחר זה, רשמו תושבי עמונה היסטוריה כפולה ומשולשת. צריך לכבד אותם על כך, צריך ללמוד את הטכניקות בהן הם השתמשו וצריך להבין מה זה אומר על המערכת הפוליטית בישראל – אבל בשום פנים ואופן אסור לשכוח שהניצחון הזה הוא על חשבון אזרחי ישראל; חרדים, דתיים וגם מתנחלים.

אם יש מישהו בסופו של דבר שיצא מפסיד מהסאגה הזו שריתקה את ישראל במשך השבועות האחרונים ושעוד עתידה למשוך את תשומת הלב שלנו בחודש הקרוב, הרי שזה לא הפוליטיקאים שכשלו בתמרון ולא הפלסטינים שקיבלו את חוק ההסדרה, אלא האזרחים של היום יום, שמביטים כיצד קבוצה של עשרות אנשים, שהוזהרו מראש כי הם עולים על קרקע השייכת לאדם אחר, זוכים לפיצוי כספי בסך מיליון שקל ואף לבתים חלופיים (שוב על קרקע של אדם אחר, כמה יעלה לנו להחזיר לו אותה?), כשהם מתפנים ברצון חרף הצהרותיהם הלוחמניות לאחר שזכו בשלל, ומשאירים לבנט ולנתניהו לריב על הקרדיט האומלל.

ביום ראשון השבוע, חצי שעה בלבד לפני שעת השי"ן, הם הודיעו כי הם מסכימים למתווה האחרון שהושג בין יוסי דגן, יו"ר מועצת שומרון – ולא בנימין בה ממוקמת עמונה, בראשה עומד אבי רואה ראש מועצת יש"ע – לבין נתניהו עצמו. עד הערב כבר הודיעו "נערי עמונה" כי המתווה אותו קיבלו הוריהם לא מקובל עליהם והם בכל זאת ינהיגו התנגדות, אך בזאת הם רק הוסיפו אקורד סיום צורם. כעת נותר לחכות להכרעות בג"צ, שהאגו המפורסם שלו נפגע אנושות – ולפינוי עצמו. אבל אפשר כבר לסכם ולומר שרובה של סאגת עמונה מאחורינו, ואיתה 130 מיליון שקלים שמהם אנו עתידים להיפרד, לטובת, תחזיקו חזק – 52 משפחות בלבד. בפעם הבאה שקצבאות הילדים או תקציבי הישיבות הקטנות עולים לדיון ציבורי, חשוב שכל אחד מאתנו יזכור את המספר הזה היטב: 130 מיליון שקלים ל-52 משפחות. אם גם לכם זה נשמע כמו זכיה בפיס, זה רק משום שזה בדיוק מה שזה. ככה נראה ניצחון מוחלט.

כדי להבין איך זה קרה, מוטב שנחזור למעלה מעשרים שנה אחורה, לימי אוסלו. בקרב המתנחלים, שראו כיצד ממשלת ישראל מנהלת משא ומתן מעל לראשם, קמה תסיסה – איך זה יכול להיות שאף אחד לא סופר אותנו? אחד הצעירים שבין מנהיגי ההתנגדות להסכם, בחור אמריקאי ודי אלמוני עד אז בשם משה פייגלין, הבין שהדרך הסקטוריאלית בה התנהלו המתנחלים עד אז – מפלגות בודדות וקטנות הנלחמות לבד מול קבוצות הכוח הגדולות של ישראל, לא מספיק אפקטיבית.

פייגלין החליט, יחד עם שותפים נוספים לדרך שמאז פרשו, להקים את החטיבה היהודית בליכוד. בתוך חמש שנים החזון שלו כבר הפך לעובדה קיימת, ותוך שנים ספורות התפקדו אלפי מתנחלים דתיים, חלקם מדור המייסדים של גוש אמונים ומפעל ההתנחלויות, לליכוד – שאמנם תמיד הייתה ימנית, אך מעולם לא ראתה במתנחלים חלק טבעי; היא זו שפינתה אותם בתור נערי עשרה ועשרים מחולות ימית וסיני, ושעוד עתידה לגרש אותם מגוש קטיף. המטרה הייתה יצירת גוש חוסם ומשפיע בתוך המפלגה הגדולה, שמאז המהפך ב-77' החזיקה יד כמעט תמיד על הגה השלטון.

הרעיון היה פשוט: להצביע אפשר לכל מפלגה שהיא, אבל אם אפשר לגבש כוח בתוך המפלגה הגדולה, דרך התפקדות והשתלטות על המרכז, מדוע לא לעשות זאת? כמובן שהחוק, וכך גם האתיקה המפלגתית, לא אפשרו לומר זאת במפורש, אך רבני ההתיישבות הבינו את הפוטנציאל וגרמו לתלמידיהם להתפקד. כך הוכפל הכוח של קבוצת המתנחלים הוותיקה כפול שלוש וארבע, וכך הגיעו לעולם ח"כים (ושרים) כמו יולי אדלשטיין, זאב אלקין, יהודה גליק וציפי חוטובלי.

בבחירות האחרונות, לדוגמה, הם הצביעו בפריימריז בליכוד, סחרו בהסכם קשוח בין תקומה לבנט בבית היהודי, כופפו את ש"ס (אליה מורה להצביע כבר שנים הרב צבי טאו, מנהיג העל של ישיבות הקו – הזרם הממלכתי והרדיקלי שפרש ממרכז הרב) שהתחייבה ללכת רק עם ביבי, השיגו הצהרות ימניות מפרוש ביהדות התורה, זכו לנציגים בישראל ביתנו שמקיימת קשר הדוק עם החטיבה להתיישבות, ובסופו של דבר בכלל הצביעו למפלגתו של אלי ישי. אותה קבוצה – שש מפלגות.

אלי ישי ומרזל נשארו בחוץ ובנט קיבל רגליים קרות? מפעילים לחץ דרך הליכוד. נתניהו מטיל ווטו? סמוטריץ' נחלץ לעזרה, גפני מפעיל שרירים? פרוש וחב"ד נשלחים לרכך, דרעי לא מביע עניין? אלי ישי עולה למתקפה בתקשורת. החוק מגיע להצבעה ועובר, המתווה נדחה ואחד חדש בא לעולם, סמוטריץ' ומועלם עוזרים מימין ונתניהו יושב למשא ומתן מול דגן. כמה שעות במוצאי שבת ויצא, והסכם מעולה מגיע לשולחן.

יוסי דגן אגב, הוא הפייגלין החדש – לפי הערכות גורמים בליכוד, ראש המועצה הצעיר והחרוץ, שעסוק ראשו ורובו בארגון כניסות המוניות לקבר יוסף בשכם וחיזוק קשריו עם ראשי הצבא ואף עם רבני בני ברק וברסלב, מחזיק במאות מתפקדים בליכוד. זהו יום הדין של כל חבר כנסת במפלגת השלטון שרוצה להמשיך ולראות את המשכן מפנים. מדובר בפוליטיקה ריאלית, קרה ומצוינת, ואם זה עובד להם – אין סיבה שזה לא יעבוד גם לנו.

מוסר ההשכל שלמדו מכך התא החרדי במפלגת העבודה
(אקדים גילוי נאות - מדובר בחברים ושותפים לדרך, על אף שלא הייתי ואני לא מתכוון להצטרף לתא החרדי במפלגת העבודה).

לפני כחודש התכנסו בבית מפלגת העבודה ברחוב הלל בירושלים עשרות צעירים חרדים. לעיתונאים נאמר כי מדובר בהשקת "התא החרדי במפלגת העבודה" הקורם עור וגידים במשך החודשים האחרונים על ידי פעילים חברתיים במגזר החרדי. הרמת הגבה הייתה כמעט מתבקשת מאליה – מה לחרדים ושמאל, האם בכלל מדובר בחרדים וכמה הם כבר מונים?

מי שהגיע לפגוש אותם היה ח"כ ויו"ר המפלגה לשעבר עמיר פרץ. פרץ, שהכריז השבוע על מועמדותו לראשות המפלגה, הוא שועל קרבות פוליטי וותיק. במערכת הפוליטית עדיין זוכרים כיצד היכה שוק על ירך את הליכוד דווקא במעוזיו, כשהפך את נתוני ההצבעה לטובת המפלגה. הוא לא היה ראש ממשלה דווקא בגלל בגידת חבריו משמאל, שהתקשו לראות את המועמד המרוקאי כובש להם את המפלגה, ונטשו בהמוניהם לקדימה. גיגי פרס, אחיו של נשיא המדינה המנוח שמעון פרס, נתן ביטוי לתחושות הללו כשהתבטא בגזענות ואמר – "הפלנגות מצפון אפריקה השתלטו". פרץ כשל אז וחוזר להתמודד שוב היום, עטור בשורת הישגים חברתיים וביטחוניים (כמו כיפת ברזל), ובוגר מלחמת לבנון השנייה ושנים של גלות פוליטית לאחר השבר מול חבריו.

פרץ נאם בפני המשתתפים במשך שעה. הוא השיב על שאלות, קשות, בנוגע לחוקי השבת והרפורמים, חוק הגיוס והגיור, עמדות הרבנים ואף התבטאות עמיתיו למפלגה ולשמאל. הוא לא ניסה לתרץ, לא הצטדק ולא התכחש, הוא ענה, לעיתים באריכות ולעיתים בהרמת קול, אבל עין בוחנת ראתה כאן משהו אחר: פרץ דיבר עם חברי מפלגה, לא עם מתעניינים מבחוץ. וזה היה מוזר. מוזר כי המשתתפים והמשתתפות היו חרדים לגמרי, חלקם תלמידי ישיבות בעצמם ורובם ככולם לבושים בשחור לבן, פאות ושביסים, גרים בריכוזים החרדים ומשתייכים למשפחות האצולה של המגזר. כותב השורות גם מצא בין המשתתפים כמה בני משפחה מקרבה ראשונה של עסקנים חרדים בכירים, ואף רבנים ליטאים וספרדים יידועי שם.




עמיר פרץ בשיחה עם חברי התא החרדי במפלגת העבודה

מי מדבר על הצבעה בכלל? זה בל תשחית לא להתפקד
כאמור, מדובר בחברים טובים ושותפים לדרך, אבל לרגע לא חשבתי להתפקד למפלגה הזו בעצמי. שאלתי חבר טוב, עד לא מכבר אברך כולל שיצא לעבוד לפני כשנה והוא בעל משפחה, האם הוא באמת הולך להצביע שלא לפי הוראת גדולי ישראל. הוא צחק. "נראה לך שאני אצביע להרצוג?" הוא אמר מיד, אלא מאי? הקשיתי שוב. "מי מדבר עכשיו על הצבעה בכלל, מדברים על התפקדות. זה עולם אחר. יוצרים כוח חרדי משפיע ואפקטיבי בתוך המפלגות הגדולות. עד שיגיעו הבחירות יצביע כל אחד לפי הוראת רבותיו, אבל כעת לא עסוקים בזה. כעת לוקחים כוח שאפשר לקחת, זה הרי בל תשחית אם לא – כמו לאסוף כסף מהרצפה".

ביקשתי לראות את דפי המתפקדים למפלגה, יש שם מאות. שאלתי את יו"ר התא החרדי מיכל צ'רנוביצקי, פעילה חרדית מאלעד העובדת בהיי טק, במה הם הולכים להתמקד והיא פירטה לי מיד שורה ארוכה של מאבקים שנראים לי מיינסטרים, מקובלים לגמרי – שכר גננות ומורות חרדיות, אפליה בקבלה למוסדות, ועדי הורים בבתי ספר ותנאי שכר של עובדים חרדים.

- אז מה העניין? למה ללכת נגד המפלגות החרדיות?

צ'רנוביצקי – "אף אחד לא הולך נגד. זו ממש לא הכוונה. אין אצלנו אף אחד שחלילה מתנגד לגפני או ליצמן, או בא לשנות את העולם החרדי. להפך, זו תוספת כוח. יש את גפני ודרעי שדואגים לדברים "הגדולים" כמו מצוקת הדיור, תקציבי הישיבות, קצבאות הילדים, ועוד, ואנחנו מקדמים נושאים קטנים יותר אבל מטרידים לא פחות את משק הבית החרדי, ואותם אפשר לקדם דרך מפלגת העבודה, שהיא מפלגה חברתית ובעלת אג'נדות כאלה, וקל מאד לקדם שם את הנושאים הללו".

אני שואל את עמיר פרץ האם הוא מקווה לראות המוני חרדים מצביעים למפלגת העבודה בבחירות הקרובות, והוא מפתיע אותי – "אני לא חושב שקבוצת המתפקדים הזו, שאני ממש מחבב אותה, היא זו שתשנה את נתוני ההצבעה למפלגת העבודה במגזר. אני אגיד לך יותר מזה – זה ממש לא העניין. מי שירוויח יותר מכל אחד אחר מהסיפור הזה זו מפלגת העבודה גם בלי המצביעים החרדים, כי תא חרדי במפלגת העבודה זו אמירה חזקה לחברה הישראלית בכלל, למצביעים מסורתיים ודתיים ואף חילונים. המפלגה שלנו פונה לכולם".

לפני כשבוע וחצי, בוועידת מפלגת העבודה שהתכנסה כדי לאשר כמה סעיפים בנוגע לבחירת מזכ"ל, הצביעו החברים על הקמת החוג החרדי במפלגה. הייתי בכמה וכמה ועידות מפלגת העבודה, שהן עדיין האירוע הפוליטי הכי מרתק בישראל – כזה דבר לא ראיתי. זקני המפלגה, מפא"יניקים כמעט נשכחים, התרוממו נרגשים לקראת עליית חברי התא החרדי לבמה. בנאום מרגש פתח המזכ"ל חיליק בר את דלתות המפלגה בפני המתפקדים החרדים והזקנים מחאו כפיים.

כמו דוקטור זקן שפתאום זוכה בעבודה השמורה לצעירים בלבד, כמו רב ישיש שקבוצת צורבים צעירים ממלאים פתאום את שיעור הדף היומי שלו, הביטו חברי הוועידה בקבוצת החרדים שעמדה כגוש שחור לבן באמצע. למזכ"ל המפלגה ניגשו ראשי חוגים אחרים והלינו על היחס המועדף שקיבל החוג החרדי על פניהם והוא היסה אותם, נאום השפנים של הרב שך הדהד באולם, ואין אחד שלא הרגיש את משק כנפי ההיסטוריה.




ההצבעה בוועידת המפלגה על אישור התא החרדי

העבודה לא הראשונים: מהליכוד ועד המפד"ל ויש עתיד
האמת היא שחברי התא החרדי במפלגת העבודה הם ממש לא הראשונים. קדמו להם ראשי המטה החרדי בליכוד, שהוקם לפני עשר שנים וצבר תאוצה בחמש השנים האחרונות, לצדם יש לא מעט חרדים בוחרי ליכוד קלאסיים (בלי תא ובלי דילים) שמוערכים במעל למנדט על פי סקרים שונים. גם לבית היהודי ישנם מצביעים חרדים, וכמובן למפלגות הימין הקיצוני כמו "עוצמה לישראל" ומפלגתו של אלי ישי, שהיא המפלגה הלא חרדית שזכתה במספר הקולות החרדיים הגבוה ביותר אי פעם ושנותרה מחוץ למשכן הכנסת.

לצד המפלגות הללו יש להזכיר כי מידי מערכת בחירות זוכה מפלגת בלון כזו או אחרת לקלוט לא מעט קולות "מאוכזבים" – כמו "כח להשפיע" של אמנון יצחק, "עמשלם" של חיים אמסלם, "אהבת ישראל" של הרב כדורי ואחרות, עד כה מבלי לרשום הצלחה או השפעה.

מאז הבחירות האחרונות עושים מאמצים רבים במפלגות לא חרדיות לקלוט את הקולות החרדים שלא יצביעו ליהדות התורה וש"ס. ההערכה היא כי מדובר בשלושה מנדטים פוטנציאליים, רובם על חשבונה של ש"ס, שמחפשים בית פוליטי. במשך השנים האחרונות ניסו ראשי המטה החרדי בליכוד להיות כליא ברק לקולות הללו – אך נראה כי זה לא ממריא, בעיקר משום אפס ההישגים אותם הם מציגים. אלי ישי מצידו הודיע כבר לפני כמה חודשים כי הוא פותח במפקד חברים לסיעתו, אך החגים חלפו וההצהרות נותרו מאחור.

שמועות עקשניות מספרות כי גם בבית היהודי מתכננים להקים מטה חרדי, שינסה לנגוס בקולות הימין הקיצוני בין החרדים, לשם כך אף גויס חיים אמסלם לשורותיה. מכל המפלגות הללו, הבית היהודי היא היריבה הקשה ביותר של העסקנים החרדים וחצרות הרבנים, תא חרדי במפד"ל שקול לתא החרדי ביש עתיד, ואת רובם המוחלט של הקולות בהם זכה בעבר אמסלם הוא הביא מהרחוב החילוני והאנטי חרדי.

אך התא החרדי במפלגת העבודה לא עסוק בנתוני ההצבעה. ראשיו מדברים על התפקדות, חברי הטוב, בוגר ישיבה ליטאית חשובה בבני ברק שהיום שולח ידו במלאכה, מספר על ניסוי שהם ערכו לא מזמן – ארבעים מתפקדים בלבד שלחו במשך יומיים הודעות ומיילים לכמה מחברי כנסת בנוגע לעניין ציבורי בבקשה שיתערבו מיד. בפנייתם הם ציינו כי הם חברי מפלגה, והם וחבריהם ישקלו את הצבעתם בפריימריז לאור התייחסות חבר הכנסת. "התוצאה הייתה מדהימה", מספר החבר, ציניקן ידוע בדרך כלל, "בתוך כמה שעות התבטאו שני חברי כנסת בנושא בתקשורת בחריפות רבה, ואחד מהם הציע מיד לכנס ועידת כנסת. זו השפעה עצומה ומכריעה". עוד יומיים כאלה, הוא אומר, והצעת חוק היתה כבר מונחת על שולחן הכנסת.

לשאלה האם כוחה של המפלגה משמעותי גם באופוזיציה אומרים בתא כי ברוב מוחלט של ממשלות ישראל בעשרים השנה האחרונות הייתה מפלגת העבודה שותפה בכירה (למעשה למעט ממשלת נתניהו השנייה. עמיר פרץ ולבני היו חברים אף בממשלה הקודמת – נתניהו השלישית), וגם מהאופוזיציה אפשר לפעול לא מעט – במיוחד שמדובר על עניינים בהם יש הסכמה רחבה בכנסת, ואף מבין החרדים, שבינתיים מבכרים שלא להתייחס לעניין.

"אני שואל אותך שאלה פשוטה", הוא מוסיף, "הרי המגזר החרדי פעיל ונמרץ מאד ויודע לפעול באופן קהילתי – אין מגזר בישראל שיכול להעביר חמשת אלפים איש מקופת חולים אחת לאחרת בתוך שבוע, רק החרדים. מה מונע מאיתנו לפקוד עשרת אלפים איש לכל אחת מהמפלגות הגדולות, ובכך לשנות את פני הפוליטיקה בישראל – בלי קשר להצבעה? למה שלא נעשה בדיוק את מה שהציונות הדתית עשתה – והצליחה?!" פייר, לא הייתה לי תשובה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!