הלכתי לחפש את עצמי - תכף אשוב • פרק 5

עד סוף ההריון שלה הספיקה לראות את אמא מספר פעמים. עם האחים והאחיות שלה דיברה פחות ופחות והם כעסו עליה ממש. עד החתונה היא היתה אחות דואגת ומסורה.

ההורים, שלא חשדו בכלום, הפילו את המצב על ההריון וקיוו שלאחריו תרגיש טוב יותר.
היום שבו ילדה את בני, היה היום המאושר בחייה. אמא הגיעה לבית החולים ונשארה איתה. חלשה אומנם, אך עדיין מתפקדת. היה ברור שנטי נוסעת לאבא ואמא כדי להתאושש, אך למאיר היו תוכניות אחרות. עם מלוא הכריזמה הוא הצליח לגרום להוריה להאמין שהנוכחות של נטי והתינוק, יקשו על האם החולה וכי זהו הדבר הכי לא חכם לעשות.

נטי חשבה שהשמים נופלים עליה. פתאום הטיפול בתינוק נראה לה כל כך מעיק וחסר חיים. הבכי שלו, שרגע קודם מילא אותה באושר אימהי, גרם לה להרגיש עכשיו חרדה ובודדה, חסרת אונים לחלוטין.

"אולי לפחות עכשיו הוא יכה אותי פחות", קיוותה בלבה. "אני גם אחרי לידה וגם יש בבית תינוק", הרהרה.

מאיר היה מסור ומקסים אליה. אמו הגיעה מדי יום כדי לוודא מה צריך לעזור, ומאיר הציע ברוב טובו, שאחותה ביילי, בת ה-18, תגיע לשהות אצלם כמה ימים. נטי בירכה על מה שיש והודתה למאיר – שציפה ממנה להרבה יותר מסתם תודה.

את הטיולים עם בני הוא הגביל בשעות ובתחום מאוד סמוך לבית. ארנק כבר מזמן לא היה לה, ובפעמים הבודדות שהלכה למכולת לקנות משהו, היתה צריכה להשאיר את העודף בידיו, עד לאגורה האחרונה.

"כיף לך", אמרה לה יום אחד אחת השכנות כשהיא ירוקה מקנאה. "בעלך מפרנס אותך, עושה את הקניות, את פשוט מלכה".
נטי רק נשמה עמוק והתכופפה לעגלה של בני, כדי שלא יראו דמעה שעולה לה לעין.
"על מה דיברת עם השכנה למטה", מאיר שיפד אותה בעיניו.
"היא סתם שאלה אותי על בני, ומיד הלכתי", אמרה נטי, שעם הזמן למדה לענות תשובות שיש סיכוי שפחות יעצבנו אותו.

***

לילה חורפי אחד התעוררו מאיר ונטי מבכי קורע לב של בני בן השנה וחצי.
מאיר ניגש אליו. שתי דקות לאחר מכן נטי שמעה את סטירת הלחי עד לחדר, וצרחותיו של בני התגברו.

"שקט", היא שמעה את מאיר פוקד בטון כעוס.

היא קמה בחשש, יותר מאשר על עצמה – על בני שלה. היא ביקשה ממאיר שיתן לה לנסות להרגיע את בני. הביטה עליו ומיד הבחינה שהוא מושך את האוזן. יד על המצח הבהירה לה שהוא קודח מחום.
"כדאי שנלך איתו למוקד", אמרה בדאגה. "הוא סובל".
"שום רופא!" מאיר התחיל להשתולל ולהעיף את החיתולים והמשחה שעמדו על השידה הסמוכה.
"תרגיעי אותו ומיד", צרח ובעיניו זעם שלא הכירה.
"בני, בני אני מתחננת שתירגע", היא ניסתה במשך חצי שעה להרגיע אותו כשמאיר נכנס כל רגע לחדר ודוחק בה. "אם הוא לא יירגע – שניכם תחטפו", התרה בה.
סטירת לחי על לחיו של בשר מבשרה. הוא השתתק ברגע, מביט בה במבט המום ועלוב.

נטי ברחה מהחדר, פורצת בבכי היסטרי אל תוך הכרית. היא ידעה שאם היא לא זו שתתן את הסטירה, מאיר יעשה זאת בצורה הרבה יותר כואבת ומסוכנת. הוא גרם לה להכות את בנה. מי יודע איך בני מרגיש עכשיו? התייסרה. מה הוא חושב לעצמו? אמא, שתמיד הגנה עליו, הכתה אותו בזמן שהוא קודח מחום וסובל.

אתה סולח לי ילד קטן ואומלל שלי? גופה הטלטל על המיטה.
כשהרגישה את החבטה של כף ידו על גבה, קרסה אל תוך עצמה. הלילה הזה היה אפל ואכזרי יותר מכל לילה שידעה עד כה.

היא לא ישנה כל הלילה. בבוקר ניגשה אל בני בעיניים נפוחות.

הוא חייך אליה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!