מס הדירה השלישית: במאזן הכוחות מול בג"ץ, לכחלון יש נשק לא קונבנציונלי

הנוסח הסופי של החוק להטלת מס על ריבוי דירות עבר בוועדת הכספים של הכנסת בדיון לילי חטוף, כחלק מחוק ההסדרים. היועצת המשפטית של הוועדה, עו"ד שגית אפיק, הזהירה כי הנוסח כולל שינויים משמעותיים שלא ניתן די זמן — לה ולחברי הכנסת — כדי לקיים דיון משמעותי בהם. גם הממונה על אפיק, היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד איל ינון, מתח ביקורת על חוקיות העברתה של הצעת החוק במחטף.

ח"כ מיקי רוזנטל מהמחנה הציוני, שמתכוון לעתור לבג"ץ נגד החוק החדש, הרגיש אף הוא שלא ניתן די זמן לדיון רציני. לעומתו, ח"כ רועי פולקמן ממפלגת כולנו שבראשות שר האוצר, משה כחלון, טען כי הדיון היה הולם. שני האחרונים אינם אובייקטיביים. אבל ינון ואפיק הם שומרי הסף של הכנסת, ועמדתם ביחס לאופן שבו עבר החוק היא זו שצריכה להדריך את הציבור בבואו לשפוט אם החוק עבר במחטף.

האם החוק צריך להיפסל בגלל הכשל הפרוצדורלי? כן. האם זה יקרה? רוב הסיכויים שלא.

אפשר לצפצף על בג"ץ בקלות

נתחיל בכך שמיסוי הדירה השלישית הוא חלק מחוק ההסדרים. אם חוסר הכבוד שמפגינה הממשלה כלפי הוראת בג"ץ לפנות את היישוב עמונה הוא בושה, אז היחס של ממשלות ישראל להסתייגות של בג"ץ מחוק ההסדרים הוא עמונה בריבוע.

אחת הסיבות לכך שההליך הדמוקרטי בישראל הוא סוג של בדיחה על חשבוננו, היא שהכנסת, הנשלטת בידי הרוב הקואליציוני, אינה גוף ביקורת משמעותי על החלטות הממשלה. המעט שיכולה הכנסת לעשות הוא לקיים דיון ציבורי מעמיק במדיניות הממשלה. חוק ההסדרים מאפשר לממשלה לעקוף גם את המעט הזה. צריך לומר זאת בצורה הכי בוטה, כי זה בדיוק מה שעושה ממשלה כשהיא משתמשת בחוק הסדרים לרפורמות משמעותיות: חוק ההסדרים הוא השתנה מהמקפצה של הממשלה על הכנסת.

יועצים משפטיים מזהירים את הממשלות מדי שנה מפני שימוש יתר בחוק ההסדרים. עברו כבר כמעט עשר שנים מאז שנשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, כתבה על חוק ההסדרים כי "רבות מהבעיות שמנגנון חקיקה זה מעורר נובעות מכך שהוא מתאפיין במגוון הנושאים הכלולים בו כמקשה אחת, בריבוים ובפרק הזמן הקצר שנתון לממשלה ולכנסת לדון בנושאים אלה. עובדה זו פוגמת לא פעם בהליך קבלת ההחלטות, הן בשלבי גיבושה של הצעת החוק והן במסגרת הדיון בכנסת". העתירות מוגשות, אבל השיירה עוברת. הממשלות מצפצפות על בג"ץ.

אפשר לצפצף על בג"ץ בקלות, משום שהוא אינו מתערב כמעט אף פעם. בג"ץ מוכן לשקול התערבות בהליכי החקיקה של הכנסת רק כשהכשל גרם לפגיעה קשה וחמורה במרקם החיים הפרלמנטריים.

דירקטוריון שהיה מקבל החלטה עסקית בלי לעיין היטב בפרטיה, ללמוד אותה ולקיים בה דיון מעמיק היה נחשב בבית המשפט לרשלן. חברי דירקטוריון כזה היו הופכים ליעד לתביעה על הפרת חובות הזהירות שלהם. דירקטורים בחברה כזו היו משלמים על כך במיטב כספם. חברי הכנסת שתמכו בחוק מיסוי הדירה השלישית בנוסח שהונחת עליהם בשעת לילה הפרו את חובת הזהירות שלהם כלפי החברה, החברה שלנו. איש מחברי הכנסת לא ישלם על כך.

האם יימתח קו גבול למחטפים?

עכשיו נשאלת השאלה אם היועץ המשפטי של הכנסת יהיה מוכן להגן על חוק מיסוי הדירה השלישית בבג"ץ למרות הסתייגותו מהליך החקיקה. אם ינון יאמץ עמדה כזו, זו תהיה החלטה דרמטית שעשויה להשפיע על נכונותו של בג"ץ למתוח קו גבול ביחס למחטפים מהסוג הזה בכנסת.

השילוב של רפורמה המשפיעה על זכויות קניין חוקתיות של בעלי דירות שהתוחלת שלה אינה ברורה, שעברה ללא דיון מעמיק ושהיא חלק מחוק ההסדרים, שהוא חוק לא דמוקרטי, הוא שילוב שיכול להטות את הכף ולהצדיק בלימה של החוק.

האם לבג"ץ יהיה האומץ ללכת רחוק כל כך? מצד אחד, בג"ץ תמיד מעדיף התערבות על בסיס פרוצדורה על פני התערבות הנוגעת למהותו של חוק. מצד אחר, בג"ץ כבר אישר לכחלון מחטף חקיקה דרמטי אחד. החוק להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי עבר לאחר שכחלון הכניס במחטף תקרת שכר קשיחה לראשי המערכת הפיננסית. שופטי בג"ץ התלוננו אמנם על האופן שבו אושר החוק ועל הליך החקיקה החפיפניקי — אבל אישרו את עיקרו של החוק.

הפעם כחלון הגדיל את ההימור. לא סתם מחטף שמוסיף להצעת החוק טוויסט קטן שכבר זכה לדיון ציבורי (כמו תקרת שכר לבכירים) — אלא שינויים מסובכים ברפורמה שלמה ללא דיון בפרטים.

אל תזלזלו בכחלון. ביחסיו עם בג"ץ יש מאזן אימה סמוי ומתוחכם. כחלון הוא המגן הגדול של בית המשפט העליון בממשלת נתניהו שבקואליציה, שבה חברים יותר מדי אנשים שחושבים שהם יודעים להפעיל די־9 וגם יודעים היכן בדיוק צריך להפעיל אותו.

כחלון הוא גם חבר בוועדה למינוי שופטים, שעל שולחנה מונחים בימים אלה שמותיהם של 28 מועמדים שמתוכם יתמנו ארבעה שופטים לבית המשפט העליון — אחד מסבבי המינויים הגדולים והחשובים ביותר שהיו כאן. סבב המינויים ישפיע על פניו של בית המשפט, והקרב על המועמדים שייבחרו בין שרת המשפטים, איילת שקד, לבין שופטי העליון בראשות הנשיאה, מרים נאור, שעתידה בעצמה לפרוש בעתיד הקרוב, הוא כבר מן המפורסמות.

בזמן ששופטי בג"ץ ידונו בעתירה של חברי המחנה הציוני נגד המס של כחלון, כחלון עצמו יישב עם שופטי העליון בישיבות הוועדה למינוי שופטים. בגלל הצורך בשבעה קולות מתוך תשעה חברי ועדה כדי למנות שופט לעליון, כל קול קובע. שלושת השופטים בוועדה יכולים לבלום מינויים לא רצויים, אבל הקול של כחלון חשוב כדי להעביר את המועמדים הרצויים. כחלון אינו שחקן נייטרלי לחלוטין בוועדה. ככל הידוע, כחלון מעוניין בקידומו לעליון של נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יוסף אלרון, אשר שופטי העליון אינם מעוניינים בו אלא מעדיפים על פניו את רון סוקול, שופט המחוזי בחיפה.

כל זה כשלעצמו אינו מצב בריא לעצמאות שיקול הדעת של בג"ץ, עוד לפני שהזכרנו את הצעת החוק שמבקשת להגדיל את כוחם של הפוליטיקאים במינוי השופטים, ושזוכה לתמיכתה של שרת המשפטים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!