חיי אדם: רוני (הספר) ג'ינו • תיעוד מיוחד ומרגש

סדר יום:

6:00 - קימה, כוס קפה של בוקר ויוצאים לתפילה.

6:15 - תפילת שחרית בביהכנ"ס הסמוך לבית.

7:00 - מפזר את הילדים במוסדות.

8:00 - ארוחת בוקר.

8:30 - לימוד דף היומי וכתיבת ספר על תרבות מרוקו.

10:00 - עולה לירושלים, מתחיל את עבודתו.

16:00 - תפילת מנחה.

16:20 - שיעור יומי קצר ולאחר מכן תפילת ערבית.

17:00 - חוזר לעבודה.

20:00 - מתנדב בשיקום נוער בירושלים.

21:00 - חוזר למעלה אדומים.

23:00 - אוגרים כוחות, הולך לישון.

כמה מילים על רוני ג'ינו:

רוני בן 38 ואב ל-5, יליד הארץ, תושב מעלה אדומים. לשעבר התגורר בשכונת גילה בירושלים. בגיל 24 הוביל מהפך של חזרה בתשובה.

מלבד עיסוקו כספר, משמש כיו"ר ארגון 'אהבת כל ישראל' התומך במשפחות נזקקות אשר אין בידן את היכולת לרכוש תרופות יקרות.

כילד התגורר בשכונת קטמון בירושלים, ולמד בישיבה התיכונית קרית נוער. במהלך השנים בישיבה קיבל את הכלים לחזרה בתשובה ובגיל מאוחר יותר פתח את ארגון החסד.

הספר הקטן

כשלמדתי בישיבת קרית נוער למדו בתקופתי בישיבה למעלה מ-1500 בחורים. הצוות הרוחני בישיבה הקפיד מאוד על תספורת ראויה של הבחורים. הייתי בן 15 בערך, כשבא אלי אחד הבחורים וביקש שאספר את מחלפות ראשו. חששתי מאוד, אבל למרות זאת ניסיתי וזה הלך יפה מאוד בשביל הפעם הראשונה.

ומאז הכל היסטוריה.

בתחילת דרכי הייתי לוקח חצי שקל על תספורת, ובמהלך ההפסקות הייתי מספר את בחורים בישיבה. תוך שנה מאז התחלתי את התספורות על ראשי הבחורים, הצוות בישיבה נעמד בתור להסתפר אצלי. אבא שלי, שראה את אהבתי ואת הצלחתי בתספורות, החליט להשקיע בי, ובגיל 17 שלח אותי לקורס בבית ספר גבוה לעיצוב שיער בירושלים, שם למדו גדולי הספרים בישראל. הקורס אז היה נחשב ליוקרתי מאוד ויקר מאוד. אבי השקיע בי את כל הנשמה, בשביל שאצליח בזה ואכן התמדתי והצלחתי.

נולדתי מחדש

בגיל 18, למרות שלמדתי בישיבת קרית הנוער, סרתי קצת מהדרך והתגייסתי לצבא כחילוני גמור. הימים היו ימי מלחמת המפרץ, הטילים של סאדם חוסיין ימח שמו נחתו בארץ, אבל בשום מקום זה לא גרם להרוגים ישירות, בימים האחרונים למלחמה נפל טיל ב'צ'ק פוסט', בסמיכות לבסיס בו שירתתי. הבלבול בו שהה הצבא אז היה עצום, וחלק מההוראות היו ברורות: בזמן נפילת טיל עלינו ליטל כדור נגד גז עצבים.

לאחר שלקחתי את הכדור, מיד לאחר נפילת הטיל, איבדתי את ההכרה. נפלתי קדימה על פני, ואז כל השיניים הקדמיות שלי נשברו. אושפזתי בביה"ח רמב"ם במשך שבוע שלם.

העניין שלי לא היה כל-כך פשוט כמו שזה נראה, אלא התברר כי המצב הולך ומסתבך. באותו שבוע עמלו עלי טובי הרופאים, ואלחר שבוע שלם, בו הייתי נתון בין חיים למוות, ניצלו חיי והרופאים הצליחו לייצב את מצבי.

כשהתעוררתי, הרופאים אמרו לי כי הייתי בסכנת מוות מוחלטת. אז התעורר בי ניצוץ הקרבה להקב"ה והחלטתי לחזור אליו בתשובה שלימה. קבלתי על עצמי להפסיק לספר נשים, ומאותו יום התחזקתי ביראת שמים, עד שהגיע זמני להתחתן, כבר הייתי בעל תשובה שלם.

משחק החיים

ב-2001 זו הייתה תקופה שכל ערב משקיעת החמה היו נורים עשרות כדורים על גילה מבית ג'אלה. צה"ל היה מפציץ את בית ג'אלה, ואנחנו בגילה היינו חוטפים מידי ערב ירי כבד. משפחתי, שלא הסכינה לדבר הזה, לחצה עלי שנעבור משם, כשהם מזכירים לי שאמנם פעם אחת ניצלתי ממוות, אבל מי יודע... תמיד דחיתי את ההצעה לעבור מירושלים.

יום אחד, לאחר ירי שהרג אנשים ושוטר נפצע קשה, הבנו שהמצב לא יכול להימשך ככה. עליתי לרבי דוד אבוחצירא בנהריה, לשאול לעצתו מה לעשות: האם להישאר לגור בגילה, או לעבור לתוך ירושלים פנימה יותר.

רבי דוד אבוחצירא שמע את כל הצדדים, והפתיע אותי כששלח אותי להתגורר במקום ששמעתי עליו רק מהתקשורת: 'מעלה אדומים'.

הגעתי הביתה, ותוך כמה ימים מצאתי דירה במעלה אדומים - ועברנו להתגורר שם על פי המלצתו של הרב.

מדבר שממה רוחני

הגעתי לשכונה שהיא נטולת דת. ניצלתי את קשרי עם רבנים ואישי ציבור והקמתי מרכז תורני בשכונה, בו משולבים שיעורי תורה, שלוש תפילות בכל יום. אט-אט החלו אנשים ללמוד את ההלכות ורבים מהם החלו לשמור שבת בזכות פעילותי.

כשהגעתי ל'מעלה אדומים', כי רבי דוד אבוחצירא המליץ לי, המצב שם היה גרוע ביותר. לא היה שם כלום ממש מבחינת כל מה שקשור לדת. היה הכל מבחינה גשמית, אבל כלום מבחינה רוחנית.

התחלתי בהתחלה לעשות לעצמי קצת, לדאוג שיהיה מקום לתפילה ולשמוע שיעורי תורה. לאט לאט הקמתי מערך שיעורים, אנשים החלו יותר יותר להגיע. הניצוץ היהודי שבהם נדלק, והרבה מהם חזרו בתשובה, כשכיום אי אפשר להכיר את מעלה אדומים: השבת שם נראית לגמרי אחרת ממה שהיא הייתה כשאנחנו הגענו לגור שם.

מצווה גוררת מצווה

בערב חג סוכות תשס"ה הגיע למספרה אדם שטען שהוא עשיר חרדי, שנתקע בלי כסף. זאת הייתה שעת ערב מאוחרת, והעשיר ביקש להסתפר ולשלם עוד באותו ערב. הסכמתי. אני לא חושב ולא חושד שמישהו, בשביל סכום כזה פעוט, ינסה לרמות אותי, ואם אין לו והוא צריך להסתפר, והוא מתבייש - אספר את ראשו ולא אזכיר לו על התשלום.

אותו עשיר התיישב על הכסא, ספרתי אותו כלקוח רגיל. לאחר התספורת, נסע - וחזר לאחר שעה ארוכה עם הכסף.

בעוד העשיר שוהה במספרה, כשהוא ממתין שאקח ממנו את הכסף, נכנס אברך שעבר ניתוח ראש קשה. הכרתי אותו היטב כאברך בן תורה, שיושב ולומד כל היום, ואף תמכתי בו פעמים מספר. האברך החל לבכות בדמעות, וסיפר כי אשתו ילדה ואין לו כסף לקיים 'שלום זכר' וברית, וביקש ממני אם אוכל לעזור בסכום פעוט בהוצאות.

העשיר, שמסתבר שלא היו לו ילדים, הקשיב בצד - והתרגש. הוא פנה אל האברך בפתאומיות, ואמר לו להפסיק לבכות, איחל לו 'מזל טוב', שאל אותו מה הסכום המדובר, כשהוא מבטיח לו לשלם את כל הוצאות האירועים.

האברך, שעד לפני כן דמעות זלגו מעיניו מכאב, החל לבכות - והפעם מאושר. העשיר פנה אלי ואמר לי: תראה איך חסד שלך, למרות שלא הכרת אותי, והסכמת לספר אותי ושאביא לך את התשלום יותר מאוחר - גרר מצווה. אלולא כן, לעולם לא הייתי ניתקל באברך הזה.

אגב, מאז ועד היום העשיר ורעייתו תומכים באברך, שהיום הוא אב לארבעה ילדים.

כהנא צדק

זה קרה בשנת 2001, במהלך האינתיפאדה השנייה. השעה שתיים בלילה. נשמעות דפיקות חזקות על הדלת. אישתי בלחץ היסטרי מבקשת ממני לפתוח. אני, שמעולם לא עשיתי רע לאיש, ניגש ופותח את הדלת קצת בחשש. והנה בפתח עומדים שמונה אנשי שב"כ, שטוענים בפניי שאני שותף לארגון 'כך', ועקב כך הם מבקשים לערוך חיפושים בביתי, ואף לעצור אותי לשעות מספר ל'עיכוב לחקירה'.

אני, שמעולם לא היה לי קשר עם הימין הקיצוני, התרתי להם בשמחה להפוך את ביתי - רק שילכו ממני ויעזובני לנפשי.

מסתבר שמספר פעילים ששהו במעצר, וקיבלו צו הרחקה מירושלים, קיבלו רשות להסתפר בזמן שהותם במעצר. מאחר והייתה להם דרישה להסתפר אצל ספר חרדי בעיר, שלא מגלח בתער, אמרו להם בשב"כ שיביאו אליהם ספר. הם ענו שלא, הם רוצים לקבוע את הספר שיגיע אליהם, אחד כזה שהם מכירים אותו כחרדי. כנראה הם חששו שוב מתעלולי השב"כ, שיביאו להם ספר חילוני עם כיפה, בשביל הכיסוי.

כשנשאלו על שם ספר שהם רוצים, אמרו את שמי כמי שמוכר להם כחרדי, שיספר אותם ללא חשש תער. אנשי השב"כ, שהיו בטוחים שעלו כאן על החלק הנעלם של הכנופיה, הגיעו לביתי בהתלהבות, שהפכה מהר מאוד לאכזבה, כשגילו שאני באמת ספר שסיפר חלק מהם בעברי, ואין לי כל קשר לתנועת 'כך'.

אגב, כאות הוקרה על התספורת - למחרת בבוקר כוסו כל הלוחות מודעות בסמוך לביתי במודעות ענק: "כהנא צדק".

מי אני שאתווכח עם נתון כזה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!