הם ממש נורמלים, הצ'אלמערס האלה • טור

שהחיינו? הבוקר קמתי לשבת רגילה, כלומר לא רגילה, אף שבת אינה רגילה, אך רגילה באופן הבלתי רגיל שלה, טוב חפרתי.

מכל מקום הלכתי לבית הכנסת, שם הכל היה כרגיל כולל האלטר בוחער (יהודי מעל 50 שאינו נשוי) שסובל ממאניה דיפרסיה שאיים להרוג מישהו ובסוף לקח כדור ונרגע.

לאחר התפילה קידוש, קוגל, ו...שינוי, כבר לא שבת רגילה.

השבת הלכתי לאחל מזל טוב ליהודי שאני מעריך וגם חבר בבית המדרש "אהל שרה" במאה שערים. למי שלא יודע, אהל שרה זה בית הכנסת של הקנאים, לא של האלה מהעדה החרדית, אלא של אלה שצועקים נגד העדה החרדית (לפעמים), הסמן הכי ימני באורטודוקסיה (אנא חסכו את משפטי הם לא דתיים בעיניי, תודה).

הם לא החברים של אירן, אבל הם האלה עם השלטים נגד הציונות (כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ-והם אינם מתכוונים שמפלגת העבודה תחליף את הליכוד), אלה של ההפגנות נגד גייסי חרדים, הפגנות למען עצורים ועוד ועוד, וגם מחאות על חילול שבת.

החברלאך מאהל שרה, יש מהם שנקראים "חברת מזהירי שבת" שבערבי שבתות עוברים אצל הסוחרים ברחבי העיר ומזרזים אותם (בדרכי נועם - מבשרי אחזה) לסגור את מסחרם שעה לפני שבת. משם אני מכיר אותם ומהקשר עם הרב הראשי לירושלים.

שאלתם מה לקנאים ולרבנות ועוד לרב מ'הציונים?' שאלתם טוב והתשובה היא,שהקנאים אנשים מאוד, אבל מאוד פרגמטים, אגב גם מאוד נעימים.

אז מפקד הצוות שלהם, כלומר ראש המפקחים ב"ועד משמרי השבת" עשה קידוש לכבוד הולדת בתו במזל טוב ואני באתי לברכו בברכת מזל טוב המסורתית. לאחר התפילה והקידוש בבית הכנסת חזרתי לביתי, הסרתי את הטלית, לבשתי את המעיל, ו...חבשתי כובע, כזה של הליטאים. בשבתות בבוקר לרוב לא לובשים כובע, כי יש טלית, מאידך להגיע לאותו בית כנסת במאה שערים עם כיפה סרוגה, כנראה שזה מעט פרובוקטיבי, מאידך, מי לא אוהב פרובוקציות. אך בסופו של יום מדובר בקידוש של חבר, ולא רציתי לגרום לו מבוכה (אם יצעקו עלי).

בדרך פגשתי כמה חברים שלקח להם שניה לזהות אותי עם הכובע, חיבוקים, הסברים על הכובע וממשיכים. לאט לאט אתה נכנס לסמטאות מאה שערים, נוף שונה מהרגיל. פסעתי לי עד שהגעתי לבית המדרש תפארת בחורים ושאלתי את אחד מהמתפללים ביידיש "ויי אהל שרה" כלומר היכן אהל שרה. הוא הראה לי את הכניסה ושמתי פעמי.

ממש בכניסה כבר היה פרצוף מוכר של אחד ממשמרי השבת. "גוט שאבס" אני אומר לו, הוא מסתכל שניה ואומר, ר' אבינועם, גוט שאבס, לא זיהיתי אותך עם הכובע והפיאות בתוכו.

עלינו במדרגות, בדרך יש שלט לבאים שמודיע כי יש את המחאה הקבועה נגד הציונות. בקומה הבאה מודעה על - קבלת שבת מול מגרש הרוסים למען האסיר שלמה זלמן וייספיש שמחה כנגד אותו 'רב' (הרב הבלין מקריית גת, משהו בקשר לגיוס החרדים), עוד כמה מדרגות ואני רואה שלט שאסור להיכנס עם מכשיר סלולרי לא מאושר ואני חושב לעצמי מזל ששבת היום.

ואז אני נכנס למתחם של הקידוש ורואה שם את חברי ועוד מחברי קהילתו. "גוט שאבס, מזל טוב, תזכו לגדלה וכו'", "או ר' אבינוייעם, לא זיהיתי, איזה לבוש, יפה מאוד, תודה רבה שבאתם".

ואז הוא עושה מעשה מאוד מוזר בעיניי, הוא מציג אותי לכולם בתור הגבאי של הרב אריה שטרן, הרב הראשי, החסרתי פעימה, עוד רגע ויסקלוני, שניה עוברת וכלום לא קורה חוץ מ"שולם עליכם, גוט שאבס", אני מחפש בזווית עיני האם אני בצרה - אבל למרבה ההפתעה כלום. כולם נחמדים מאוד, מכבדים, עדינים ובעיקר סקרנים, וכמובן עסוקים בקוגל ובחמוצים, החלפנו כמה מילים ו...

החלטתי להיכנס לבית המדרש לראות את המולת האנטי ציונות, ושוב אכזבה, יהודים לומדים פרשה עם הילד, לומדים גמרא. אחד מהם אף מציג אותי, גוט שאבס הם אומרים וחוזרים ללימודם לאחר מילה או שניים.

איזו אכזבה! יהודים נורמאליים לגמרי, נחמדים, שמחים, לומדים ובעיקר לא מה שחשבתי, לא מה שהציגו בפנינו. מה שבטוח, מזרוחניק לא היה שם שנים (בקום המדינה אמרו שם הלל, היום אומרים שם הלל בראשי חודשים ובחגים, לא בה' באייר).

שהחיינו?

טוב, הגיע הזמן לחזור הביתה. אמרתי מזל טוב לבעל השמחה, אמרתי גם לבנו ושאלתי לשלומו, אביו הסביר לי שהילד לא מדבר עברית, רק יידיש, חייכנו וחזרתי לבית הולך לי מהורהר ברחובות מאה שערים לכיוון נחלאות.

בדרך נעצרתי בבנין ההסתדרות בשטראוס, הבניין ממנו אבי מורי יצא למלחמה בששת הימים לשחרור ירושלים. וואוו איזו התנגשות, מהקנאים לציון הדרך של עם ישראל ושל אבא שלי, וממילא שלי. מאידך, אבא שלי מאוד אוהב את היהודים הירושלמים החרדים, את ההווי ואת הפולקלור. אני בטוח שהם היו אוהבים גם אותו, בטוח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!