הרעיון העמוק מאחורי משחק הסביבון

בראשית השבוע הוזמנתי על ידי ידידי חבר מועצת העיר, עו"ד יניב דרי, לשיחה קצרה בפני הסוכנים של רימקס חדרה. בלבי מקום של כבוד לסוכנות בהנהלתו של ידידי ורעי מר אבי קורש. מלבד שהם אלופי המכירות בארץ, הם גם אלופים בגמילות חסדים ובמצוות. אני עדיין זוכר אותם לטובה מהמבצע האדיר של קמחא דפסחא אותו ארחנו במשותף לפני כשנתיים.

באוירת חג החנוכה הקרב ובא, שאלתי אותם: מה לומדים מהסביבון?

הטעם של הסביבון ידוע ועתיק מאוד, עוד מימי המכבים האמיצים. היה זה כאשר היוונים אסרו על העם היהודי ללמוד תורה וגזרו עונש מוות על אלו שיעברו את החוק. ילדי ישראל התקבצו ולמדו תורה בסתר, וכאשר שמעו חיילים מתקרבים לשטח היו מטמינים את הספרים, מוציאים את הסביבונים, ומעמידים פנים כאילו הם עסוקים במשחק לוהט.

אבל המסר הנוסף שאפשר ללמוד מהסביבון הוא עצום. אמרו חסידים קדמונים כי כמו שבסביבון לא משנה כמה הכנה תעשה, כמה אנרגיה תשקיע בסיבובים - בסוף הוא יפול על האות שייגזר מלמעלה. ייתכן ובזכות המאמץ הוא יסתובב סביב עצמו עוד כמה סיבובים, אבל את התוצאה אי אפשר לחזות בשום צורה. התוצאה רשומה למעלה, כך גם בכל השתדלות בעולם הזה, אדם חושב שהוא ישקיע יותר, ירוץ יותר, ייתייגע יותר אז הוא ישיג יותר, זה לא חייב להיות, רשום מלמעלה מה התוצאה.

כסוכני נדל"ן, אמרתי להם, אתם נפגשים עם הסביבון שוב ושוב. לפעמים משקיעים בעיסקה מסוימת ימים ושבועות, עמל ויגיעה ללא סוף, ולא יוצא מזה כלום, ולבסוף מגיעה עיסקה אחרת, לפעמים גדולה יותר, שנסגרת במינימום השקעה.

לא משנה כמה השתדלות ומאמצים תשקיעו בעיסקה, אם היא תיסגר בסופו של דבר זה הכול לפי תוכנית מלמעלה. ללמדך: השקעה והשתדלות - חובה. התוצאות - בידי שמים.

אנחנו חיים בים של משימות ואתגרים, ממש כמו במלחמה תמידית. פרשתנו, פרשת וישלח, עוסקת בנושא של ההיערכות לקראת מאבק. הצלחתו של מאבק, ולא משנה באיזה תחום, נעוצה במחשבה ובתכנון שהוקדש קודם לכן. במהלך הקרב קשה מאוד לשנות אסטרטגיה, כל פעולה חייבת להיות מתוכננת מראש. על כל תוכנית א' - חייבת לבוא תוכנית ב'.

אנו לומדים בפרשה על הפגישה הגורלית שהתקיימה בין יעקב לעשיו. הטינה של עשיו ליעקב הייתה כה גדולה, ועשיו מתקרב לקראת יעקב עם 400 איש. ליעקב לא נותרה ברירה אלא להתכונן למאבק. המדרש מספר שכאשר נודע ליעקב אבינו על העימות המתקרב עם אחיו עשיו, הוא הכין כמה אפשרויות לדרך שבה יתנהל העימות: הוא היה מוכן לתת לעשיו חלק גדול מעושרו על מנת שיניח לו לנפשו; הוא התפלל שהקב"ה יתערב משמים ויסייע לו; הוא גם גייס את משפחתו ואת עבדיו למלחמה, אם יהיה צורך בכך. דורון, תפילה ומלחמה.

רבים אולי רואים את התוכנית הזאת של יעקב כמורכבת משלוש חלופות, משלוש אפשרויות שכמעט שוללות אחת את רעותה: אדם לא מעניק מתנות לאויב שהוא חושב שהוא יצטרך להילחם בו בעתיד הקרוב. על אף שהיו מקרים של פיוס כספי בהיסטוריה האנושית, את רוב המלחמות מקדים דווקא חרם כלכלי או החרמת רכוש של האויב והצהרות עוינות נשמעות לפני שהמלחמה עצמה פורצת.
גם בתפילה בדרך כלל נעזר כל צד בסכסוך כשהוא משוכנע שזהו המוצא האחרון. עם זאת, תפילה גם מעידה על רצון להימנע ממלחמה, על רצון בשלום בין הצדדים. ויש גם הכנות למלחמה של ממש עם כל חוסר הוודאות.

אך בחינה מדוקדקת של דברי התורה מראה שיעקב התכוון להשתמש בכל שלוש האפשרויות במקביל. יעקב במעשיו הדריך וכיוון אותנו כיצד עלינו לנהוג טרם כניסתנו לקרב. הדבר שאותו אנו צריכים לשים כל העת מול העיניים, זה כיצד אנו יכולים להימנע מהמלחמה. כיצד אנו יכולים להרגיע את האויב, או להסביר לו שלא כדאי לו להתעסק אתנו. העיקר למנוע את המלחמה.
יעקב אבינו מכין דורון שיפייס את עשיו, אך מאידך מתכונן למלחמה. ההכנות למלחמה יש בהם גם כדי להרתיע את הצד שכנגד מלפתוח חזית: 'אני ערוך ומוכן למלחמה. אל תתעסק איתי'. וכמובן התפילה, שבכוחה לבטל את המלחמה. מדהים לחשוב שעל אף ההיסטוריה העגומה של יחסי יעקב-עשו, יעקב יוזם ושולח מלאכים כדי להיפגש עם אחיו מתוך מטרה להגיע לשלום.

ואם "מעשי אבות סימן לבנים", הרי שהנלמד ממלחמתו של יעקב הוא, כי גם במלחמות ובמאבקים שלנו, רוחניים כגשמיים, עלינו לדעת מיהו האויב ולהכין את עצמנו לדורון, לתפילה ולמלחמה. בו זמנית, לנסות להשפיע לטוב על האויב, להימנע ממלחמה ובלית ברירה להשיב מלחמה שערה.
זו הדרך לניצחון.

ללקוט שושנים
בשיר השירים אנו קוראים את דברי שלמה המלך עליו השלום: "דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם לרעות, בגנים, וללקוט שושנים". הספדנים נוהגים לקרוא פסוק זה בבואם להספיד אנשים יקרים.

השבוע, איבדנו, שניים מיקירי החינוך בחדרה ובאזור הצפון שעמדו לימינינו בעוז ובתעצומות והותירו צוואה לדורות של מעשים טובים והתנהגות אוהבת בין אדם לחבירו ובין אדם לקונו.

השושנה הראשונה היא, החשב הכללי של עירית חדרה, מר חיים שפונדר ז"ל, איש אהוב ללא גבול, שהדגים ברוחב ליבו את מאמר חז"ל: "אם יתן איש את כל הון ביתו ביתצו באהבה בוז יבוזו לו", הוא אהב אנשים וחיבב את החינוך. ביום בו איבד את הכרתו עוד הספיק לבקר במתחם התיכון החדש של 'מדעים ויהדות', סייר ושמח על כל התקדמות שראה כמו היה זה בביתו.

לאחר הביקור התכתכתי איתו, וכתבתי לו: תודה רבה על ההתגייסות שלך לפרויקט, זה לא מובן מאליו. הוא השיב: "אין על מה". התעקשתי: יש על מה. ענה לי שפונדר: "זה העבודה שלי". אלו היו המילים האחרונות שלו, זו היתה תמצית חייו.

השושנה השנייה שהאירה את מחוז הצפון במאור פניה ובטוב ליבה, היא הגב' רחל מתוקי עליה השלום, מנהלת מחוז חיפה. היא היתה אשת חינוך במלוא מובן המילה, קודם היתה בנאדם טוב ומיטיב, ורק אחר כך היתה מנהלת ומפקדת על צבא עובדים.

במהלך כל השנים, יותר מעשור, בהם מרכז החינוך 'מדעים ויהדות' עומדת על תילה, היתה הגברת מתוקי חיילת של המוסדות, עומדת לימינינו בעצה ובתושייה, במעש ובחזון. לא היתה פניה שלא נעתנה באמצעותה בצורה חיובית.

אמרו חז"ל: יש שמעשיהם נאים ושמם נאים. רחל מתוקי, כשמה כן היתה, מתוקה במעשים טובים ובעשייה למען החינוך, בה ראתה את התגשמות חזונה להעניק לילדי ישראל את הטוב ביותר שניתן. כולנו אסירי תודה לה ולמפעלותיה הברוכים.

תהא נשמתם צרורה בצרור החיים וישלם ה' להם כמעשיהם.

שבת שלום ומבורך

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!