כשהנפש זקוקה לליווי

עולמה של שירה חרב עליה כמעט באחת.

ביום בהיר, כששירה בחדרה והכינה שיעורי בית, התדפקו שוטרים על דלת הבית וכמעט בלי אומר ודברים אזקו את אביה, דמות מכובדת בקהילה, והורידו אותו אל נידת משטרה שחנתה בסמוך מול עיניהם של עשרות סקרנים שהתגודדו סביב.

לימים, לאחר מסכת של בירוקרטיה משפטית, התברר שהחשד בשלו נעצר אביה של שירה, הלבנת כספים, היה חשד שווא והוא זוכה מכל אשמה, אבל לשירה זה כבר ממש עזר..

באותו שבוע ממש, שלושה ימים לאחר המעצר, נהרגה חברתה הטובה ביותר של שירה בתאונת דרכים קטלנית, לעיניה של שירה ההמומה. שירה ניצלה בעור שיניה ממוות, אבל לא ניצלה מההשלכות החמורות של הטראומה.

באותו יום היא נכנסה למיטתה, כיסתה את ראשה בשמיכה ולא הגיבה לכלום. כולם היו בטוחים שזה יעבור לה, שהיא תתאושש. כולם גם ניסו לעזור, אפילו היועצת של הסמינר הגיעה ושוחחה עימה ובהמשך גם פסיכולוגית נכנסה לתמונה.

אבל מה שקרה לשירה היה חזק ממנה וגם מהיועצת ומהפסיכולוגית. שירה עברה משבר נפשי עמוק ונשלחה לבסוף לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית אחרי התקף של צרחות לא מוסברות על הסובבים אותה.
שירה טופלה ובסיוע אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, היא שבה לנהל את חייה . קרני האור חזרו לזרוח בחייה והגיע יום בו היא שיתפה את הסובבים אותה בשאיפה הגדולה שלה – לחזור ללימודים בסמינר.

ברור היה לכולם, גם לשירה, שהיא לא יכולה פשוט להכין 'מערכת' למחר, להכתיף את תיקה ולחזור לכיתתה כבימים ימימה. אז מה עושים?

בנקודה זו נכנסה לתמונה מרפאה בעיסוק מתחום בריאות הנפש, שליוותה את שירה לקראת החזרה ללימודים בסמינר. "תפקידה של המרפאה בעיסוק בתחום בריאות הנפש, הוא לבצע הערכת היכולת התפקודית של אנשים המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית וללוותם מתוך מטרה להשיג עצמאות תפקודית בתחומי החיים השונים", מסבירה נעמה כץ, אחראית על תחום בריאות הנפש בחוג לריפוי בעיסוק, הקריה האקדמית אונו
, העוסקת בתחום בריאות הנפש מזה 20 שנה.

המרפאה בעיסוק רקמה ביחד את שירה את תכי החלום שלה לרקמת המעשה. בצוותא הן בנו תוכנית עבודה ("היום נתרכז 45 דקות בהבנת חומר חדש", לדוגמה) וכעבור תקופת זמן הצטרפה שירה אל חברותיה בכיתתה בסמינר, תחילה בהדרגה ובליווי המרפאה בעיסוק ובהמשך בתפקוד עצמאי.

"למרות שריפוי בעיסוק בתחום בריאות הנפש הוא תחום ותיק מאוד בתוך המקצוע, עדיין אין הוא מוכר דיו ואף מלווה בסטיגמות רבות", אומרת נעמה, "אנו עובדים עם אנשים שמתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית ומבקשים לחזור למעגל החיים ולתפקידים המשמעותיים עבורם. כמו למשל אנשים שיצאו ממעגל העבודה או מעולם לא נקלטו בו, ומבקשים לבנות עצמם כעובדים, או אלו שבונים מחדש תפקידים (כמו הורה, חבר, עובד וכו) אותם איבדו לאור המשבר / המחלה. למעשה אנשים שלאור המצב המורכב בו הם נמצאים נפגע תפקודם.

"מרפאות בעיסוק בתחום בריאות הנפש תנסינה לעזור להם למצוא דרך לבנות חיים בעלי משמעות לצד המחלה. את זה תעשינה תוך התייחסות למרכיבים שמקשים עליהם לתפקד לצד זיהוי והעצמת היכולות הקיימות. זו אוכלוסיה הסובלת מתיוג שלילי, שלרוב אינו מבוסס על עובדות אלא על חשש מהלא מובן. בין הסטיגמות רווחת זו שמדובר באנשים אלימים, מסוכנים לציבור, שאינם יכולים לחיות עצמאית ועוד. ברוב רובם של המקרים אין לכך כל קשר למציאות.

"האנשים המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית חיים בקהילה, ומגיעים להישגים מרשימים לצד המחלה. נכון, לא תמיד אפשר להבריא ממחלה פסיכיאטרית, אבל אפשר להגיע לחיים בעלי משמעות ובמקרים רבים לחיות במסגרת משפחתית ובמסגרת הקהילה בה בוחר האדם לחיות", מסבירה נעמה.
הסיפוק הגדול ביותר של נעמה הוא ללוות אנשים המתמודדים עם מוגבלות פסיכיאטרית בתעסוקה, או בהקניית כישורי חיים ולפגוש אותם כעבור שנה בקהילה, לאחר שיצאו לדרך עצמאית עם הרבה פחות ליווי או בלי ליווי כלל.

מרפאות בעיסוק מטפלות בתחומי החיים השונים כמו בתחום הטיפול העצמי משימות היום יום, עבודה, שעות פנאי וחברה. "חלק מהאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית מתקשים ליצור קשר חברתי, דבר המשפיע על התפקוד הכללי שלהם ועל תחושת רווחתם האישית. מרפאה בעיסוק יכולה לעבוד איתם על פיתוח המיומנויות החברתיות תוך יצירת מודעות לחלקים שמקשים עליהם לצד המקומות המהווים עוצמה. לעיתים קרובות המרפאה בעיסוק תבצע את המשימות התפקודיות יחד עם האדם, כדי להעריך ולשפר מיומנויות חסרות".

בשולי הדברים, נזכיר שהשבוע מציינים את יום הריפוי בעיסוק הבינלאומי בכל רחבי העולם. הקריה האקדמית אונו העניקה ביום זה שירות לתלמידות, כאשר הסגל הלימודי בוגרות החוג לצד תלמידות הסבירו לתלמידות בחוגים האחרים איך אפשר לשפר את הלמידה, ואת איכות חייהם במהלך תקופת הלימודים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!