הלכתי לחפש את עצמי - תכף אשוב • פרק 4

את השבת בבית הוריו של מאיר, העבירה בשתיקה ככל שיכלה. מאז התקרית עם אביו, היא לא אהבה לפתוח את הפה. נראה שזה היה נוח לכל הצדדים.

באותה שבת באופן מיוחד, היא לא הרגישה טוב. גם הגעגועים להוריה, גם הידיעה שצריכים אותה שם במיוחד עכשיו וגם הפחד מבעלה – שמרחיק אותה מהם מבלי לאפשר לה להבין מדוע. ובכלל, הבחילות... נטי הרגישה שעובר עליה משהו מוזר, אך מרוב עצים לא הצליחה להצביע על נקודת היער.

ביום שני היא כבר הרגישה ממש גרוע. כשסיפרה למאיר מה היא מרגישה, ציפתה שיגיד לה ללכת לקופת חולים, אבל הוא רק הרגיע אותה שהכל בסדר ולא צריך רופא. בשעה 7 בערב הוא הופיע בבית עם שקית מבית מרקחת והגיש לה אותה.

הבדיקה היתה חיובית. נטי בהריון.

היא שכבה במיטה ולא ידעה אם היא שמחה או עצובה, אם היא כועסת או מאושרת. גם כשמאיר הרשה לה להתקשר הביתה, השיחה לא היתה נעימה כלל. אבא לא הבין איך היא יכולה לנטוש את אמא שלה בדיוק במצב הנוכחי שלה, "הרי אנחנו משפחה כל כך חמה ומלוכדת, גער בה, ונטי נשכה שפתיים מבלי יכולת להוציא הגה.

אבא ואמא שמחו מאוד לשמוע על ההריון של בתם הבכורה ונטי הבטיחה לבוא לבקר בקרוב, על אף שלא היה ברור לה כיצד תקיים את ההבטחה – הרי הכל תלוי במאיר.

החודשים חלפו, נטי סחבה את המשקל שתפח, יחד עם חבורות שהופיעו בכל הגוף. נטי למדה להמציא הסברים לכל סימן ולכל מכה בגופה, בעיקר בביקורות בזמן ההריון, כשבעלה המסור והדואג מגיע איתה כמובן לכל בדיקה ובדיקה.

"איזה בן מסור יש לי", היתה השוויגער מתמוגגת כשנטי בסביבה.
"אין בדיקה אחת שהוא נותן לה ללכת לבד".
וכל מי ששמעה על הבעל המסור הזה התמלאה בקנאה. רק נטי לא הרגישה טוב עם יתר תשומת הלב לה "זכתה". לו רק ידעו כמה היתה מעדיפה ללכת לבד, או עם אמה.

באותו ערב היה הביתה די שקט. מאיר ישב בסלון ולמד גמרא, קול ניגון הלימוד התפשט בבית ונטי נהנתה מהרגע. היא התיישבה על הספה לידו, ועצמה עיניים, מדמיינת את עצמה לרגע בבית הוריה. כשפתחה עיניים מאיר הביט בה, מחייך. היא חייכה אליו בחזרה. "כשהוא רגוע הוא הבן אדם הכי מדהים בעולם", חשבה לעצמה.
"על מה את חושבת"? שאל אותה.
"סתם", היא נבהלה לרגע.
"תשתפי אותי", השתנה טון הדיבור שלו והיא מיד שיתפה.
"אז זה מה שאת חושבת לעצמך", הוא סגר בכח את הגמרא וזרק אותה לעברה. נטי ניצלה מהפגיעה של הגמרא, אם כי לא מהמכות שתפסו אותה בפתח חדר השינה.
"את גורמת לי להפסיק את הלימוד שלי", הוא צעק בחמת זעם. "כך מתנהגת אישה כשרה"?
נטי בכתה בשקט והתנצלה מעומק הלב על שהפריעה לו ללמוד והבטיחה שלא תעשה זאת שוב.
הוא נרגע.

הלך למטבח וחזר עם חפיסת שוקולד.
"כדי שתראי כמה אני מרגיש נורא על מה שקרה", אמרה לה.
"בואי תאכלי איתי שוקולד", ספק ביקש ספק ציווה.
ונטי אכלה. לשוקולד היה טעם מר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!