שתי הסיבות האמיתיות לגל הנשירה הגדול

ביום חמישי האחרון הייתי בגיוס של חיילים חרדים ששובצו ליחידות שיועדו להם, אחרי שויתרו על המעמד "תורתם אמונתם". נסעתי לראותם בגיוס עצמו ובבסיס שם נקלטו, רציתי לראות בעצמי איך הנושא של גיוס חרדים נראה מקרוב, ולשוחח עם המתגייסים עד כמה שיתאפשר.

הסתכלתי על צבע הכיפה שלהם וראיתי מעל 70 אחוז צבע שחור, 15 אחוז כיפות סרוגות ו-15 אחוז כיפות 'נחמן' ו'יחי המלך'. בעיקר התעניינתי ב15 אחוז עם הכיפות הסרוגות, מתברר שרובם מגיעים מבתים חרדיים, והחליפו את הכיפה כי הם לא ממש סגורים על עצמם.

אני לא כותב פה בשביל להתריס או בשביל להרגיז אף אחד, אני כותב בשביל שידעו ויבינו שאפשר להתמודד עם הילדים שלנו גם אם הם בחרו בדרך אחרת. בשנים עברו משפחות חרדיות יכלו לגדל 10-15 ילדים ולקוות שהם יצאו לחיים האמיתיים עם החינוך שהם קיבלו בבית, היו קצבאות ילדים שהספיקו ללחם צר ומים לחץ, האמא הייתה עקרת בית אולטימטיבית, והאבא ישב ולמד בכולל.

הילדים גדלו בחממה מוגנת, האמא הייתה מקבלת את הילדים אחרי הלימודים בשעה 1 בצהרים, דואגת להם לארוחה חמה (תרתי משמע), הילדים חזרו מאושרים ומרוצים למוסדות החינוך, וזה התבטא בצורה בה המשיכו את הדרך שההורים חינכו אותם.

ב-15 שנים האחרונות, עם כניסת הטכנולוגיה שגרמה לכל בחור חרדי להיות מחובר למה שהוא רק רוצה, ובנוסף קצבאות הילדים שקוצצו ועזרו לאמא החרדית בעבר להישאר בבית, עכשיו נאלצות האמהות לצאת לעבוד עד שעות מאוחרות, הילדים מגיעים הביתה ומדברים למיקרוגל עם מוצרי הסויה למיניהם, עם כל הכבוד לאבא שנמצא בבית, הוא הרי הולך לישון כדי שיהיה לו כח לחזור ללמוד בכולל אחרי צהרים.

בחצי השעה שהאבא עם הילדים זה לא ממש עוזר. אבא ככל שיהיה נחמד ולבבי הוא לא תחליף לחום של אמא, ובטח לא לאהבת אם לילדיה, האבא יותר קר וקונקרטי ומחפש להמשיך הלאה, והעובדות מדברות בעד עצמן, אלפי נושרים כל שנה ממשפחות חרדיות קלאסיות.

בעבר סיפרו שהנוער שנושר זה ממשפחות ספרדיות חוזרות בתשובה וכו'. והיה נוח לציבור החרדי בעיקר הליטאי לטמון את הראש בחול, ולהגיד "לא קשור אלינו", אבל התירוצים נגמרו והעובדות מדברות בעד עצמן, אלפים נושרים כל שנה ממשפחות חרדיות ליטאיות (גם החסידיות באותה בעיה, אבל פחות) ואז הנערים שנושרים מתחלקים לשתי קטגוריות, או חוזרים בשאלה, או מתגייסים לצבא.

שוחחתי עם הרבה מתגייסים וזה הרושם שקיבלתי מהם: 1. דחפו אותם בכוח למוסדות חינוך שלא התאימו להם, ידעו שזה לא מתאים להם, ולא עשו עם זה כלום. 2. הם לא זוכרים מתי ההורים שלהם היו בבית כשהם חזרו מהלימודים.

בעיקר התעניינתי מה גרם לבחור לעזוב את הישיבה ולהתגייס, התשובות היו זהות "בישיבה לא עשיתי כלום, ובבית לא היה עם מי לדבר", ואז מתחילה הדילמה הגדולה, האם להשאיר את הילד בבית ובכך לחשוף אותו לאחיו הקטנים, או להוציא אותו מהבית.

כל הורה מתמודד עם זה באופן שונה, אבל הצד השווה שבהם שהילד לא ממשיך בדרך שהוריו התוו עבורו, חלק מההורים מנדים את הילד ולא מוכנים שהאחים הקטנים יראו אותו, אני לא שופט אותם, רק שם מראה לחברה החרדית מול העין. מה חשבתם? שהמיקרוגל הוא תחליף לחום של אמא? לשלוח ילד למוסד חינוך שלא מתאים לו ולעצום עין, כי לא נעים מהשכנים?

הורים עוצמים עין מחוסר ברירה, האמא מגיעה הביתה אחרי העבודה כשהאבא בכלל לא נמצא שם, אין לה זמן לעבור עם ילד ילד ולדבר איתו על "מה עבר עליו היום", יש לאמא בית לארגן ליום המחר והילדים יכולים לדבר לקיר.

כשאתה מגדל בית עם 2 ילדים אתה יכול בקושי לעקוב אחרי ההתפתחות שלהם, אבל כשאתה מגדל בית עם 10 ילדים ויותר זה בלתי אפשרי, אם האמא לא נמצאת בבית בכלל, ורק מגיעה לכבס ולגהץ שלא תתפלא שהילד שלה נעלם למחוזות אחרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!