יגיל במלכו: הסיפורים שלא סופרו על ר' בן ציון שנקר ז"ל • ראיון מרתק

פרולוג

הבניין ברחוב רבי טרפון בבני ברק נראה כמו עוד בלוק בעיר הוותיקה. שום סימן של ממש מבחוץ לאוצר האדיר ששוכן במרתף הבניין. ירידה במדרגות תלולות במיוחד, וממול - חדר קטן, מואר באור עמום, כשעל מדפי עץ שוכנים להם מעדנות אלפי קלטות, תווים, תקליטורים וסלילים מתקופות אחרות. ברוכים הבאים למכון לשימור ותיעוד ניגוני בית מודזיץ'.

את המקום הצנוע ייסד ומנהל עורך הדין דוד זעירא, אותו אני פוגש כשבוע לאחר פטירתו של המלחין האגדי הרב בן ציון שנקר ז"ל, שהלך לעולמו ביום ראשון שעבר.

חברים קרובים הם היו, 30 שנה של היכרות קרובה, ועבור זעירא זה עדיין לא יורד בגרון. "קשה לי להגיד זכרונו לברכה", הוא מודה. את הניצוץ בעינים שעולה לו כשהוא מדבר על ר' בן ציון, אפשר לראות גם מקילומטרים. "רק לפני חודשיים הייתי אצלו, אז ראיתי אותו בפעם האחרונה", הוא אומר לי בהתרגשות מהולה בצער.

קשר של אהבה ורעות
30 שנה הם מכירים, מאירוע הנחת אבן הפינה לבניין חסידות מודז'יץ. בערב המיוחד שהתקיים בבית של זעירא, השתתפו כל המי ומי, וביניהם גם שנקר ז"ל, שהיה אורח הכבוד של הערב. ומאז - היסטוריה. ועוד איזו היסטוריה. "קשר מדהים של אהבה ורעות שהתפתח עוד ועוד במשך 30 שנה", מתמוגג זעירא, "שיחת טלפון קבועה כל ערב שבת".

לפני כ-12 שנה חלה התפנית: "באחת מהשיחות שלי עם האדמו"ר ממודז'יץ הוא אמר לי שהיום נפטר יהודי מאנטוורפן, שידע מאות ניגוני של מודז'יץ, והמנגינות נקברו איתו. נגונים ותיקים בני מאה שנה ויותר.

"אני", שח בצער לרב'ה "חושב שחבל שאין גוף שמאגד את זה". האדמו"ר ממודזיץ אהב את הרעיון והאיץ בזעירא לצאת לדרך. זעירא מנסה לגשש את דרכו ולראות מאיפה מתחילים. בשלב הראשון נקנה ציוד מתקדם וציוד מותאם לחומר ישן. המכשור היקר, אותו השיג זעירא בדמים מרובים, נתן לו את הבסיס לעבודת הנמלים שציפתה לו בהמשך.

הפתרון הראשוני נמצא אצל חברו, הרב ידידיה אליעזר, שנקרא על שמו של האדמו"ר ממודז'יץ. כ-100 קלטות שהחזיק אצלו, ובהן היה חומר גלום של ארבעים שנות ניגוני מודז'יץ. אוצר של ממש. זעירא לא הסתפק והמשיך לקבץ אט אט חומר נוסף מחסידים נוספים, אבל משהו לא נתן לו מנוח. "הבנתי שזה לא יכול להחשב 'מכון'. הרגשתי שמשהו חסר לי. שמעתי שאצל הרב בן ציון שנקר יש כמות רצינית של חומר". ר' בן ציון, שהיה אז כבן 80, היה שם לאורך כל הצמתים המוזיקאלים של מודז'יץ. "לא הייתה לי אפשרות לדעת במדוייק, אבל ידעתי שמעבר לים מחכה לי מה שאני מחפש".

המסע לליבו של ר' בן ציון
איך מצליחים להשיג את האוצר הזה? זעירא ידע שפשוט זה לא יהיה, והוא פנה לחלונות הגבוהים: הזמין את האדמו"ר ממודזיץ' ואחיו של ר' בן ציון והדגים להם כיצד עובדת המערכת שבנה. הוא הצליח לרכוש את אמונם, והם החליטו שהם נוסעים לר' בן ציון שנקר. לקחו את כל הציוד, קנו1000 קלטות בחצי דולר כל אחת, פתחו חדר עבודה במרתף של בית מדרש מודז'יץ, וחיכו לחומר הנכסף. הם משמיעים לשנקר את החומר שברשותם, הוא חוכך בדעתו, והרבנית שנקר לוקחת יוזמה: "תן להם, זה חשוב, זה טוב", היא אומרת לו.

זעירא הבין שהם מצליחים במשימה, אבל אפילו הוא לא הבין עד כמה. "הוא נותן לנו קופסא של עשר קלטות, ואנחנו רצים לשטיבל במודז'יץ. מעתיקים, ואחרי חצי שעה אנחנו מחזירים לו את הקופסא. הוא ראה שאנחנו מחזירים, נתן לנו שתי קופסאות. כך זה ממשיך: שלוש, ארבע חמש. במשך יומיים וחצי מיינו 900 שעות של ניגונים!

רגע לפני שהוא עוזב את המקום, מנחית עליו שנקר את הפצצה האחרונה. הוא ניגש לרכבו, פותח את תא המטען, ומוציא משם כמויות אדירות של סלילים. את המלאי האדיר מכניסה החבורה לשק ענק, ושנקר ממשיך להפתיע: "קחו את כל התקליטים, ואת כל דפי התווים". "הבנתי שאני נמצא בתוך נס, לכזה דבר לא ציפיתי". את השיחה שתבוא לאחר מכן עם האדמו"ר ממודזיץ זעירא לא ישכח. "מה מתקדם?", מתעניין הרב'ה. "הוא הסכים?" וזעירא נשאר ללא מילים: "אוייצרעס, רב'ה. אוצרות!" הקנס ששולם במכס הישראלי, 350 ש"ח, רק גורם לו סיפוק שקשה לו להסתיר: "הייתי משלם גם 35 אלף ש"ח. יש לי פה נכס אדיר לעם ישראל".

"רוב ההקלטות שיש מר' בן ציון שנקר, הוקלטו על ידי שנקר עצמו. לא משנה אם זה בבית או באולפן. היה לו קול פעמונים. חזן, זמר בעל תפילה ובעל מנגן בחבילה אחת. הוא עבד כל חייו על מנת לשמר את האוצר, ואני הולך לשמר את מורשתו. אנחנו נשגע את העולם. יהיו בתי כנסת של שנקר כמו שישנם בתי כנסיות של קרליבך".

קרליבך ושנקר - סיפור האמיתי
"הם למדו יחד בישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, היה ביניהם פער של שנה. הם היו בידידות, ושניהם היו חסידי מודז'יץ של אותו אדמו"ר, אליו בן ציון היה קשור מגיל 17. הוא הביא אליו את חברו, שלמה קרליבך, יחד עם ר' משה וולפסון. הרב'ה היה מלמד את וולפסון את הניגונים של ימים נוראים, וגם קרליבך היה מעורב בעניין הזה". לאחר שקרליבך אימץ את דרכו הייחודית, הקשר נותק. "לא התאימה לשניים תפיסת העולם החדשה שלו", חותם זעירא.

"קרליבך ידע ניגוני מודז'יץ. ידע אותם ושר אותם. על חלק מהניגונים שלו הוא אמר שחלקם לקוח מלחני מודז'יץ". השניים אף שרו בדואט מספר פעמים. "יש לנו את ההקלטות של זה", הוא מפתיע. "לי לא ידוע על לחנים עברו בין שניהם, או על ביצועים של אחד מהם מלחנים של חברו, זאת למרות שהם ידעו והכירו את החומר המוזיקלי".

אהב את הלחנים כמו שאוהבים ילדים
כמה לחנים כתב בן ציון שנקר?

כשאני מתעניין אצל עו"ד זעירא אודות מספר הלחנים המיוחסים לשנקר, וכמה מתוכם פורסמו, הוא מסתייג. "עד לפני זמן מסויים ההערכה שלנו עמדה על סדר גודל של כ-450 לחנים. היום מדובר על 500-600 לחנים! ישנם לחנים רבים שלא פורסמו, ואנחנו עוד נמצא אותם. למעשה, את לחנים האישיים שלו הוא שמר אותם בנפרד. אנחנו נשמח להוציא אותם. זה בידיים של המשפחה. דברים נפלאים ומדהימים. כל יצירה - פנינה. מוצארט ובטהובן קטנים עליו".

איזה שירים שנקר עצמו הכי אהב?

"בן ציון היה רחב אופקים, הוא כתב לחנים מכל הסוגים בסגנונות שונים: ניגוני ריקוד ושבת, וולאסים ומארשים, ניוני פלמ"ח וניגוני מירון ניגונים ארוכים וקצרים, אבל עיקר לחניו נסובו סביב פסוקים ותפילות. האמת היא שהוא אהב את הכל. אבל אם היית רוצה לקבל אינדיקציה אמתית על הלחנים היותר אהובים עליו, אפשר היה לראות אם היו מזמינים אותו לאירוע כדי שישיר - ונותנים לו יד חופשית. הוא מעולם לא הכין רשימת שירים. הכל בשליפה במקום. לעיתים, אם מישהו בשמחה היה מבקש ממנו לבצע משהו - הוא תמיד היה נענה. הוא הוביל ואהב את השירה בציבור".

"היה לו גם את הכישרון ללמד את הציבור שיר חדש, דבר שהיה מקובל מאד במודז'יץ. האדמו"ר בעל ה"אמרי שאול" היה מבצע את השיר פעמיים, ובפעם השלישית כל הקהל הצטרף, וגם הרב'ה היום עושה כך. הוא מלחין מדהים, ובכלל זו תופעה ששווה מחקר: גנטיקת המוזיקאליות בשושלת מודז'יץ".

ההופעה האחרונה של ר' בן ציון שנקר בישראל
"יזמתי אירוע גדול מאד לפני למעלה מעשור, בהשתתפותו של ר' בן ציון", מגולל זעירא. "עשינו כבר את כל הסידורים: הזמנו חזנים, הדפסנו כרטיסים, ואף פרסמנו מודעות, ואז התחילה מחאה רבתי נגד ההופעות וערבי השירה. לא ידעתי מה עושים עכשיו, איך אבטל כזה אירוע, כולו תוכנן על טהרת הקודש. חששתי שכשהוא יגיע לארץ, יתקשרו אליו ויגידו לו שהוא פועל נגד דעת הרבנים, ושנינו לא רצינו לעשות זאת. נמלכתי עם האדמו"ר ממודז'יץ מה עלי לעשות, והוא נתן לי להבין שלא כדאי לעשות זאת".

בלב כבד ותוך הפסד כספי לא קטן, בוטל האירוע המקורי, ובמקומו יצא לדרך קומזיץ צנוע לגברים בלבד ב"בית בגנו". "אפילו הרב'ה הגיע", אומר זעירא בגאווה, "והוא גם שר אתנו. זה היה ערב מדהים: בן ציון היה במיטבו, הזמרים היו במיטבם, ובן ציון לא הפסיק לנגן במשך שעות ארוכות, כשלצדו מונה רוזנבלום. מושלם".

20 מיליון פעמים 'אשת חיל'
"רוב האנשים לא יודעים מה שהם שרים, אבל הכל של בן ציון: 'אשת חיל', 'מזמור לדוד', 'ישיש עלייך', 'ולירושלים עירך' 'ממקומך'. פעם הוא אמר לי - אחרי התפילה בליל שבת אני אוהב להקשיב במשך רבע שעה למנגינה שעולה מהבתים. מכל בית בוקע הניגון "אשת חיל", ובשבת ביום - עוד חוזר הניגון, הפעם של "מזמור לדוד". כשהוא מגיע לשמים ומספרים לו שעכשיו הגיעו 10 מליון פעם "מזמור לדוד", והפיוט "אשת חיל" - 20 מליון. אין לתאר.

המפגש האחרון
"זכיתי לפני חודשיים להיות שם. כתבתי ספר, בידיעתו של ר' בן ציון, על תולדות חייו - "יגיל במלכו". עריכת הספר הסתיימה שבוע בדיוק לפני הנסיעה. כרכתי את הספר, נסעתי איתו והגעתי לשם ביום שישי. שמתי את הספר על הולחן, תוך כדי שאני שח לו 'הבאתי לך מתנה'. ר' בן ציון מפטיר בציניות האופיינית לו "עכשיו אני כבר יכול ללכת".

ביטלתי את דבריו - חס ושלום בן ציון, זה רק חלק א'. לא האמנתי שעכישיו נצטרך להוסיף את ה"אחרית דבר".

"ריבונו של עולם, איך נתת לי מתנה כזו", מתמוגג זעירא. "בן ציון היה במיטבו: בליל שבת היה 'טיש', בבוקר הייתה סעודה עם כל החסידים, סעודה שלישית, מלווה מלכה אצל ר' אביש בראדט. עם כל הקושי, ר' בן ציון הגיע לכל מקום. הרב' אומר לו "בן ציון, תתחיל", והוא רק שר ושר ולא מפסיק. חזרתי מסטול מהנסיעה הזו.

סוף דבר
"הפסדנו, הפסדנו הפסדנו. עכשיו אנחנו נדאג שבן ציון יהיה אתנו. כולם היום שומעים מוזיקה, והמורשת שלו היא להפיץ את הניגונים, וכך נעשה. אין לנו את כל האוצרות שלו, הניגונים שהוא הלחין, אבל - אנחנו צעירים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!