במקום מועדונים: האם נכון היה לייסד את הקרעטשמע?

היה זה לפני כשבוע. סרטון קטן אחד שרץ ברשת, עצר את מחשבותיי וגרם לי להרהר רבות על נושא אחד, שאולי הגיע הזמן לפעול בו ולהביא תועלת לאנשים רבים, ובייחוד לצעירים ולבני נוער. הסרטון היה מתוך איזה מועדון בו התאספו נערים רבים הנקראים בלשוננו "נוער נושר". אולי זה היה בתל אביב או במקום אחר. נערים מתוך מחננו שמסיבה כזו או אחרת נמאס להם מהדרך בו חינכנו אותם ובחרו ל״ע לחיות חיים ללא שמירת תורה ומצוות, למרבה הצער. הסרטון צולם כנראה באיזה ליל שישי, לא רוצה לדמיין שזה צולם בשבת. ישבו שם הנערים ביחד, ושרו, לא פחות ולא יותר, את הניגון 'קה אכסוף' של ר' אהרן מקרלין זי"ע. ישבו שם, בעצימת עיניים חלקם, על כמה מהם היה נראה שמשתדלים להראות כביכול זה רק משחק, מעין תיאטרון על העבר החסידי, אבל, געוואלד, עין מעמיקה יכלה להבחין בדמעת הלב, בגעגוע שלא נגמר לעולם, ללחלוחית של קדושה, לעולם של טוהר, זה שנגנב מהם, אולי ללא עוול בכפם.

הסרטון הזה הזכיר לי משהו, איזו הצעה שקיבלתי מאיזה יהודי באמריקה, לפני כשנה. את החורף הקודם ביליתי כמעט כולו בניו יורק, בעיר בורו פארק. יום אחד ניגש אלי יהודי אחד, איש משכיל ונבון, ומציע לי הצעה שגרמה לארשת תדהמה והפתעה לעלות על פניי. הוא אומר לי כך: ישנם עשרות ומאות אברכים, רבים מהם אברכים חסידיים, שמרגישים צורך נפשי פעם בכמה ימים להיכנס לאיזה מקום ריקודים נלהב ולהתפרק קצת באווירה שמחה ותוססת... דבר כזה נמצא במקומות הנקרא בארצינו "קלאב", הוא אומר. אצלכם זה נקרא בשם מועדון. אך כמובן מקומות אלו אינם כשרים כלל, הן מבחינת המשקאות והמאכלים, והן מבחינת הצניעות והאווירה. לצערנו הרב כבר שמענו על כמה וכמה שייצרם התגבר עליהם ר״ל והלכו למקומות אלו, ולאו דווקא בגלל החלקים שאינם כשרים כי אם בגלל הצורך הנפשי, "זיך אויסגעבן", להתפרק קצת, לתת לנפש קצת שחרור, וגם לגוף שצריך קצת שחרור, מרוב קושי העבודה ויגיעות היום יום. ההליכה למקומות אלו אסורה כמובן לחלוטין אך מתבקש הצורך לפתרון מתאים. ובכן, שח לי היהודי בתום לב, שמא תרצה לייסד לנו בית המדרש שיהיה מקום לתפילה ולשיעורי תורה, אך בלילות הוא יהווה מקום למוזיקה ללא הפסקה, ריקודים, קצת משקה, ובכך יהא זה רפואה לאותם נפשות הצמאות לדבר זה, ויהווה פתרון נפלא לאותה התמודדות, והכל בכשרות ובקדושה?

בום. איזה 'בום' נפל לי על הראש בשומעי פתאום הצעה מקורית כזו. בית מדרש המהווה גם מועדון כשר וקדוש, או כמובן בהחלפת השם: 'א יידישע קרעטשמע'. אני עומד מולו, לא יודע אם לצחוק או לבכות, אבל אני מבין שזה אמיתי ושהוא רציני לגמרי. לא ידעתי מה להגיד לו, אך בסוף אמרתי לו שהרעיון מקורי ונפלא ביותר, אם כי קצת נועז, אבל אני לצערי לא נשאר לגור שם כרגע ולכן אין ביכולתי לעזור לו כעת בדבר כמו זה. אבל הרעיון שהוא אמר הספיק לחדור לי עמוק לראש. אולי באמת.

אולי באמת הגיע הזמן לייסד מקום כשר וקדוש, כמובן באישורם וגם בהכוונתם המלאה של רבנים ואנשי חינוך, מקום בו יהיה כל לילה מוזיקה שמחה בווליום גבוה ללא הפסקה, במקום סגור ומושגח, וכמובן יהא ניתן לרכוש אוכל ושתייה להחיות בהם נפש כל חי, והכל בסגנון חסידי ובאווירה חסידית טהורה. ואולי בכלל יש צורך בלייסד רשת, 'זה לעומת זה' במקום רשת מועדונים שאינם כשרים, רשת של 'קרעטשמע'ס חסידיים' כשבכל מקום יהא מוצב מעין שליח מטעם שיהא אחראי על האווירה, מוזג ירא שמים כזה שיהא גם אחד שמבין לנפשות ויודע לקרב את הלבבות כל אחד בדרכו ועל פי תכונות נפשו, איש אשר רוח בו, רוח של אהבה וקירוב הלבבות.

לא יודע מה אתם חושבים עכשיו, אבל דבר אחד חייב להיות ברור. זה כבר לא הדור של פעם שהיה אפשר לומר 'לא' על הכל. הנוער היום יודע הרבה יותר מאי פעם מה שקורה בעולם, והגישה היא בקלי קלות. נגמר עידן התמימות והציות. רבים מבני הנוער כבר לא ממש מצייתים. פעם לא חשבתי ככה, בעיקר בגלל שלא ידעתי מה שקורה. היום, בגלל שאני מחובר לרשת, אני רואה הרבה יותר. אם אני משער נכון, ישנם אלפי נערים, אם חסידיים או ממגזר אחר, ואני לא רוצה לומר יותר מאלפי אבל אולי זה יותר, נערים המחוברים לרשת, יש להם דף בפייסבוק, רואים הרבה סרטים, ויודעים הרבה מה שקורה בעולם. זה לא היה פעם. אז היום, אם יש איזה צורך נפשי אמיתי למשהו ויש צורך להביא אותו בצורה כשרה, זה לא כמו פעם שאתה יכול להתעלם מכך. מסוכן כבר להתעלם. אם נתעלם יש מצב שנשלם אחר כך מחיר יקר יותר ויהיה מאוחר מדי. הם יודעים כבר הכל לבד.

אני רוצה, ברשותכם, לצטט קטע מתוך פירושו של הרמ"ד וואלי על קהלת, על הפסוק שמח בחור בילדותיך, וזה לשונו: "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶיךָ, כי דבר בעתו מה טוב, ואינו גנאי אל הבחור שיהיה שמח וטוב לב. וגם אינו גנאי אל הבחור שילך בדרכי לבו ובמראה עיניו אחרי הדברים המשמחים את הבריות, כמו הטיול עם חבריו בגנות ובפרדסים ואצל נחלי מים ובמקומות היפים שבעירו, שהלב שמח והעיניים מתעדנים בראייתם. כי הדברים האלו ראויים אל הבחור, לפי שמרחיבים את לבו ומקיימין את בריאותו, ובלבד שלא יהיה בהם שום נדנוד עבירה, ויראה עם מי עושה חברה, שלא יביאוהו לחטוא, ואין טוב לאדם כי אם לשמוח בכל עמלו", עד כאן לשונו. אם הייתי כותב זאת מעצמי אולי הייתי מקבל ערימה של פשקווילים במאה שערים, אבל כותב זאת הרמ"ד וואלי, מקובל מלפני כשלוש מאות שנה ורבו של הרמח"ל.

בשתי מילים: הרמ"ד וואלי אומר - 'בחור צריך וחייב שחרור'. טיולים בגינות ופרדסים, או במעיינות ושאר מקומות יפים. זה הגיל הנכון, הוא אומר. זה הכרחי לבריאותם, "מרחיבין את ליבו ומקיימין את בריאותו". ולא רק זה אלא כל מיני "דברים המשמחים את הבריות". ובמילים אחרות, הגישה שאומרת 'לא' על כל דבר שנהנים מכך, נשללת לגמרי, לדבריו. צריך להנות בעולם. רק כמו שהוא ממשיך ומגביל, 'שיהיה שמור מכל נדנוד עבירה', ושיהיה עם החברים הנכונים והטובים שלא ידרדרוהו חס ושלום, אלא להיפך, יהיו בשבילו חברה טובה ומרוממת. חכמינו ז"ל תיקנו ברכה מיוחדת, "אשר ברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם". מסתבר כי ההשקפה היהודית המקורית היא 'כן' להנות בעולם, וכן לראות אור וקדושה בכל דבר, אלא שצריך לשמור ולהיזהר להשתמש עם החלק הטוב וללכת בדרכי התורה וההלכה שמאזנים את האדם ושומרים עליו כראוי.

ההתמודדויות שלנו בדור הזה עם הנוער אינן פשוטות כלל וכלל. פעם רוב הנערים מגיל 15 ומעלה כבר לא למדו אצל מלמדים אלא הלכו לעבוד זה בכה וזה בכה, ובזמן הפנוי קבעו עיתים לתורה, והאווירה לבחור רגיל הייתה הרבה יותר משוחררת, למעט, כמובן, בחורים שהחליטו להקדיש את כל זמנם לתורה ולהיות מורי הוראה ויודעי ספר והלכה. היום זה פחות אפשרי. וכמו שהמשגיחים אומרים, 'הדור הוא דור המבול והישיבה היא בכלל תיבת נח', ויש בכך המון צדק. העולם כבר איננו העולם של פעם ואי אפשר לתת לצעירים להתמודד לבד מול הניסיונות שיש היום. אבל כשאני מנסה לחשוב איך מרגיש בחור שלפני שני דורות היה עובד שעות רבות לפרנסתו והיום הוא צריך לשבת בתוך בנין אחד כל היום ולשבת מול ספרים לפחות 8-9 שעות.. אני מתמלא בקצת רחמנות על אותו בחור. נסחפתי בעצם אל נושא אחר שמצריך מאמר בנפרד, אבל משהו אחד ברור: אם אנחנו רוצים לשמור ולהציל את הדור הבא, חייבים מיידית להתעורר ולחולל שינויים. להמשיך ככה - כבר לא מתקבל על הדעת. אני מדבר, כמובן, על יוזמות שיעברו את אישורם של רבנים חשובים ואף יהיו בהכוונתם, אך חייבים כמה 'נחשונים' לדבר.

אז אולי יוזמה כמו זו, "א יידישע קרעטשמע", בית מדרש קדוש שבלילות יהא מקום של קירוב לבבות, ולא רק קומזיצים אלא מוזיקה בוערת וסוערת ושמחה ללא גבולות. ואולי כל כמה לילות יביאו אמן אחר שיביא את סגנונו הייחודי, ויעורר וישמח את הקהל בריקוד ומחול. אולי יהא זה פתרון מתאים להרבה נפשות ופתח הצלה גדול מאוד. ואולי, אולי אם דבר כזה היה קיים, אזי כמה מהנשמות שנצפו שם בקליפ ההוא שרץ ברשת היו חוסכים הרבה עגמת נפש מחייהם. אולי היינו מצילים אותם. מי יודע . אני יודע שלכתוב זה לא כל כך חכמה גדולה כמו ללכת וליזום ולעשות. אבל אני חושב שהדבר הראשון שמתבקש הוא לכתוב על הדבר. ואולי זה כן חכמה ודבר נכון, לכתוב משהו שהרבה אנשים חושבים רק לא מעיזים לכתוב. הצעתי בסך הכל הצעה. מחכה לתגובות הקהל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!