דרוקר, צא ליאיר נתניהו מהחיים // דעה

העיסוק האובססיבי של רביב דרוקר ביאיר נתניהו, עובר כמה וכמה גבולות אדומים של עיתונות שפויה ונורמטיבית. כעיתונאי, אני רוצה להסביר לכם קצת, כדי שתבינו את גודל ההתעללות התקשורתית בראש הממשלה, חסרת פרופורציה בצורה הזויה.

תפקידה הבסיסי של התקשורת הוא לדווח ולספר לקוראים על הנעשה והנשמע, כולל כמובן בשדה הפוליטי. עם הזמן, אימצה לעצמה התקשורת (בכל העולם) את תפקיד כלב השמירה הדמוקרטי והיא גם 'מבקרת' את הפוליטיקאים על מעשיהם. עד כאן הכל טוב ויפה.

בשלב הבא הידרדרה התקשורת צעד נוסף, כשהבינה שסיקור פעילות פוליטית גרידא פחות מעניין, והחלה לסקר גם את חייהם האישיים של פוליטיקאים, זה צבעוני, זה צהוב, זה מוכר. לטעמי האישי זה מגיע לעיתים למקומות בלתי נסבלים (בתקשורת החרדית זה כמעט לא קיים) אבל זה עדיין נסבל, כשאדם בוחר ללכת לפוליטיקה הוא לוקח זאת כבר בחשבון מראש, שיתכן שחייו האישיים ישודרו מעל גבי המסך.

את השלב הבא והבלתי נסבל בהידרדרות, מובילים דרוקר ושות' באופן חריג ובלעדי על הקרבן נתניהו. לאמור, לא די לנו חייו האישיים של ביבי, אנחנו רוצים לחפור גם בחיי אשתו, ואם לזה עוד איכשהו התרגלנו והקוראים כבר לא באמת מתעניינים - אז בואו נעבור להציק לילד שלו.

במה חטא הילד? בזה שיש לו חברים עשירים? כי גלעד ועומרי שרון (שהיו מעורבים פוליטית פי כמה בעצמם) הסתובבו עם קבצנים בדרום תל אביב? כי ילדיו של אולמרט ישנו על מזרנים בהתקווה? ברור שילד של ראש ממשלה נחשף ומכיר סביבה אמידה וחזקה יותר כלכלית. זכותו המלאה להתארח אצל חברים וליהנות אצלם. זה לא עניינו של אף אחד בשום צורה.

צאו לילד מהחיים, עברתם את כל הגבולות בשם תאוות השלטון הכמוסה והכושלת של השמאל. נמאס.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!