המדריך המלא שיגלה לכם איזה סוג 'אש' אתם

האש שלי.

אתה עומד מולה, חמוש ב'סופר טנקר' עם ראש הממשלה. שופך על חצי מדינה אבקה אדומה, והיא, עושה ממך צימעס. מרגישה בבית ומכלה גם את 'הלחם והדגים'. והיא לא מסיימת שם.

לקראת ערב תתעתע בכולנו, כאילו היא אוטוטו נרדמת. רק סיפור אחרון מ'סמי הכבאי' וזהו.
בו בזמן שאתה חולם על הקומבינות שתפעיל כדי לקבל את כספי הביטוח, היא מחממת מנועים, מסיתה את הגחלים שלה (פייסבוק, לתשומת לבכם, נא לחסום) ובבוקר שורפת לנו בעיניים, כאילו אין שמש.

לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי זה היה רגע מכונן. רגע בו אתה הופך לפרופסור עם תעודות ופותח רשמית משרד הסברה פרטי למדעי האש והרוח.

אז אם יש לכם הצתה מאוחרת או שאתם עסוקים כל היום בכיבוי שריפות, או סתם אוהבים להוסיף אש למדורה, קבלו את המדריך השלם ל'אנשים ורוח' - בבחינת 'אמור לי איזה א(י)ש אתה ואומר לך מי אתה'. (אגב. יתכנו עוד תסמינים שאינם מפורטים במדריך).

1: אתם עסוקים כל היום בכיבוי שרפות. אף פעם לא תטפלו בבעיות מהשורש. תמיד תדחפו אותם מתחת לספה ותסדרו את הבית רק 'מלמעלה'. הילד שלכם צורח בסופר (עם הרגליים) בדרישה לקבל שוקולד תוצרת דרום קוריאה שעולה כמו חודש עבודה. לאחר שתצבטו אותו בסתר, תקנו לו שניים העיקר שיסיים את הקונצרט ולא יעשה בושות למשפחה (החבוב יודע את העבודה).

אגב, לאחר יומיים זה קורה שוב רק שהפעם זה עם רכב ודציבלים בעוצמה של 7,000 קמ"ש.

2: לוחמי האש. אתם תמיד מוחים, לא משנה על מה. בנותיכם הקטנות מבלות כל יומיים בלשכת ראש העיר, עד שדף הקשר בגן מסתיים ב'שבת שלום רבקי וישראל פרוש'. יש לכם חדר מיוחד בבית למסמכי עתירות ותביעות שהגשתם, מגישים, תגישו. בבעלותכם עסק משגשג להדבקת דלתות. עבור אנשים מסוימים מאד.

בלקסיקון שלכם: צביון העיר, ועדת קבלה, טוהר המחנה. "שידוכים טובים הם רוצים".

3: אם אתם בעלי הצתה מאוחרת תאפו לשכנה עוגה כשהרך הנולד יחגוג בר מצווה. אף פעם לא תצחקו מבדיחות ב'לייב' אלא יום יומיים לאחר מכן (זה קורה לכם משום מה באוטובוס). יש לכם כשרון מיוחד להציע שידוכים לכלות וחתנים בתקופת האירוסין. אתם גם נושאים בתואר המפוקפק 'מאחרי חופות מקצועיים' (חופות, לא סעודות), והמשפט השגור בפיכם הוא "איך לא חשבנו על זה קודם".

4: במקרה והנכם משתייכים לזן שאוהב להוסיף אש למדורה אתם בדרך כלל עובדים בקווי הנייעס. על כל נפילת ילד ממגלשה ברהט תדווחו בדרמטיות שאינה מביישת את יום נפילת התאומים. כאשר ראש מועצת שלומי יארח את ראש מועצת בקא אל גרביא תודיעו בהתרגשות ש'נפל דבר בחברה הישראלית'.

אם 'אמא שלו' אמרה לו שאמרו לה שחשבה שאמרו, את לא תנוחי ולא תשקטי עד שידעו כולם עם מי יש לך עסק (כאילו שהם לא יודעים). את עומדת על השיש במטבח ומודיעה לבעל הבית ול'מקק' 'זה או אני או הוא' (לנמלה שלום).

5. מה בוער. את החנוכייה אתם מעלים בשבועות. סוכה יש לכם כל השנה. את ה'שטיפה הגדולה' לא תסיימו לעולם. אה, ואתם גם לא מנקים מאחורי המקרר. כל המכנסיים של הילדים (והמבוגרים) הם 'ברוגז'. הילדים (והמבוגרים) ישנים עם בגדים והמגהץ הפך למוצר מוזיאוני. אתם חיים באטמוספירה אחרת בה העולם נעצר ושום דבר אינו בוער (רזי לטיפולך).

עד כאן הגיגי החשובים להיום (עם תוצאה כזו נראה לי בפעם הבאה האש תחשוב פעמיים, והיה זה שכרי).

אם לא מצאתם את עצמיכם באף אחת מן התופעות הנ"ל אל ייאוש. מסתמא אתם שייכים לשורפי הסירים והמחבתות (אבל רחמים, למה דווקא החדשים של סולתם?).

ועוד משהוא: חיבוק ענק לדולב/זכרון/נטף/נווה אילן/מודיעין/נווה צוף/חיפה (כמה פעמים אמרנו שהרשימה נסגרת ומתעקשים לבא עוד? אי אפשר לעבוד ככה...).

באש ובמים, עם ישראל חי!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!