ישי יוצא מתוך האש • השבוע השחור של אלי

היה זה השבוע היותר קשה בחייו של אלי ישי. במקום לזכות בחג חנוכה שמח ושקט, עמוס באירועים של הדלקת נרות ואכילת סופגניות, נאלץ שר הפנים לבלות את זמנו בין ההרים החרוכים ברכמל. העיתונות הכללית סגרה עליו כמעט מכל הכיוונים, מתירה את דמו וקוראת להתפטרותו. אבל אם ציפו אנשיו למתקפה משולבת ועזה בעיתוני סוף השבוע, הם יוכלו לסכם את האירוע ב"לא נורא, יחסית למה שחשבנו".

ביום שלישי האחרון, ל' בכסלו, בעיצומה של 'מתקפת השריפה הגדולה', חל יום הולדתו ה-48 של אלי ישי. לא היה זה יום הולדת שמח, והוא תפס אותו מותש, אחרי ימים בהם בילה בצפון עם עיניים טרוטות והרבה כאב בלב.

בעוד הוא חורש את הכרמל, המשיכו אנשיו לשגר מסמכים, המוכיחים כי הבוס עשה כל שיכול היה לעשות: להתריע. וכי מה עוד יכול היה לעשות, חוץ מלשלוף את ארנקו האישי ולשלם על שירותי הכיבוי הכושלים במדינת ישראל?!

במבט לאחור - זה עבד.

סקירה של עיתוני סוף השבוע מעלה, כי חלה רגיעה ביחס הנוקשה כלפי שר הפנים. בעיתונות החרדית, אגב, זה קרה הרבה יותר מהר. אולי היה זה ניצב בדימוס אליק רון, שזרע את הכעס בליבו של הציבור החרדי. הוא תיאר את ישי כמי שהיה עסוק בהשגת תקציבים לישיבות במקום לשירותי הכבאות. בהמשך הצטרפו אליו גם ארגונים כמו 'ישראל חופשית' ועוד שהבעירו את אש ההסתה נגד יו"ר ש"ס. התוצאה לא איחרה לבוא: התייצבות לימינו בכל ערוצי התקשורת החרדית. אפילו 'יתד נאמן' הקדיש את מאמר המערכת שלו להגנת אלי ישי.

"שאלי ישי יעשה כזה קמפיין?"

העיתונאי רביב דרוקר הכתיר, בבלוג האישי שלו, את הקמפיין כ"קמפיין המוצלח של ישי".

"מי היה מאמין שאלי ישי יעשה כזה קמפיין?" - הוא פותח ותהה. הוא מודה כי אין לו "הרבה הערכה לתפקודו המיניסטריאלי של אלי ישי, או לתפקודו כפוליטיקאי", אבל מפתיע באמירה המעניינת: "דווקא ההתמודדות שלו עם גל הצונמי כנגדו היא אולי הפעם הראשונה שאני ממש מתפעל ממנו ומתחיל להבין שלא סתם הוא הגיע לאן שהגיע".

דרוקר מספר את מה שכולנו, העיתונאים, מכירים היטב. זמן קצר לאחר פרוץ השריפה קלטו בלשכתו של ישי מה "הולך לבוא עליהם".

"אני חושד שרועי לחמנוביץ, יועץ התקשורת שלו, עומד מאחורי רוב הקמפיין", מנחש דרוקר, ומספר על "שורה של מסמכים" שהופצו די מהר לכל כלי התקשורת. דרוקר מודה, ובצדק, כי בנוהג שבעולם, "עיתונאים שמקבלים חומר, תמיד קצת אסירי תודה". אבל לעצם העניין הוא סבור שהמסמכים "גררו גם את שטייניץ, ברק ונתניהו לקלחת ואפילו את חלוץ וממשלת שרון (ביטלו את הכיבוי האווירי, למרות התנגדות ישי)... לשכת ישי לא היססה אפילו להוציא פרוטוקול של ישיבת ממשלה. דברי הדוברים הושחרו - הרי אסור לפרסם פרוטוקולים - ורק דברי ישי המתריעים נשארו". ואכן, לורד ארטליין עבה סימן את השורות שאינן נוגעות ישירות לישי, והמסמך נשלח אל כולנו היישר אל תיבות המייל.

"ביום שני", מספר דרוקר, "ראיתי את ישי בשירותים בכנסת. הוא עשה את טעות אפללו (שהכפיש פעם את נתניהו בשירותים, רק כדי לגלות לתדהמתו שביבי יוצא מאחד התאים) ודיבר בטלפון בקול רם: 'זה הושמע עכשיו ברדיו ת"א ורון קופמן השתכנע. זה היה מצוין'. התקשרתי לקוף להבין ממה הוא השתכנע. הסתבר שלשכת שר הפנים שלחה גם לו מכתב בו ישי התריע וקופמן הקריא אותו בשידור.

"הרבה פעמים ניסיתי להבין מי מייעץ לישי. יש לו איזה יועץ צרפתי שמגיע בבחירות, אבל באופן כללי לא מצאתי איזה מוח אסטרטגי מאחוריו. הפעם, זה נראה כמו קמפיין מחושב. פתאום חותמים עשרות ראשי רשויות ערביים בעד ישי. מקרי? הצחקתם אותי. לא בדקתי, אבל אופתע אם יתברר שזה לא יצא מלשכת השר. נציב כבאות והצלה גם סינגר בלהט שוב ושוב על ישי. 'הביא הכי הרבה כסף לכבאות'. יוזמה של שמעון רומח? לא מאמין. יש גם שכל בקריאה של ישי לוועדת חקירה (מה הוא אשם שאזולאי מש"ס מתנגד...), בחיבוק שהוא מחבק את המבקר ובכלל, הוא משדר רוח לחימה ראויה לציון".

אז נכון, בתחתית השורה עדיין סבור דרוקר כי "מצבו של ישי לא טוב", וכי "חצי מהציבור רוצה בהתפטרותו". יחד עם זה, עצם המאמר הבלתי תוקפני, המעריך משהו, מדבר בעד עצמו.

היו אלו אוסף המסמכים המרשים שנשלח לכל מי שרק רצה לראות את האמת, אולי היה זה גם דו"ח מבקר המדינה שבהחלט נתן כרטיס צהוב לעוד אישים פוליטיים כאלו ואחרים, ואולי סתם כי נמאס לנהל מסע השחרה נגד האיש. אחרי הכל, לא הוא זה שזרק את הגפרור, גם לא הוא שפותח את הארנק פה במדינה.

שכחו אותו בבית

ביום שישי, יממה לאחר פרוץ האש, היו בחפ"ק של אוניברסיטת חיפה כל כלי התקשורת. אלי ישי, שעמד ליד בנימין נתניהו, זכה ליחס מזלזל. כאילו היה זבוב טרדן על חולצתו של ראש הממשלה. בשלב מסוים ניסה ישי לספר לנתניהו כי המטוסים והכבאיות בדרך, אבל נתניהו עשה עצמו כאילו הוא לא שומע, ועבר לדבר על... תחזית מזג האוויר. זה היה משפיל, זה היה דוחה, וזה גם שודר בערוץ 2, כפי שזה. השפלה בשידור חי.

במוצאי שבת מיהר ישי שוב לדהור אל השטח, שומע בדרך, בכלי התקשורת, על "המחאה" נגד כך שהעיז לעשות את השבת בביתו, יחד עם בני משפחתו. כאילו היה כבאי, שיכול להזרים זרנוקי מים אל השטח.

במסיבת העיתונאים שנערכה שוב בחפ"ק 'שכחו' המארגנים להכין שלט הנושא את שמו של שר הפנים. בהמשך נחשף ישי לעוד עקיצות רבות וכואבות, שזרמו בתזמון מאורגן להפליא. ברשימת התודות של ראש הממשלה, בישיבת הממשלה בטירת הכרמל, בבוקר המחרת, 'משום מה' הוא שכח להודות לישי. הוא כן זכר, ובצורה בולטת, להודות לשר החוץ שלו, שהביא עזרה מכל העולם.

אחר כך היה נאומו של יצחק אהרונוביץ', השר לביטחון פנים, במליאת הכנסת, ששחרר רשימת ענק של תודות וברכות, לכולם, חוץ מאשר לישי. אל הטקס החגיגי שנערך בבית הנשיא לא הוזמן השר כלל.

אל הסיור שערך נתניהו ביום ראשון, בשטח הבוער, הוזמן שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס, אבל לא הוזמן שר הפנים, אלי ישי. אנשים שהיו בשטח טוענים שהשר אטיאס ניסה לבקש בשביל חברו, ואף השיג הזמנה של הרגע האחרון. גם אם זה נכון, בתחתית השורה: ישי לא השתתף בסיור, ונאלץ לסייר לבדו ביום המחרת, יום שני.

קרב עם חולצה לבנה

מכוניתו של ישי, מלווה במכונית מקורביו ואנשי לשכתו, יצאה מירושלים כבר בשעה 5 לפנות בוקר. הייתה זו הפעם הרביעית בה דהר צפונה, אל האזור החרוך. הוא נפגש עם תושבים שנפגעו, עם ראשי מועצות ועם כבאים, מנסה להתעלם מהיחס המשפיל לו זכה ולעשות הכול בתוקף תפקידו כשר הפנים.

היטיב לתאר זאת הכתב יאיר אטינגר ב'הארץ': "בעוד נתניהו ואהרונוביץ' מחליקים בעונג לתוך מעילי בטלדרס שנתפרו על פי מידותיהם של פוליטיקאים בעתות משבר, השר החרדי פשט את הז'קט השחור והעניבה, ונראה חלוש ופגיע. בחולצה לבנה, הוא ניסה לנהל קרב מכריע על יוקרתו ומעמדו הפוליטי. סגן ראש הממשלה, שנתפש עד עכשיו כשותף הבכיר של נתניהו, נראה כאילו נפל מהר הכרמל הבוער, ונותר עם כוויות בכל גופו. אבל ככל שנעשה מבודד ושנוא יותר, החל סחף נגדי במגרש הביתי. ישי בצרות צרורות, אבל איכשהו הצליח לשרוד את השבוע האחרון כיו"ר ש"ס, ובהתחשב במצבו, זה לא מעט".

אין ספק שהשריפה באה לישי בעיתוי הכי פחות נוח מבחינתו. רגע לאחר שכמעט הסתיימה לה פרשת אמסלם, עם כל הבוץ והרפש שהטיל מאחוריו על מפלגת האם לשעבר, ורגע אחרי שכלי התקשורת חבטו בו ללא רחמים על "מסע הצלב שערך לאמסלם". השריפה הגיעה לידיהם כהזמנות פז לסגור חשבון.

"ישי נמצא בתקופה הכי פחות טובה שלו בש"ס מאז ימי אריה דרעי", מצטט אטינגר 'גורם בכיר בש"ס'. ולא קשה לנחש מיהו אותו גורם, או לפחות מאיזה צד של המפה הפוליטית הוא מגיע. "יש הצטברות של רעלים, של בעיות, ובראשם הסיפור של אמסלם שפגע בו בצורה מאוד חריפה. פתאום, חצי מדינה אומרת לו להתפטר. זו מכה קשה והוא יצטרך לעבוד קשה כדי לשקם את המנהיגות שלו".

'הארץ' רוצה את הראש של ישי

הוגן פחות כלפיו היה עיתון 'הארץ', שבמאמר מערכת מיוחד פשוט קרא לו ללכת הביתה:

"ח"כ אלי ישי מתהדר בתואר נכבד: סגן ראש הממשלה ושר הפנים. החלק הראשון של התואר מרמז על היותו ראש אחת הסיעות הגדולות בקואליציה, ש"ס, שהוא גם חבר מטעמה בגוף מצומצם (אף אם חסר מעמד חוקי), האמור להכריע בענייני ביטחון ומדיניות - פורום השביעייה. החלק השני מעניק לו סמכויות ומטיל עליו אחריות.

"מאז פרצה השריפה הקטלנית בכרמל, מתעקש ישי שלא להבין מה נגזר מתפקידו כממונה על משרד ממשלתי, הכולל גוף ביצועי כנציבות הכיבוי וההצלה. הוא התמהמה להגיע לשטח, השלים עם העברת ניהול המשבר לשר לביטחון הפנים יצחק אהרונוביץ', וחיזק את אחיזתו בקרנות המזבח בהתפרסם שלשום דו"ח מבקר המדינה על מערך כיבוי האש - בייחסו דרישות לסילוקו ממשרד הפנים להיותו 'חרדי ומזרחי'. השד העדתי ואחיו הדתי, מסתבר, הגיחו במלוא כוחם מתוך העצים השרופים בכרמל.

"קו ההגנה של ישי פשוט: הוא התריע. מאחר שכיהן בתפקיד זה גם לפני שמונה שנים, הוא התריע אז כהיום. הממשלה לא שעתה לו, או ששעתה לו אבל לא תיקצבה אותו, או שתיקצבה אותו אבל איחרה לממש את התקציב; ולממשלה יש אחריות משותפת. כולם אחראים ועל כן איש אינו אחראי. אם בכלל מותר לייחד אותו מתוך הקבוצה, שר כה איכותי ראוי לקבל צל"ש ולא להיות מגורש.

"ישי התבלבל. אולי הוא חותר לתפקיד מבקר המדינה, אך מה לעשות - והוא המבוקר ולא המבקר. תפקידו אינו להתריע, אלא לפעול לפי ההתרעה. בכך נכשל. כדבריו הברורים של המבקר, אזרחי ישראל הופקרו, וישי היה ראש וראשון לאחראים.

"בפוליטיקה המעשית של ממשלת נתניהו, כמו גם במאבקים הפנימיים של ש"ס ואזור הבחירה שלה, עם ישי בגוב האריות, אריה דרעי מכאן ואריאל אטיאס מכאן, יידרש לחץ לא-מתון להפריד את ישי ממשרד הפנים; אך שיטת הממשל בישראל אינה יכולה להשלים עם כישלון מאמץ זה. ישי נושא באחריות למחדלי כיבוי האש, ולכן עליו לסיים בהקדם את תפקידו".

ההתקפה נחלשה, מזג האוויר 'מעונן חלקית'

מבט אל עיתוני סוף שבוע, מעלה, כאמור, תמונה לפיה ההתקפה נחלשה ומזג האוויר השורר בעיתונות החילונית בפרשת אלי ישי והשריפה הפך ל'מעונן חלקית עד בהיר'.

הרבה יותר חשוב מכך הוא היחס המעודד אותו קיבל מהעיתונות החרדית. בשיחה עם יצחק טסלר, מ'מעריב', סיפר ישי עד כמה זה עודד אותו. "ראוי להבהיר כי בתקשורת החרדית, כולל באתרים החרדים ובעיתונים יתד נאמן והמודיע, אשר ידועים בביקורת שלהם כלפי ישי, חלקו לו בימים האחרונים שבחים רבים וטענו שהמתקפה התקשורתית נגדו היא כמעט אנטישמית ונובעת משנאת חרדים. תחנת הרדיו החרדית 'קול ברמה' אפילו הקדישה יום שידורים מיוחד למען ישי ודובר התחנה ישורון תורג'מן אף אמר בשידור 'חקירת אש ההסתה'.

"לראשונה בהיסטוריה של הציבור החרדי שכולם תמכו', אמר ישי. 'לא היה כזה דבר - גם ליטאים, גם חסידים, גם אשכנזים, גם ספרדים - כולם. הציבור פשוט מרגיש שאנחנו נרדפים על לא עוול בכפינו. עם זאת, אני חייב לציין שגם בתקשורת החילונית היו מספר עיתונאים, כמו גם מספר חברי הכנסת, שגילו יושרה כלפיי ואני מעריך אותם על כך".

כנראה שישי יכול, בכל זאת, לראות כמה נקודות אור, בסיומו של שבוע שחור משחור.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!