הפלס נגד דרעי: לא התלונן על ההפגנות שארגן לעצמו

עיתון הפלס תוקף הבוקר (שישי) ומחזיר ליו"ר ש"ס השר אריה דרעי בחריפות בעקבות דברים שאמר לעיתון 'המודיע' נגד הפגנות 'הפלג הירולשמי' - על כך שזה פוגע ביהדות החרדית. "כאשר פוליטיקאי נודע אירגן הפגנות למען עצמו לא שמענו תלונות כי יש מי "שיוזם אותן מסיבות אינטרסנטיות" וכי ארועי המחאה וההקשר שלהם גורמים "לחילול ד' נוראי", כתבו שם.

במאמר, המתפרסם תחת הכותרת "שני צידי המטבע: את מי מחבקים ואת מי תוקפים" נכתב "תהליך ניפוץ החומות וההתקרבות הנמרצת להלכי רוחו של השלטון החילוני, באו לידי ביטוי בשבוע האחרון בכך שערב פתיחת הועידה המדוברת יצא גליון מיוחד בו נדפס פאנל תקשורתי עם ראשי הסיעות בכנסת. אחד מהם ראה בכך הזדמנות נוספת לרקוד "מה יפית" כדי להשביע את רצונם של מחוללי הרפורמות בציבור החרדי, באמצעות מתקפה מחפירה שהשמיע נגד גדולי התורה ותלמידיהם שנאבקים נגד מזימות השלטון.

"במענה לשאלה האם יש לדאוג מצמיחת לפיד בסקרים, השיב יו"ר ש"ס ושר הפנים: "אם יש מה שמדאיג אותי אלה לא הסקרים. אליהם אני ממש לא מתייחס. מה שמדאיג אותי אלו ההפגנות שיש מי שיוזם אותן מסיבות אינטרסנטיות, כשכל סגירה של כבישים גורמת לחילול ד' נוראי ולפגיעה בכוחה של היהדות החרדית.

"הדברים מחייבים, כמובן, הבעת מחאה נגד הדובר, כמו גם ביחס לאכסניה שניתנה לו לפירסום דברי הבלע הללו. כידוע, פעולות המחאה שנעשו להזדהות עם אסירי עולם התורה נעשו בהוראה מפורשת של ראשי הישיבות וגדולי התורה ובראשם רבינו ראש הישיבה הגר"ש אויערבאך שליט"א. הוראה זו פורסמה בפומבי, כמו גם השתתפותם של תלמידי חכמים חשובים, מרביצי תורה וגדולי ההוראה, שנכחו בעצמם בעצרות המחאה לאור דברי רבינו ראש הישיבה שליט"א. ועליהם אומר אותו חצוף, ריקא ופוחז, כי "יש מי שיוזם אותן מסיבות אינטרסנטיות" ועי"ז "גורמים לחילול ד' נוראי" – עפרא לפומיה".

הפלס נכנס חזיתית בדרעי וכותב "במאמר המוסגר מן הראוי להזכיר כי ארועי המחאה נעשים למען בני תורה יקרים שנעצרים בידי הצבא, לא בשל עבירות פליליות ולא בחשד למעשי שחיתות, אלא אך ורק בשל רצונם לשקוד על התורה ולציית לרבותיהם שהורו שלא לשתף פעולה עם מנגנוני גזירת הגיוס. לעומת זאת, בעבר כאשר פוליטיקאי נודע (שבוודאי מוכר היטב לדובר הנ"ל) אירגן הפגנות למען עצמו, לאחר שנשלח לכלא בנסיבות אחרות לגמרי, לא שמענו תלונות על כך שההפגנות נעשות ע"י מי "שיוזם אותן מסיבות אינטרסנטיות" וכי ארועי המחאה וההקשר שלהם גורמים "לחילול ד' נוראי".

"אמנם, אז נעשו פלפולים על גבי פלפולים והונפקו סברות יצירתיות שונות כדי להסביר שבעצם מתחת המאסר טמונות סיבות אחרות, וכביכול האדם נשפט רק בשל היותו נציג חרדי וכו' וכו' וכו', אך הדבר לכה"פ לא יצא מכלל ספק – בעוד אסירי עולם התורה הנשלחים לכלא צבאי בוודאי נרדפים על רקע עמידתם על עקרונותיהם המקודשים ולא משום סיבה אחרת. על כך ניתן להמליץ את מאמר חז"ל "אשריך שנתפסת על דברי תורה ואוי למי שנתפס על דברים בטלים"...

"ולעצם הנושא – האמירה המחוצפת הזו מבטאת עוד פן של התהליך העובר על שולי הציבור החרדי. המאמצים הרבים שנעשים כדי להתקרב לעולם החילוני ולשאת חן בעיניו, מביאים דוברים בלבוש חרדי להשמיע במקביל דברי בלע הזויים נגד ציבור בני התורה, שומרי הגחלת, שמסרבים ללכת עם הזרם הפשרני הגואה ועומדים בגאון נגד ההיסחפות".

"המימסד החילוני המטיף לשינוי הציבור החרדי, הופך בעיניהם לשותף אהוד ולידיד רחום ואילו הנאבקים נגד המגמות ההרסניות הופכים ל"אויבי העם". ממש כנוסח הנאמר בוידוי של רבינו ניסים גאון: "את אשר ריחקת קירבתי ואשר קירבת ריחקתי"".

הפלס מזכיר גם את בקשת ה'מחילה' של דרעי מהרב שך זצ"ל "רגע לפני שהגיעה שיירת המחאה אל תחנתה האחרונה, מלמל הגיבור הטרגי כמה מילים שחשפו את טיבה של המהפכה, אשר בשמה תבע את תמיכת ההמון. הוא ביקש מהמצלמות ומהמיקרופונים 'סליחה ומחילה' ממנהיג הדור וגאון ישראל הישיש אשר במשך עשרות שנים לחם בכל החזיתות, עד שהצליח להרים את קרן יהדות ספרד המעטירה ולהשיב את בניו אל עולם התורה המאוחד. הגאון הישיש אשר מי שהתיימר לפעול בשמו, הוריד את שיבתו ביגון, כשהפנה את המהפכה הכבירה שלו לכיוונים ילדותיים ועלובים של 'כבוד עדתי' ו'עצמאות ספרדית', גאווה ומרוץ עקר אחר כיסאות וג'ובים.

"שנים חלפו. האלפים שנהו אז בהתרגשות ובהערצה עיוורת אחר המנהיג הנרדף, כבר התעשתו ופנו אל נרדפים עדתיים יריבים. ההפגנות הסוערות והנפות הידיים המלהיטות כבר כמעט נשכחו מהתודעה הציבורית. רק המהפכן ההוא עדיין גאה, כמו באותו יום שבו הכריז כי הוא 'מכה על חטא הגאווה כשהייתי צעיר' – גם כשהאמון הציבורי בו שואף לאפס, והמפלגה אותה כבש בדי עמל מאבדת מחצית מכוחה עם שובו אליה.

"השבוע, נזכר מדריך הפגנות המחאה ההמוניות, למען כבודו האישי, לעורר דיון תקשורתי בדבר תועלתן של ההפגנות. ולא, הוא אינו מהרהר אחר האקסטזה האלימה אותה יצר במודע באותן שנים של 'המהפכה' שניתקה עדה קדושה בישראל מעולם התורה. הוא אינו מבכה על הפירות הרקובים שגדלו במעיין שחדל לנבוע בזמנו, לטובת פולחן האישיות העצמי אותו טיפח. למה שיבכה? הרי מאז שדחק עצמו חזרה אל הזירה ממנה הושלך, פורס הוא את התשתית המחודשת לאותה מטרה בדיוק. בעיני הצאן הרך הסבור כי פונה הוא להרוות מים חיים מן המעיין, מקבל הביטוי שמוענק לו, 'שר התורה', משמעות הפוכה ומבחילה. על ההדחה והשיסוי, על ההסתה והמרד הוא לא מעורר דיון תקשורתי. הפגנות אחרות הן שמטרידות את מנוחתו".

הפלס גם מקדיש תקיפה לוועידת המודיע עצמה וכותב "זה קרה ביום ראשון, כאשר ועידה חרדית החליטה להציב בראשה גורמים חילוניים ולהופכם כדוברים מרכזיים המשמיעים את הבליהם לקהל החרדי. אם לא די בכך, אותם דוברים ניצלו את הבימה שניתנה להם כדי לקדם את הרעיונות המחפירים של עוקרי הדת שמנסים לשנות את פני עולם התורה והיראה בתקופתנו.

"הביטוי של "תורה ועבודה" חזר על עצמו בפי נתניהו שמצא לו הזדמנות לחנך מחדש את הציבור החרדי. עוד קודם לכן, בישיבת הממשלה שהתקיימה ביום ראשון לפני הצהריים, הודיע ראה"מ נתניהו כי בכוונתו ללכת מאוחר יותר לועידה החרדית, "ואני רוצה להגיד לכם עד כמה הדבר הזה חשוב בעיניי". "יש לנו מאמץ מיוחד לרתום גברים חרדים שנמצאים כרגע ב-50% שיעור השתתפות לעומת 80% בציבור. אנחנו רוצים לעודד את הכניסה של האוכלוסיות הללו לשוק העבודה כדי להטיב עם כלל אזרחי מדינת ישראל, וזו המדיניות של הממשלה שלנו. היא תבוא לידי ביטוי גם בתקציב וברפורמות שונות שמביא שר האוצר.

"יהודי חרדי יודע כי עיקר ייעודו להתעלות בתורה וביראה, להרבות כבוד שמים ולהרחיב גבולות הקדושה, ואילו כל עיסוק אחר נדחה לשולי הוויית החיים, ומשמש לכל היותר כהכרח בל-יגונה, טפל ובטל. משחר טל נעוריו מוחדרת בו השאיפה להקדשת החיים לתורה ולכך יחתור בכל מאודו.

"גם מי שמאילוצים קיומיים נאלץ באופן אישי לעמול לפרנסתו, אינו עושה זאת כ"אידיאל" ובוודאי שאינו מטיף לזולתו לעשות כן. הוא עושה זאת אך ורק כדי להביא לחם לביתו, לא כדי "לתרום לשגשוג המשק" או "לחזק את הכלכלה הישראלית", ובוודאי שלא כדי "להשתלב בחברה". לעומת זאת, גופי השלטון וגורמים ידועים ששמו להם למטרה לשנות את הציבור החרדי, מבקשים ליצור סולם ערכים הפוך, שמטפח אידיאליזם של יציאה לעבודה, מתוך מבט של הערצה על הקרייריזם החומרני המערבי, כאיזו שאיפה ברוכה וראויה לשמה. הללו מביעים בכל הזדמנות את דעתם כי המצליחנות המתמקדת ב"עשיית כסף" וההתגייסות למען "טובת המשק" הן מטרות ראויות ומועדפות, בעודם מתייחסים בביטול לאברכים המקדישים חייהם לתורה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!