חיי אדם: איש החסד, ברוך קורנפלד ז"ל • תיעוד מיוחד

לאחר יסורים קשים ומרים ומלחמה ממושכת עם המחלה הממאירה, השיב הרב ברוך שמחה קורנפלד ז"ל את נשמתו ליוצרה בבית החולים 'שיבא' בתל השומר.

• הזדכך ביסורים • העסקן הרב ברוך קורנפלד ז"ל

אנו מגישים כאן שוב תיעוד מיוחד ומרגש, שהתפרסם ב'בחדרי חרדים' לפני כשנה, במסגרת המדור 'חיי אדם' - תיעוד המשקף את דמותו המיוחדת.

יהי זכרו ברוך.

סדר יום:

06:00 - תפילת שחרית.

07:00 - שיעור בבית הכנסת המרכזי בקרית גת.

07:50 - פותר בעיות בירוקרטיות ליהודים שנקלעו למצוקה.

10:30 - עולה לירושלים לעבודתו. פגישות עבודה משולבות בפגישות ציבוריות כאלה ואחרות לאורך כל היום.

13:00 - מוצאים זמן לטעום משהו.

16:30 - מנחה.

21:00 - תפילת ערבית, ארוחת ערב קלה.

2:00 - אוגרים כוחות ליום המחר.

כמה מילים שלי על ברוך קורנפלד:

ברוך הוא אישיות מיוחדת. סיפור חייו מצמרר ממש. הוא האיש שחייו נחרבו כששיכל את בנו אחר יסורים קשים ומרים, ונבנו מחדש כאשר קיבל על עצמו באהבה את ההתמודדות שלו עצמו עם המחלה הנוראה שהתגלתה בגופו, לאחר שקבר את בנו יקירו, מחמל עיניו.

את זמנו הוא מעביר בין פעילויות החסד שהיו שזורות תמיד בעבודתו, ובין הטיפולים הכימותרפיים הקשים שהוא עובר בכל יומיים-שלושה. לעיתים הוא מאושפז ומקורקע ואז הפעילות שלו עוברת למחלקה 'המטו-אונקולוגית' עצמה.

עד כמה שזה מצמרר ומרטיט, האיש שופע אופטימיות ושמחה, ומתחת למעטה המחייך, אנו מתקשים למצוא את הייאוש. הוא פשוט איננו. במקומו יש תקווה גדולה של מי שאיננו חלילה מבעט בייסורים שהביא עליו בורא כל עולמים - ומאידך, מקבל אותם עליו באהבה כה גדולה, עד שאינו חש בהם כביכול. כך בכל אופן, כלפי חוץ.

פעילויות ציבורית

חסד, הוא דבר שנולדים איתו. לפני שמונה וחצי שנים הגעתי להתגורר בקרית גת ומספר שבועות לאחר מכן בוצע מחטף במועצה הדתית של מינוי רב בניגוד לסיכומים מוקדמים עם חברי המועצה.

פנו אלי, וביקשו לנצל את קשריי במשרד הדתות - מה שיצר רעש תקשורתי גדול שהביא את גל הפניות הנוסף אלי, מבלי שבכלל ביקשתי לעמוד בעין סערה תקשורתית.

לאחר מכן התקיימו בחירות לראשות העיר, וארבע וחצי שנים שימשתי כיועץ צמוד לראש העיר אבירם דהרי, עד שנאלצתי לצאת לדרך ארוכה של טיפולים עם בני ע"ה, שכללו גם נסיעה לחו"ל. ירדנו לארצות הברית, אבל גם במחלקה ההיא - פגשתי הורים וילדים והשתדלתי להיות להם למושיע, כשפנו אליי בבקשת עזרה.

כיום, לצערי, אני מוצא עצמי במחלקה ההמטואונקולוגית בבית החולים לילדים בתל השומר, ושם הפכתי למעין 'אורים ותומים' למטופלים בכל נושאי הבירוקרטיה שמציגה מדינת ישראל על שלוחותיה.

חסד בהפתעה

הנה דוגמא: בערב יום הכיפורים השתחררתי מבית החולים בצהריים. אחרי שהגעתי לצומת מסובים, אני מקבל טלפון מהאחות הראשית, ששואלת אם אני עדיין במחלקה. חשבתי שהיא רוצה לתת לי מכתב חשוב שחיכיתי לו, ולכן שבתי על עקבותיי מיד.

להפתעתי, כשהגעתי הבנתי שלא מכתב ולא נעליים. "בחדר זה וזה, מאושפזת זו וזו, אימא לשני ילדים שלא קמה מהמיטה כבר כמה ימים, אולי תוכל לשוחח עימה?", שאלה להפתעתי.

נכנסתי אליה, וישבנו לשיחה עמוקה. כעבור שעה היא כבר ליוותה אותי לפתח המחלקה...

כך גם היה עם ילד בן 12.5 שאושפז ב'בית ויזל', המסונף למחלקה. במוצאי שבת אחד, באו לחגוג לו מתנדבים מאורגנים ועמוסים בהפתעות, אבל מצב רוחו היה כה קשה - שהוא פשוט לא רצה לצאת. ביקשתי מהאב שיניח לי להיכנס. בתחילה הוא סירב, אבל משהתעקשתי - נכנע. כעבור 20 דקות יצאתי עם הילד כשהוא עומד על רגליו, אחרי שבועיים של שכיבה. המסיבה הייתה כה חיונית ומשמחת עבורו עד שיומיים אחר-כך - כבר שוחרר מבית החולים, והוא מגיע רק להמשך טיפולים יומיים.

ה"יינע מחלה". לא מחביא מאיש

"אני רואה אפשרות סבירה שבאתי לשם כדי לעזור", אומר קורנפלד, כשאנו שואלים אותו על מחלתו - ומסרב להרחיב.

נכון, אתה משתדל להיות בשמחה... אבל, ברוך, עם יד על הלב, יש רגעים קשים?

"ראה, אינני מאחל לשונאים שלי לעבור את מה שאנו חווים כאן. לצערי, אני מהווה את אחד מהפרוטוקולים הכבדים שבטיפולי הכימותרפיה בישראל, אבל אני יודע שרק בשמחה וכשהנפש שלווה, זהו הסיכוי היחיד שלי לעבור זאת בצורה תקינה ובריאה.

"אני בטוח שזה חלק מההחלמה, השמחה, ולכן אני אומר זאת בצורה כללית - ארגונים שפועלים בתוך המחלקות הקשות שבהן שוהים ילדים במצב לא נעים - כשגם למלווים קשה השהות שם, קל וחומר ובוודאי ובוודאי שגם למתנדבים - אבל אין לכם, היושבים בעולם החיצון, מושג קלוש, על מה שהם מחוללים. תקווה, סיפוק, ורצון לחיות...

"כשילד יודע שמארגנים לו מסיבה, גם אם היא תחול בעוד שבוע, הוא כבר מתעודד ונראה אחרת כל השבוע. אחר-כך מבשרים לו על טיול שחלם עליו - הדברים האלה מחיים נפשות ומפיחים תקווה ורצון, וסיבה לחיות. זה לא 'כיף', במובן הפשוט של המילה. זו הצלת חיים.

"אני חייב גם לציין את מי שחשבו על הפרטים הקטנים, הלא הם ארגון 'רחשי לב' ואני מוכרח להודות לארגון ולצוותם, על שהעניקו לי חדר לשהות בו בלילות של שחרור מהמחלקה. הנה, זה דבר שלכאורה, לאדם מהשורה, נראה פשוט: בסך הכל נתנו חדר לשהות בו. אבל אני יודע שמדובר במשך לילות רבים שקיבלתי בהם אישור לצאת מהמחלקה - אך נאסר עליי לעזור את שטח בית החולים. רק מי שנצרך לא עלינו ל'בית המלון' שהקימו, שבו האפשרויות רבות באמת, כמו בית מלון, בארוחות, בשירות וביחס שמגיע לחמישה כוכבים ויותר - יודע ומבין שמדובר בחסד אמיתי שאין לו אח ורע".

חסד באמת

רק לאחרונה פנתה אליו משפחה שזכאית לדירת עמידר, ועל פי הנוהל אמורה לקבל דירה. אך מחוסר הנחיה מקצועית בהירה, שלוש שנים סבבה ללא מוצא. מיותר לציין שמאז שברוך נכנס לתמונה, והמשפחה, שכוללת אם חד-הורית וחמישה ילדים, הגיעה בתוך חדשיים לדירה בעלות של מאות שקלים בחודש, מול מאות דולרים ששילמו שכירות עד אז.

עכשיו, כשאנו יושבים עם ברוך, מתקשרת אשה, ומספרת לברוך בהתלהבות על בר מצווה שערכה לבנה, ובשל מצבו נבצר ממנו להופיע ולהשתתף בה.

הוא חותם את השיחה ואנו דוחקים בו לספר. "עזוב, סיפור לא נעים". ובכל זאת, אחר-כך בלחץ פיזי מתון, אנו מתוודעים לחלק מפרטי המעשה.

לפני כמה שנים פנו לברוך מהמשטרה המקומית בעירו, וסיפרו לו על אשה המבקשת לשים קץ לחייה, כיוון שבעלה מעגן אותה ממרחקים שנים רבות. "היא הייתה כבר שני שלישי גוף מחוץ לגג, וכשהגעתי למקום לא הסכימה לדבר עם איש".

ברוך הפעיל את קסמיו ובסייעתא דשמיא שכנע אותה כי ידאג לכל מחסורה בשנה הקרובה. קרוב לשנה סופקו לה לכלכלת ביתה ולארבעת ילדיה מזון, חשמל, מים, גז ואפילו ארנונה. בתה, שעמדה אז לפני גיוס, קיבלה מברוך ציוד מלא שכלל אפילו תווים לרכישת ביגוד אישי, שלא היה למשפחה כסף לתת לה.

משחלפה שנה, אמר ברוך לאשה: ראי, הגיע הזמן שתתחילי לדאוג לעצמך, בעצמך. "סידרתי לה מקום עבודה - למרות שבתחילה לא רצתה כל כך - וכיום, ארבע שנים אחר-כך, היא משתכרת כ-7000 שקלים, כשבמהלך הזמן, אותר בעלה, היא התגרשה וביטוח לאומי משלם מזונות עבור הבעל שאין בידו לכסות זאת.

עתה, כך מסתבר, ערכה האשה בר מצווה מכובדת לבנה, בלי שנזקקה לעזרה מאיש.

תחשבו על עתיד טוב יותר

ויש לו מסר, בנימה אישית: "כל אדם, לא חשוב באיזה מצב, חייב לדעת דבר אחד - תמיד יש את היום שלמחרת, את הבוקר החדש, והתקופה הבאה שתהיה טובה יותר. בידיעה זו הכל ייראה אחרת גם כשכואב הכל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!