"אבא, תראה - האיש בשטיבל הביא לי חנק!"

עוד יום שגרתי עבר על מיודענו רבי מאיר. יהודי תמים וירא שמיים, למחייתו הוא עובד כמנהל רשת גדולה למוצרים חד פעמים. רבי מאיר שלנו הוא יהודי תלמיד חכם, ומדי ערב הוא מוסר שיעור בדף היומי בבית הכנסת השכונתי הסמוך למקום מגוריו.

באחד הימים בסיום יום עמלו והוא מגיע הביתה ופורש בשלום רעייתו וצאצאיו. עוד לא הספיק להתיישב ולהתרווח על הכורסה הקבועה שלו בה הוא מתמקם תדיר, והנה בנו חביבו מחמד ליבו יענקי החמוד בן שש עוטה עליו עם בשורה משמחת "טאטי! קיבלתי חנק!". רבי מאיר שלנו נבהל לרגע... חנק? מה זה חנק? מי חנק אותך חלילה? מה בלעת? , או חלילה מדובר בדבר מאכל משהו קשה? אבל יאנקי צוחק ועונה, "לא אבא! זה הקארטלעך!" זוכר שסיפרתי לך על איש אחד שמחלק בשטיבלאך כרטיסים נגד האייפונים? . נו! אומר האבא, ו... מה הוא עשה לך? שאל האבא בבעתה, הוא לא עשה לי כלום הוא מחלק "שומרים קארטלעך" עם תמונות וציטוטים מרבנים!

רגע רגע יאנקי מתוקי, עוצר האבא את התלהבותו, באיזה תמונות מדובר? מאיפה הציטוטים? הרי רבי מאיר יהודי שלא זז בלי רבו, ונחרד לשמוע שמישהו מנסה להחדיר למוחו של בנו הקטן ציטוטים שאין לו מושג מאיזה מקורות, ושואל את בנו בן השש האם יש רב שאישר את זה? יש לזה הסכמה? ויאנקי בתמימות מתוקה עונה "כולם משחקים בזה..", ואם כולם יאכלו דבר אחר אז גם אתה תאכל ה"י.. תוהה רבי מאיר?!. אבל הילד בשלו ומספר כי המנהל לא אמר לאף אחד דבר, ובחיידר לא אסרו את זה בכלל, וככה נמשך הדו שיח תוך שהוא מראה לאבא כל מיני כרטיסים- שומרים קארטלעך וביניהם אותו קארטל עליו נסוב חרדת רבי מאיר, כרטיס 'חנק' שמאיים על בעלי אייפון ודומיו.

ראו זה פלא, ממש דבר והיפוכו - מצוות חינוך הינו מן התורה – והגדת לבנך - וזה חובת האב לחנך את בניו – ושיננתם לבניך – ולמדתם אותם את בניכם - ועל הילדים חובת כיבוד הורים – כבד את אביך ואת אימך - למען יאריכון ימיך, וכאן התהפכו להם היוצרות, אותם עסקנים קטנים המפיצים בבתי הכנסת בכל העולם כרטיסי משחק לילדים בגנות הטכנולוגיה ועוסקים בתעמולה נגד הסמארטפונים גם אלו הכשרים והמסוננים, שאותם ההורים זקוקים לזה לצורך פרנסתם ושילמו מחירים מופרזים על מכשירים שקיבלו הכשר מוועד הרבנים המקומי של החוג אליו הם משתייכים, הם צייתו לקול קריאת הקודש של רבם ומאורם והנה מגיעים להם אותם השומרים'לעך ובאיצטלא דרבנן משווקים משחק צבעוני מרהיב עיני תינוקות וילדים קטנים, ויש לך כרטיסים פושטים וכרטיסים יקרי מציאות המבוקשים ביותר בקרב צעירי הצאן, העסקנים עוסקים בהפצות פאשקאווילים כפשוטם בקרב ילדי תשב"ר - הורסים את כל העמל והיגיעה וגורמים להרס האימון רב השנים בין אב ובנו הקטן ובין מחנך לתלמידו.

אני זוכר כד הוינא טליא כשהיו הפגנות ומערכות על כבוד שמים כבוד השבת, על חיטוטי שכבי וניתוחי מתים, כפי שזכור לכולם שבירושלים אף פעם לא משעמם. אבל תמיד הילדים היו מחוץ למשחק, הם לא היו בתמונה, בחיידר בו למדתי בתקופות ההפגנות הסוערות היו משחררים את הילדים מוקדם יותר מרגיל תוך שהמלמד הזהיר אותנו הילדים ללכת מיד הביתה ולא לעבור במוקדי המהומות, ואילו היום יש נסיגה משמעותית, לא רק שלא מונעים מילדי תשב"ר להתקרב לאותם מוקדי חיכוך, אלא נהיינו דומים – להבדיל - כמו החמאס ומשתמשים בילדים ככלי תעמולה בלי להתחשב בנפש הילד הרך בפגיעה בחינוכו התורני ועידודו נגד הוריו מולידיו.

העולם מתקיים בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, ובהפגנות שהזכרתי לעיל, ידעו להשתמש בילדי התשב"ר לתפילות, זעקנו אנו אלפי ילדים במחאה הידועה שהייתה נגד חפירות קברים, התחננו לאבינו שבשמים התפללנו אליו את תפילת רבי חיים פאלג'י נגד חילול בית הקברות 'אותה יד תקצץ' צעקנו, והחלק שלנו היה גם אמירת מזמור ע"ט שבתהילים, ובזה תם חלק תשב"ר ותרומתם למען המערכה.

אך לפני שנים ספורות במערכה נגד המצעד, כשרבני הישוב הישן דנו בכובד ראש אם לצאת להפגין או להתעלם, כי עצם החשיפה של ילדינו לתופעה הפסולה יגרום מעוות לא יוכל לתקון, ואכן רוב הגדולים צידדו בשב ואל תעשה מהטעם הנזכר, והתנגדו לצאת לרחובה של עיר על רקע זה, והעדיפו למנוע מצאצאינו את החשיפה לכיעור והדומה לו.

נראה שמנהלי הת"ת שההורים הפקידו אצלם את חינוך בניהם נרדמו בשמירה, אותם 'שומרים קארטלעך' דומים להגיש לילדים אוכל ללא חותמת כשרות כלשהו המטמטם את המוח של צאן הקדשים, כך דומה המשחק הזה שהוא ללא ביקורת ופיקוח, גם הטוענים שאני טכנולוגיה דמשכי וכו.. והולכים אם זה עד הסוף, הרי לא כל הרוצה ליטול ה' יבוא וייטול - לכן יש לנו את הגדולים והם הקובעים מה יחדירו לראש ילדי תשב"ר תוך שיקול דעת אם יזיק לנפש הרכה החשיפה לשפה ומילים שאנו נמנעים בכל כוחנו מלהעלות על דל שפתינו.

נקודה למחשבה!

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!