האש מתחזקת ומתקרבת לכביש 1; טלמון פונתה

עקב שינוי ברוחות, חזית האש שהחלה הבוקר באזור נטף וכילתה עשרות דונמים, התחזקה וכעת היא מתקרבת לאזור כביש מס' 1 והישוב נווה אילן. על פי המשטרה, בשלב זה אין סכנה לבתי מגורים.

לוחמי האש מירושלים נמצאים במקום בכוחות מתוגברים ומנסים לבלום אותה לפני שתגיע לישוב או לכביש. חמישה עשר צוותי כיבוי נוספים הוזנקו לשריפה לסיוע בנסיונות בלימת האש.



בשריפת חורש נוספת שפועלת כעת בישוב טלמון, ישנה רצועת אש גדולה מאיזור הוואדי העולה לעבר טלמון, לאזור בית הספר ושורת הבתים והקרוואנים.

במקביל נערכים צוותי כיבוי אש עם קווי הגנה על השורה הראשונה ובמקביל החל פינוי של חלק מהדיירים בעיקר בקו הראשון של האש.

מאז שעות הבוקר פרצו ברחבי הארץ לפחות 220 שריפות, מהן 189 בשטחים פתוחים. טייסת הכיבוי ביצעה עד שעות הערב 107 גיחות, במהלכן הוטלו 50 טון חומר מעכב בעירה.

מהי סופת אש ומה הם התהליכים היוצרים ומגבירים אותה?
אוויר החם שנוצר מעל מדורה נוטה, באופן טבעי, להתרומם ולעלות, ואוויר קר שמגיע מהצד תופס את מקומו. תנועת האוויר הקר יוצרת רוח פרצים, 'דראפט' בלע"ז, שפונה לתוך מרכז המדורה. תופעה זו מכונה 'אפקט הארובה', והיא הבסיס לשימוש בארובות בבתים שיש בהם אח להסקה. האוויר החם שעולה בתוך הארובה יונק אחריו אוויר קריר וטרי מתוך הבית, ועובדה זו מונעת מהבית להתמלא בעשן מחד, ומסייעת לבעירה טובה וחזקה בתוך האח מאידך.

אפקט הארובה מתרחש גם בשרפות המתחוללות באוויר הפתוח, אבל לרוב השפעתו על עצמת האש זניחה: רוחות חזקות שבדרך כלל נושבות בגובה רב 'שוברות' את עמוד האוויר החם שמתרומם מעל השרפה ומפריעות ליניקת האוויר הקר בתחתית. אך במקרים שבהם אין רוחות חזקות בגובה או אם השרפה חמה ומרוכזת במיוחד, האוויר הלוהט מצליח בכל זאת ליצור עמוד גזים לוהטים רציף המתרומם עד לגובה כמה קילומטרים: מעין 'ארובה טבעית'.

התוצאה היא מה שמכונה 'סופת אש': שרפה כה רבת עצמה, עד שהיא יוצרת לעצמה את מזג האוויר שלה. רוחות הצד החזקות שנושבות אל תוך הלהבות בגובה פני הקרקע מלבות את הבערה עוד יותר, מה שמגביר את עוצמת הרוח, וחוזר חלילה. הטמפרטורה במוקד השרפה מזנקת לאלפי מעלות, והלהבות מתלכדות לקירות של אש בגובה עשרות מטרים וברוחב של מאות מטרים. כשרפה הופכת לסופת אש, היא בלתי ניתנת לכיבוי, זהו אסון טבע בעצמה ובפראות שניתן להשוות אותה לרעידת אדמה או צונאמי. עמוד העשן הגבוה שהיתמר מעל הכרמל מלמד על כך שהרוחות הערות ועצי האורן הדליקים, בשילוב הטופוגרפיה התלולה של ההר, הפכו את שרפת היער בכרמל לסופת אש.

אחד המאפיינים הבולטים של סופת אש היא המהירות בה נעה חזית האש. העדויות של אנשים ששרדו שרפות כאלה מספרות על אש שדוהרת במהירות שעשויה להגיע עד למעלה ממאה וחמישים קילומטרים בשעה. המהירות שבה מתקדמת חזית האש עשויה להיות הפתעה קטלנית למי שאינו מוכן לה- כפי שארע, לרוע המזל, במקרה של אוטובוס הסוהרים ושלושת לוחמי האש שנספו באסון הכרמל.

הדרך היחידה הטובה ביותר למנוע סופת אש מתקיימת רק לפני פרוץ הדליקה. המשמעות היא מניעת שריפה - ואת זה עושים בכמה גזרות יחד: הסברה טובה לציבור, יצירת דרכי גישה, הפרדות שבילים, סיורים להכרת השטח וכדי למזער סכנות, הסברה לחקלאים ולמטיילים, הסברה לילדים, הקמת רשת מים ומאגרי מים זמינים במקומות רגישים, במושבים ובקיבוצים, הכשרות של מתנדבים, הרבה יותר כוח אדם מקצועי, פריסה וכוננות בימים חמים ובתנאים מסוכנים לפרוץ דליקות, הגברת האכיפה והענישה על זורקי פסולת ביערות ובקרבתם, הקמה של מערך כיבוי תעופתי מהיר וזמין עם אמצעים וכח אדם, הקמה של תחנות כיבוי קטנות בתוך היערות למתן מענה מהיר ועוד ועוד.

ברגע שסופת אש משתוללת קשה מאוד לעצור אותה, זוהי עוצמה שלא ניתן לתאר במילים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!