"לא קיבלנו מהחרדים תכניות למשבר הדיור, הם עסוקים בדברים אחרים"

כותרת: הצוללת של ביבי
עם כיפה שחורה הדוקה לשערו האפרפר-סגלגל עלה נתניהו לבימת ועידת המודיע, והרגיש בבית יותר מאשר בוועידת הליכוד. יותר משבאי ועידת כלכלה ועסקים של המודיע היו צריכים לשמוע את נתניהו, נהנה נתניהו לשמוע את הנציגים החרדים המפרגנים. אלה ימים קשים עבור האיש, אולי הקשים ביותר מאז שב לשלטון ב-2009, ובכל השבועות האחרונים, הוא לא קיבל מאיש, חיבוק גברי חם ותומך, כמו זה שהעניקו לו השבוע החרדים.

בימים בהם ראש הממשלה מתקשה לקושש שרים וחברי כנסת שיעלו לשידור ויגוננו על יו"ר מפלגתם – גילה נתניהו ולא בפעם הראשונה שהחרדים הם הנאמנים האחרונים. הוא ישב ושמע את ליצמן תוקף את התקשורת העוינת שרודפת את ראש-הממשלה בגין זוטות כמו בקבוקים למחזור. איפה ישנם עוד אנשים כנציגים החרדים. אפילו אופיר אקוניס, חדל מלספק שירותי הגנה אוטומטיים, ומספרים שליו"ר הקואליציה דוד ביטן שעשה זאת פה ושם, יש לאחרונה בטן מלאה.

ועידת המודיע הפכה השבוע לצוללת של נתניהו. לשעה קלה נשכחה סערת הצוללות הגרמניות, פרקליט הבית המשפחתי והמתווך גוזר הקופון. נעלמו להן כלא היו חקירות המשטרה ואפילו עננת עמונה התפוגגה. נתניהו נכנס למעטפת פנימית אטומה, חסינה מלחצים, ונהנה מרגעים מתוקים של התנתקות. בצוללת השחורה, הוא ראה מולו המוני חרדים מוחאים כפיים, במקצבים של מירי רגב. כשהציץ בפריסקופ ושאל "איפה פרוש", המשתתפים הגוראים געו בצחוק. איזה מלך הביבי הזה, שיודע לתמרן בין הסכסוכים. צחוקים איתו.

עם שוך מחיאות הכפיים, התלבטו גם בסיעה המרכזית וגם בשלומי אמונים, האם נתניהו דרך על מוקש (ימי) בטעות, או שמא הגיע לוועידה מתודרך יותר מדי, עד לרמת הסטנד אפ והפאנצ'. רק מעטים מבין המשתתפים ידעו כי הסיבה הרשמית להיעדרותו של פרוש עקב שהות בחו"ל, היא רק תירוץ. עובדה היא שגם שאר חברי סיעת שלומי אמונים נעדרו מהוועידה עקב התחייבויות מאוחרות. בשלומי אמונים ידעו לספר כי ההנחיה הגורפת ניתנה, לאחר שפנייה מטעם המארגנים לראשי הערים מטעם הסיעה בבקשת השתתפות ומתן חסות, נעשתה רק אחרי שהתוכנייה עם שמות המשתתפים, כבר הודפסה. גם סגן השר פרוש, לדבריהם, הוזמן מחמישי לראשון, בשעה ששהה באוויר. במקריות מדהימה, שתי הטעויות היחידות באירוע המתוקתק, נפלו בחלקה של שלומי אמונים.

סצנות מאחורי הקלעים אף פעם לא חסרות, אבל בפרונט זו הייתה הפקה בהחלט מרשימה. רק שאותנו לא העסקים מעניינים אלא הביזנס הפוליטי, ובמובן הזה, החגיגה בהמודיע הייתה בבואה ליחס של הסיעות החרדיות לנתניהו בקדנציה הנוכחית. ש"ס ויהדות התורה, מהוות עבור נתניהו בכהונתו הרביעית עוגן של יציבות במים סוערים – אם להשתמש שוב בדימוי השחוק על רקע מאורעות היום והים. שלמה רוזנשטיין שהזמין את נתניהו לנאום, הזכיר את היותו של ליצמן השר הפופולרי בישראל – ועל משקל אותה אמירה מפורסמת של נתניהו "תהיו כחלונים", עדכן את הז'רגון ל"תהיו ליצמנים".

על אותה אמירה כחלונית נתניהו הספיק להתחרט אינספור פעמים, אבל את האימרה "תהיו ליצמנים", הוא בהחלט היה שמח לאמץ. לא בגלל הפופולריות הגואה של השר החרדי, אלא בשל היותו של ליצמן הנאמן שבין שרי הממשלה. ללא מתחרים – למעט דרעי. איפה השרים החרדים ואיפה שרי הליכוד הבכירים כמו ישראל כץ וגלעד ארדן. איפה ליצמן-דרעי-גפני ואיפה בנט ושקד שהלבינו, האפירו והסגילו, את אחרונת שערותיו השחורות. איפה הם ואיפה איווט, שגם אחרי הארכת הפתיל, מנהל סדר יום מדיני-בטחוני משלו ומאגף את נתניהו משמאל כדי להצטייר כמבוגר האחראי.

רפורמת סימון המוצרים של ליצמן תיכנס לתוקפה בעוד שנה, אבל במרכול הפוליטי, ליצמן לא מהסס לסמן כבר היום מהם המוצרים המועדפים עליו. בלי לדבר מן השפה ולחוץ - כמו שנתניהו אמר שהוא לא יעשה, ועשה - אמר ליצמן לנתניהו את האמת בפרצוף: אנחנו תומכים בך גם בנושאים שאינם נוגעים לנו כמו תאגיד השידור הציבורי וענייני חוץ וביטחון, ואתה בתמורה מקיים את הבטחותיך בנושאים שחשובים לנו. בקדנציה הזאת, אמר ליצמן לנתניהו, הוכחת שמילה זו מילה. לסיסמת הבחירות הנושנה של איווט, הייתה השבוע עדנה, בלי להזכיר את זכויות היוצרים של הוגה הסיסמה.

כיפת ברזל
על פי התורה המדינית של הנשיא הנבחר טראמפ, על הענקת כיפת ברזל שחורה להגנה – יש לשלם ובמזומן. החרדים מגוננים על נתניהו גם בימים קשים, ואת המבחן קבע ליצמן עצמו על בימת הוועידה: דאגה הדדית לאינטרסים החרדים.

נתניהו אומנם קיבל תעודת הוקרה במקום חנוכייה – מחשש לעינא בישא של חוקרי המשטרה, אך אם זהו המבחן, הרי שהציון צריך להיקבע, כמו בתעודת בית ספר, לפי תחומי העניין המרכזיים שנוגעים לבוחר החרדי. אם יש שלושה תחומים מרכזיים שמעניינים את הציבור החרדי, הרי הם - לפי הסדר הזה - עולם התורה, מצוקת הדיור וקשיי הפרנסה.

ברובריקת 'תורה ויהדות', שקודמת תמיד לכל, נתניהו מקבל ציון עובר – ולא בגלל חוג התנ"ך שהוא מקיים בביתו, בצוותא עם בנו אבנר. ההשתתפות הקודמת של נתניהו בוועידת המודיע, נרשמה בשנת 96', בתקופת השיא של 'נתניהו טוב ליהודים'. באותה נימת התרגשות, סיפר אז ביבי למשתתפים על הבן-יקיר שחוזר מהגן ושר אדון עולם. המשתתפים הזדקנו בעשרים שנה, גם אבנר ויאיר גדלו ובגרו, אבל סיפורי המעשיות על אדון עולם, חוג התנ"ך והסבא שמואל בן ארצי, נותרו כשהיו. רק את הבת החרדית, נתניהו משום מה, אף פעם לא מזכיר. לפחות לחברים בהמודיע, נחסך כאב הראש של אזכור שמות נשים.

מדיבורים למעשים – במבחן הסיוע לעולם התורה, ביבי עומד במילתו. תקציב הישיבות הוחזר למתכונתו, כולל תקצוב תלמידי חו"ל, שהוסרו ממנו השבוע קריטריונים דוגמת ביקור בבסיסי צה"ל – שנועדו מלכתחילה למנוע תקצוב של תלמידים חרדים. במקצוע הזה לפיכך, אין תלונות.
בתחום התעסוקה, אין מדדים מקצועיים שיכולים לספק תשובה. נתניהו אומנם התגאה השבוע בכך שתחת כהונת ממשלתו עלו אחוזי התעסוקה בציבור החרדי, אולם תנאי הדחק - נותרו כשהיו. ההתחייבות המדידה היחידה שניתנה בהסכם הקואליציוני הייתה העברת חוק העדפה מתקנת, שיחייב ייצוג הולם לחרדים במשרדי ממשלה ובחברות ממשלתיות, בהתאם לגודלם היחסי באוכלוסייה.

מדובר באותו מודל שמיושם על אתיופים וערבים, כאשר אפילו יאיר לפיד עשה תשובה ולא התנגד בקדנציה הנוכחית להעברת החוק בקריאה ראשונה. ובכל זאת, הצנרת סתומה וכל יום שעובר בלי השלמת הליך החקיקה רק מציף את התסכול. תשמעו סיפור שנוגע לנמל – ולשם שינוי מבורך אינו קשור לצוללות של נתניהו. בשבוע שעבר הגיעה ללשכתו של גפני פנייה מאברך אשדודי חסידי שהצליח להשתחל לפני שנים לאחד ממכרזי נמל אשדוד והוא מועסק היום כסוור (השם והכתובת שמורים במערכת מטעמי צנעת הפרט, למרות שהמועסק אינו בוש בפרנסתו. כך נאה וכך יאה).

"בינואר 2017 עומד להיפתח מכרז נוסף לנמל לסווארים", כותב הפונה החסידי האשדודי, "במכרז ישנה אפליה מתקנת ל'אתיופים, ערבים, צ'רקסיים ונשים' כמופיע בכל מסמכי הנמל, ונפשי בשאלתי למה נגרע שלציבור שלנו אין את האפליה המתקנת. העבודה במקום אינה דורשת שום תואר או להיות יוצא צבא (כך שאברך כולל שמוכרח לצאת לפרנס את ביתו מביא אישור על 12 שנות לימוד בחיידר ובישיבה קטנה בלבד, ויכול להתמודד למכרז), והשכר למעלה מ-11,000 ₪ בפחות מ-8 שעות עבודה ביום. נבקשך לפעול לאפליה מתקנת או בדרך אחרת בכדי שעוד חרדים יוצאי ישיבות קדושות וכוללים, שמוכרחים לצאת על המחיה ועל הכלכלה יוכלו לעבוד בנמל בפרנסה יפה ומכובדת, בסביבה נקייה יחסית מבחינת יידשקייט (במקום לעבוד כמסדרי מדפים בסופרים וכד'). ונקווה שלא יצטרכו עם ישראל זה לזה ולא לעם אחר, ויוכלו לשבת תמיד באוהלה של תורה".

המכתב הנפלא הזה, שכולו ערבות הדדית חסידית, נגע לליבו של גפני, הזיז משהו לאיש שההיחשפות רבת השנים לפניותיהם של פציינטים ממורמרים, לימדה אותו – כמו רופא מומחה – לא להתרגש מכלום. בעיצומם של דיוני התקציב הוא שב ובדק מדוע מתעכבת הגשת החוק לקריאה שנייה ושלישית, וגילה כי הדיונים נגררים באיטיות, בוועדת חוקה שנשלטת על ידי איש הבית היהודי, ח"כ ניסן סלומינסקי. מי שמחפש סיבה נוספת להתנפלות של גפני על חברי הבית היהודי שדרשו להעלות דווקא את חוק ההסדרה על אוטוסטרדה, יכול למצוא אותה בין השאר, במכתב של אותו סוור חסידי.

בלשכת גפני הבטיחו השבוע כי ועדת החוקה תסיים את דיוניה בימים הקרובים ותגיש את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית. אל נא תשאלו מה תלוי במה. חוק ההסדרה מסתבר, הוא טריגר וזרז לא רע לעשיית סדר – ולא עבור תושבי עמונה. במבחן התעסוקה אם כן, נמתין עוד כמה שבועות עד שנחלק ציון סופי. את הבטחתו של גפני שנרתם למשימה, רשמנו לפנינו, אך לעת עתה, ציון הביניים הוא 'טעון שיפור'.

בנים חורגים
כעת ברשותכם, נעבור לשלב ההכרעה בבוחן אמצע הקדנציה של נתניהו. המבחן השלישי והמרכזי מכולם, משפיע יותר מכל מדד אחר על איכות החיים של המצביע הישראלי, חילוני כחרדי. מדובר כמובן במצוקת הדיור שנהרות של דיו – במקום בטון, נשפכו עליה די והותר. במשבצת הזאת, נתניהו מקבל ציון 'נכשל'. אז נכון שהכישלון הזה הוא קולוסאלי ורלוונטי לכלל המגזרים, ובכל זאת, התחושה היא שאצל החרדים – אפילו לא מנסים.

ח"כ יעקב אשר, היטיב להגדיר בראיון ל'קו עיתונות' לפני שבועיים, מה אנו דורשים מנתניהו. לא להיות "בן יקיר", אך גם לא "בנים חורגים". לא לקבל פתרונות קסם עבורנו, אך גם לא להיות מודרים מכלל המיזמים שהממשלה מריצה בשטח עבור כלל האוכלוסייה, ובמרכזם, פרויקט מחיר למשתכן. החרדים לא קיימים על מפת פתרונות הדיור, ובעיר היחידה, בית שמש, בה יש מצאי קרקעות לבנייה מיידית, הליכודניקים הם אלה שניסו לטרפד הוצאת מכרזים מותאמים לחרדים.

גורם בכיר במשרד השיכון תיאר השבוע מציאות בלתי נסבלת שגובלת בהזנחה: "אין ניירות עמדה מסודרים, אין דעה אחידה. פוליטיקאי חרדי אחד מסביר לנו שחייבים להכליל את החרדים במכרזי מחיר למשתכן. פוליטיקאי אחר מסביר לנו שאסור לאפשר זאת, כי להגרלות יסתננו גם חילונים ולכן יש לשחזר את אפשרות ההתמודדות של עמותות. אין לחץ אמיתי על ראש הממשלה, על שר האוצר ועל הגורם הבכיר בתחום, ראש מטה הדיור אביגדור יצחקי. יצא לי כבר לראות מאבקים חרדיים מוצלחים והקביעה הנחרצת שלי היא שבמקרה הזה, החרדים לא מפעילים מנופים".

לדברי הגורם הבכיר, שמכיר את החרדים היטב - כמו קבלן דרומי המכיר את נפש לקוחותיו שנוהגים במרצדס ומתגוררים בדירת שלושה חדרים - מנופי לחץ יש לרוב, אלא שהם לא מופעלים: "אמרנו לחברי הכנסת החרדים, לכו ודברו עם ראשי ערים ותשיגו לנו הסכמות. לא חסרים מנופים ולא חסרים ראשי ערים שניתן לקיים איתם דיאלוג. בבאר יעקב אנחנו מוציאים למכרז כעשרים אלף יחידות דיור. בקריית גת, ממתינים להחלטת משרד הפנים שתאפשר הפשרת בנייה מאסיבית. באלעד, ראש העירייה פרוש מגיע ודורש להפשיר קרקעות, ומסתמך על הבטחות שניתנו בתקופת אהוד ברק ומוסמסו עד היום (בהערת אגב, דווקא בסוגיה הזאת גפני נכנס לאחרונה לעובי קורת הבניין, בדיוני התקציב מול מנכ"ל משרד הביטחון – א.ב.). עד עכשיו לא קיבלנו מחברי הכנסת החרדים תשובות ואפילו לא בקשות רציניות לרדת לשטח ביחד, לשוחח עם ראשי הערים, להציע להם גזרים ולספק פתרונות.

"יעקב אשר אומנם לקח לאחרונה את הנושא על כתפיו ומתרוצץ בין משרד האוצר למשרד השיכון, אבל הרושם שנוצר אצלנו הוא שמרבית החברים עסוקים בדברים אחרים, ובהכללה אפשר לומר שעד היום לא הונחו בפנינו תוכניות עבודה רציניות וישימות מהגורמים החרדים. הרי מה שביבי העיד על עצמו, נכון בעיקר לגבי החרדים. את מה שהם באמת רוצים – הם גם משיגים, ואם אינם משיגים, כנראה שהם לא מספיק רוצים", עד כאן ה'אני מאשים' של הגורם הבכיר במשרד השיכון.

תהיו בנטים
כישלון הדיור מהדהד כמו קריאת מואזין לפנות בוקר, כשמשווים את מצבנו למצבם של אחינו הסרוגים ביהודה ושומרון. במחיר של דירת שלושה חדרים במודיעין עילית ובביתר עילית, ניתן לרכוש כיום קוטג' רחב ידיים בהתנחלויות הדתיות לאומיות. במחיר של מחסן בהתנחלות חרדית הנושקת לקו הירוק, אפשר לקנות דירה עם נוף לגב ההר בהתנחלות דתית-לאומית. לא ביצהר ובמעלה מצית זיתים, אלא ביישובים המבוססים.

גם אם נתניהו יעשה סבב נוסף בוועידות המבשר ויתד, וידבר ללא הרף על מחויבותו, אהבתו והוקרתו, המציאות הזאת לא תשתנה. איילת שקד ונפתלי בנט לא נותנים לו יום של מנוחה, אבל במבחן התוצאה הם משיגים עבור הציבור שלהם פתרונות דיור, במחירים עליהם החרדים אפילו לא חולמים. נתניהו למד שבתחום הדיור החשוב מכל, ניתן לקנות את החרדים במילים יפות, אז למה לשלם כשאפשר לדבר?

ח"כ מוישה גפני, גילה בשבוע שעבר מידה מבורכת של תעוזה, כשהיה לפוליטיקאי השני בקואליציה, לצד ליברמן, שהעז לתקוף את חוק ההסדרה. גפני הותקף גם על ידי חברים ביהדות התורה - לא רק מאגודת ישראל אלא גם מסיעת הבית דגל התורה - שהתייחסו לאמירות המייסרות שלו כאל תוכחה מיותרת שמוטחת בפני אדם בשעת צערו. "למה לנו לקומם עלינו ציבור שלם בנושא שנחשב אצלו לציפור הנפש", שאלו החברים הלא מפרגנים. במבחן ההצבעה, גפני הרים לבסוף את ידו בעד חוק ההסדרה, ועשה זאת "בצער רב", כפי שהתבטא בשעתו הרב אברהם רביץ ז"ל. העוינות באוויר – נותרה כשהייתה.

גפני אולי לא נהג בחוכמה כשביטא את תחושותיו בשעה הזאת – שצריכה להיות שעת רחמים, אך אין ספק שעובדתית, הצדק עמו. אין ציבור שדבריו הנוקבים של גפני רלוונטיים כלפיו כמו הציבור החרדי. ההיאחזות בכל גבעה והסירוב העיקש להיאחז במסמך בוש-שרון של בנייה בגושים בלבד – אשר איווט מבקש ליישם מחדש, פגעה בראש ובראשונה באוכלוסייה החרדית.

אם ישראל הייתה נצמדת למחויבות לבנות בגושים בלבד, ניתן היה לבנות בביתר עילית ובמודיעין עילית אלפים רבים של יחידות דיור. אבל החרדים לא גילו עניין, כי הרי ענייני חוץ וביטחון – כפי שאמר ליצמן – לא מעניינים אותנו. התוצאה היא שפע חסר תקדים של בנייה ביישובים הדתיים-לאומיים שמחוץ לגושי ההתיישבות, לעומת בצורת בנייה מוחלטת ביישובים החרדים שבתוך הגושים ובשכונות החרדיות בירושלים המזרחית.

ליצמן אפוא, צדק בהגדרה וטעה באבחנה. ענייני חוץ וביטחון אולי לא נוגעים לנו, אבל כאן מדובר בענייני פנים, ועל כך יעידו פערי הדיור הבלתי נתפסים בין חרדים לסרוגים. הנציגים הדתיים-לאומיים מוכיחים זו הקדנציה השנייה ברציפות, שבהתנהלות נכונה מול נתניהו, נטולת חנופה ומרובת תעוזה, ניתן לבנות גם תחת הקפאה, ללא הפסקה. רק בשבוע האחרון ראינו, שכאשר השותפים הקואליציוניים הבינו שחברי הבית היהודי נחושים ללכת עד הסוף, גם נתניהו וגם כחלון – מצמצו ראשונים. לחברי הכנסת החרדים, צריך להציע לפיכך מודל התנהגות אחר, שניתן לסכמו בשתי מילים: תהיו בנטים.

אז נכון שאין מה לקנא בבנט ושקד, אך יש בהחלט מה ללמוד מהמעורבות הציבורית הערה של קהל בוחריהם. בניגוד לבוחרים החרדים שהצביעו ליהדות התורה ולש"ס כאיש אחד בלב אחד, הרי שציבור המתיישבים הצביע לבית היהודי בחציו. החצי האחר זלג לליכוד.

ובכל זאת, הביטו וראו איזו מחויבות, איזו מעורבות. גם כאשר ברור לכולם שעמונה תפונה בעוד כחודש ימים ואיש לא יצליח למנוע את המראות הקשים, ציבור המתיישבים לא מוותר, ומתזז ממשלה שלמה שרוקדת לצלילי החלילים שמיוצרים ביהודה ושומרון. איפה הבוחרים הדתיים-לאומיים ואיפה הבוחרים החרדים.

נכון לשבוע הזה, מבינים גם בבית היהודי שפתרון נראה לעין – אין. גם המודל הקפריסאי של טריבונל משפטי בחסות בינלאומית, שהוצע על ידי שרת המשפטים, נחשב לבעייתי בעיני המתיישבים הואיל והוא מחייב הכרה, כתנאי סף, בכך שמדובר בשטח כבוש. בינתיים, המרוויח היחיד מהסיטואציה הוא משה גפני. לא הח"כ, אלא הרב, ממלא-מקום רב המשטרה. מינויו בפועל של הרב הדתי-לאומי שנבחר, הרב רמי ברכיהו, מתעכב ככל הנראה עד לתום משבר עמונה, וחרדי אחד לפחות, ירוויח מהפינוי.

אין מה לשמוח לאיד לנוכח מצוקתם של המתיישבים בעמונה, אבל יש בהחלט מה ללמוד ולהפנים. עלינו ללמוד מהמתיישבים, שבניגוד אלינו, החרדים, לא נותנים מנוח לנבחרים ודורשים פתרונות ולא מילים. צריך ללמוד מהשרים ומחברי הכנסת, שמגלים כלפי נתניהו אפס נאמנות ואפס סובלנות, ובמבחן הדירה, גם מצליחים לספק תוצאה. תסמכו עליהם שגם מפינוי עמונה הם ייצאו עם בינוי נוסף בהיקפי ענק. הגרסה ההתיישבותית למיזם 'פינוי-בינוי', היא הרווחית מכולם.

חברי הכנסת והשרים החרדים מחדשים לאחרונה את הדרישות התקיפות מנתניהו להתערב במשבר הדיור, אבל עייפנו ממילים, שבענו מהבטחות. לא של נתניהו, אלא של חברי הכנסת והשרים שלנו.
אם נתניהו היה מבין ומפנים שמצוקת הדיור היא ציפור הנפש, החרדים היו משולבים לפחות בניסויים שנערכים לפתרון מצוקת הדיור. את הדרישה הזאת, בניגוד לתביעה להחזיר את תקציב הישיבות – גם גדולי המקטרגים לא יכולים להפוך לסחטנות. גם הישראלי הכי מנותק יכול להבין שלציבור החרדי מגיעה קורת גג וזכאות להשתתף בשוויוניות – בפרויקטים שמיושמים באוכלוסייה החילונית, כמו מחיר למשתכן.

בסעיף הקריטי ביותר של מצוקת הדיור, הנאמנות ללא תנאי לנתניהו לא עומדת במבחן התוצאה. אולי הגיע הזמן להפסיק לחלק לנתניהו תעודות הוקרה, וללמוד משר החינוך, איך ניתן להעביר גם את האיש החזק בישראל, סדרת חינוך.

הפרדת כוחות
ועידת המודיע, על טהרת הגברים, שבה והעלתה על סדר היום את סערת ההפרדה. לפחות לבאי הוועידה, המשנה ליועמ"ש דינה זילבר לא הוציאה מכתב אזהרה.

ההתפתחות המעניינת בפרשה שסוקרה כאן בהרחבה בחודש האחרון, נרשמה בסופ"ש שעבר, על בימת הכנסת. ח"כ מוישה גפני, היה היחיד מבין החברים החרדים שלא הסתפק רק בראיונות לתקשורת החרדית – ודרש משרת המשפטים שקד תשובות רשמיות. היועמ"ש מנדלבליט שעסוק עד מעל לראש במשחקי צוללות וחקירות, טרם הגיח מעל פני המים כדי להשיב לגפני. בינתיים, עשתה זאת שרת המשפטים שקד, בפומבי, כשהשיבה מעל בימת הכנסת לשאילתא של יו"ר ועדת הכספים.

גפני מימש את האופציה שניתנת לכל ח"כ, ופנה לשרת המשפטים בשאלה, "מי הסמיך את דינה זילבר לקבל החלטות שצריך המחוקק לקבל".

"לפי דעתי", המשיך גפני ותקף גם מהזווית המשפטית, "זו פגיעה בחוק כבוד האדם וחירותו. אנשים רוצים לחיות ככה בהפרדה". גפני הוסיף והתייחס לאירוע ההקפות השניות בירושלים – שהמשטרה עיכבה את התחלתו: "היו הקפות שניות בגן סאקר והמשטרה עצרה את האירוע שמתנהל שנים, כי הייתה הפרדה. אני יודע בוודאות שסגרו את האירוע בגלל ההחלטה של זילבר. מי מסמיך אותה לדבר כזה קריטי? אנחנו רוצים את ההפרדה הזו. רק שלא תעצור אותי אם אעשה מסיבה אצלי בבית בהפרדה. השב"כ יבוא לעצור אותי".

הסרקזם של גפני, שווה אזכור למרות שהוא חוזר על עצמו לאחרונה, אבל לא פחות חשובה היא תשובתה של שרת המשפטים, מעבר למחיצה. שקד אומנם הכחישה, באותו קו של דוברות משרד המשפטים, כל קשר בין חוות הדעת של זילבר לאירוע בירושלים – אך ניפקה לסיום הצהרה חשובה: "אין שום קשר בין החלטת המשטרה באירוע בגן סאקר להחלטת זילבר. היועמ"ש ויינשטיין מינה צוות לבדוק את העניין והוא החליט שלא תהיה הפרדה באירוע ממלכתי, רק במקרים חריגים שרוב הציבור מעוניין בהפרדה".

מה שמעניינת היא השורה התחתונה, שהובאה כעמדה רשמית של משרד המשפטים: "ליועץ המשפטי לממשלה אין סמכות להורות לרשות מקומית לבטל אירועים שיש בהם הפרדה, אלא למשרדים ממשלתיים. אני מציעה לרשויות לא לחרוג מסמכותן. אין למשנה ליועץ המשפטי דינה זילבר סמכות להורות על ביטול אירועים שיש בהם הפרדה".

אלא שבזאת לא תם הטקס. שקד אומנם קבעה כי ליועמ"ש אין סמכות להורות לרשויות מקומיות לבטל אירועים בהפרדה אולם הפסקה שהוסיפה, "אלא למשרדים ממשלתיים", היא בעצם הערת אזהרה. וכי מה יהיה מעתה באירועים שממומנים על ידי משרדי החינוך והתרבות? ומה יאמרו מכאן ואילך חברי המועצה להשכלה גבוהה שהדרישות לסגירת המגמות החרדיות בהפרדה נערמות על שולחנם?

הפרדת הכוחות בין שקד לזילבר, חשובה, אך המלאכה של גפני עדיין לא הסתיימה. כל עוד לא יובהר מפורשות כי דינא דמלכותא אינו דינה (זילבר) גם במשרדי הממשלה, יתקשה הציבור החרדי להתכנס בשלווה מאחורי הפרגוד ולנהוג על-פי אורחות חייו.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!