המדינה דורשת 200 מיליון שקל? שוכרים את פרקליט ראש הממשלה

קרן ההשקעות האמריקאית Two Sigma, שמקדמת בשנים האחרונות הקמה של שדה סולארי גדול בצפון הנגב, שכרה לפני כחודשיים את שירותיו של עו"ד דוד שמרון, מקורבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ופרקליטה של משפחת נתניהו. הקרן גייסה את שמרון בנוסף לייצוגה המשפטי השוטף בישראל, שנעשה על ידי משרד עורכי דין אחר.

ההתקשרות בין הקרן לשמרון נחתמה לאחר שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ואגף השמאי הממשלתי חייבו את הקרן לשלם כ-200 מיליון שקל בעבור השימוש בקרקע המיועדת להקמתה של תחנת הכוח הסולארית המתוכננת. מדובר בדמי שימוש בעבור כ-1,000 דונם חקלאיים הסמוכים לקיבוץ משאבי שדה שבדרום.

את קרן Two Sigma, שמנהלת נכסים בשווי של כ-30 מיליארד דולר ברחבי העולם, מייצג בישראל מנכ"ל משרד התשתיות לשעבר, חזי קוגלר. האמריקאים וקוגלר סירבו להשלים עם שומת הענק שנפסקה נגדם, ופתחו במערכה משפטית על מנת להפחיתה. לשם כך החליטה הקרן לעבות את הצוות המשפטי שמלווה אותה בשנים האחרונות בישראל, ולצרף אליו את משרד עורכי הדין שמרון, מלכו, פרסקי ושות'.

משרד עורכי הדין הירושלמי, שבו שותף גם שליחו המדיני של נתניהו, עו"ד יצחק מולכו, מצוי בימים אלה בלב סערה ציבורית, לאחר שנחשף כי ייצג סוכן של מספנת צוללות בגרמניה - בה בעת שנתניהו מקדם באופן אישי רכש של שלוש צוללות מתוצרתה.

אנשי קרן Two Sigma, מלווים בידי עו"ד שמרון, נפגשו בשבועות האחרונים עם בכירים במינהל מקרקעי ישראל, משרד המשפטים וברשות החשמל. הפגישות נעשו בניסיון לשכנע את הבכירים להפחית את גובה השומה. במקביל, הגיש שמרון לרמ"י השגה על גובה השומה שנפסקה לחובת הקרן - ודיון בנושא אמור להיערך בקרוב.

"כשהדלת נפתחה, והופיע בה עו"ד דוד שמרון - זה היה כאילו הונח אקדח על השולחן", תיאר בפני TheMarker מקור המקורב לדיונים את רגע המפגש עם אנשי הקרן, בהרכבם המעובה. "לכולם בחדר היה ברור מהי המשמעות של שחקן הרכש", הוסיף המקור.

על לקוחותיו של עו"ד שמרון במשק האנרגיה נמנו בשנים האחרונות חברת קידוחי הפצלים IEI - וקבוצת אדלסבורג, יזמית החשמל הפרטי ומבעלי דוראד.

שמרון היה מעורב בעבר בעתירת יצרני החשמל הפרטי נגד רשות החשמל, בעקבות החלטתה לקצץ בתעריפיהם. זאת, בעוד שהקשר המתועד האחרון של נתניהו לתחום היתה דחיפתו מלפני שנה לפירוק רשות החשמל במסגרת חוק ההסדרים ולהדחת ראשיה.

פרויקט השדה הסולארי בקיבוץ משאבי שדה, כמו גם הפרויקט המקביל לו בקיבוץ צאלים - שאותו מקדמת קבוצת שיכון ובינוי - סיפקו בשנים האחרונות סאגה משפטית־כלכלית מביכה. סדרת כתבות ב-TheMarker חשפה כי תוצאת הסאגה עשויה להסתכם בנזק של לפחות חצי מיליארד שקל לכיסם של ציבור צרכני החשמל - אף שסופה, כך מתברר כעת, רחוק מסיום. Two Sigma, בשיתוף קוגלר, מקדמת שדה סולארי בהספק של 60 מגה ואט - ואף סיכמה בעבר על הכנסת עידן עופר כשותף במיזם - לפני שזה הסתבך והשותפות ירדה מהפרק. בשטח סמוך, באזור קיבוץ צאלים, יזמה קבוצת שיכון ובינוי שדה סולארי משלה בהספק של 120 מגה ואט.

שתי הקבוצות קיבלו לידיהן ב-2012 רישיון מותנה להקמת השדות. השדות האלה היו אמורים לפעול בטכנולוגיה התרמו־סולארית, שבחלוף השנים התבררה כיקרה מדי וכדאית פחות - הן למדינה והן ליזמים.

הטכנולוגיה הפוטו־וולטאית (P.V) המתחרה הוזלה, ונהפכה לכדאית ליזמים בזכות ההקמה הפשוטה יותר. לאור הצניחה של מחירי הפאנלים ב-P.V בעולם, היא נהפכה כדאית גם עבור המדינה, שאמורה לסבסד את הפעלתם.

אם התעריף שהבטיחה המדינה ליזמים המייצרים חשמל בשדות התרמו־סולאריים ב-2010 היה 107 אגורות לקוט"ש מיוצר, בחלוף שנתיים צנח התעריף המובטח ליזמי P.V ל–61 אגורות לקוט"ש. בתחילת 2015 קבעה רשות החשמל עבור שדות בטכנולוגיה זו מחיר רכישת חשמל של 38 אגורות לקוט"ש - ובחלוף שנה הופחת המחיר ל-32 אגורות לקוט"ש.

כך, בעקבות התמורות בענף הסולארי בעולם, התעריף שהובטח לשתי קבוצות היזמים נהפך לבלתי רלוונטי: עלויות הקמת השדות הסולאריים צללו בשלוש השנים האחרונות בעשרות אחוזים, והסבסוד הכבד שלהם נהפך למיותר.

רשות החשמל ביקשה להמיר את המכסות שניתנו תחילה למתקנים תרמו־סולאריים - למתקני P.V, בטענה כי בכך ייחסכו כ-2 מיליארד שקל לציבור צרכני החשמל בישראל, שמשמעותם הפחתה של 0.8% בתעריף החשמל במשק.

כבר ב-2012 התכנסו הצדדים כדי לדון בצורך המתבקש לשנות את הטכנולוגיה שבה יוקמו השדות הסולאריים, מה שיצר ויכוח כספי. בתום משא ומתן, סוכמה לבסוף פשרה שנויה במחלוקת, שלפיה המכסה שאותה תפסו היזמים בטכנולוגיה המיושנת, 180 מגה ואט, תומר באותה מכסה בדיוק של 180 מגה ואט - רק בטכנולוגיה החדישה.

פשרה זו עוררה ביקורת, מכיוון שאם המדינה "חילצה" לכאורה את היזמים מהקמה יקרה וסבוכה יחסית של שדות סולאריים, שספק אם היו יוצאים לפועל כיום, ועוד העניקה להם פיצוי במספר מגה ואט שווה ערך נומינלית - אך כזה שערכו הריאלי עשוי להיות גבוה יותר - אז היא עשתה זאת במקום לבטל את הפרויקטים המיותרים, ולדאוג ליזמים להחזר כספי בעבור השקעתם עד אז.

מכבש לחצים כבד שהפעילו אז היזמים כופף את רשות החשמל ואת משרדי האוצר והאנרגיה. הפשרה השנויה במחלוקת אמורה היתה לעלות לאישור של שרי הממשלה עוד ב-2012, אך התעכבה במשך שנתיים. בינתיים תעריפי ה-P.V בעולם המשיכו לצנוח, ובעקבותיהם ירד עוד יותר התעריף המובטח ליזמים בעולם ובישראל.

עד שאושרה סופסוף הפשרה על ידי הממשלה, ניצת ויכוח חדש - לאיזה תעריף יזכו היזמים בעבור החשמל שייצרו בשדות הסולאריים שיקימו: זה שנקבע במעמד הפשרה (61 אגורות לקוט"ש), או התעריף הנכון באותה תקופה, שנמוך ממנו בכשליש (39 אגורות לקוט"ש).

משמעות הפער בין שני התעריפים, בהיוון ל-20 שנה, היא הוצאה ציבורית עודפת (או לחלופין רווח יזמי נוסף) של כ-700 מיליון שקל. לנוכח פער זה, סירבה הרשות להסכים לתעריף המקורי שאישרה לכאורה שנתיים לפני כן, ודרשה שוב לעדכנו.

בין המדינה ליזמים נפתח שוב משא ומתן חשאי, כשבאופן תמוה, משרד האנרגיה בתקופתו של השר לשעבר, סילבן שלום, לחץ לשלם ליזמים את מלוא הסבסוד שדרשו.

לעניין נדרש אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שרמז כי מדובר בנושא שצריך לבוא לידי פשרה, והיזמים "הסכימו" לחתוך כ-65% מהסכום הראשוני שדרשו.

לפי הפשרה, התעריף ליזמים נע סביב 47 אגורות לקוט"ש. אלא שבעוד הממשלה והיזמים מתדיינים - הצלילה של עלות המערכות לייצור חשמל סולארי נמשכה, והפכה גם את המספר החדש המוסכם ללא רלוונטי. כך, שוב נפתח בין הצדדים משא ומתן שנסגר על פשרה נוספת של 43 אגורות לקוט"ש.

"הסכמה זו נעשתה על רקע לחץ רב שהופעל על הרשות לשלם תעריפים גבוהים ולא עדכניים ליזמים, בניגוד לשיקול דעתה של רשות החשמל", טענה רשות החשמל בדברי ההסבר לפשרה, וטענה כי הצליחה בכל זאת "לחלץ" עבור הציבור 700 מיליון שקל מיותרים.

אלא שלפי הערכות, גם פשרה זו משמעותה כי מציבור צרכני החשמל בישראל ייגבה "קנס" בסך 450 מיליון שקל לפחות, שאותם הוא יידרש לשלם במהלך 20 השנים הבאות דרך חשבונות החשמל. למרבה האירוניה, מאז הוסיפו מחירי ה-P.V לרדת - ועלות השדות הסולאריים צנחה לסביבות 24 אגורות לקוט"ש בלבד. כלומר, העלות העודפת התיאורטית שבה יישא הציבור הישראלי בגין תעריף "הפשרה" שנסגר מול שתי קבוצות היזמים - עשויה להיות כפולה.

בעוד ידי המדינה כבולות לכאורה לאחר אישור פשרה שנייה ושלישית - היזמים עדיין לא התחילו להשקיע בתחנה, לא הזמינו ציוד, ולכן היו עשויים, שוב, ליהנות מרווח עודף עצום בזכות סבסוד ציבורי מיותר.

התפנית המשמעותית הגיעה ביולי. במכרז שניהלה רמ"י לשיווק 1,100 דונם בדרום הערבה (תמנע), שישמשו להקמת שדה סולארי בהספק זהה של 60 מגה ואט, זכתה EDF הצרפתית, לאחר שהגישה בעבור הקרקע הצעה מדהימה של 213.2 מיליון שקל.

על שטח זה אמורה EDF להקים תחנת P.V שתיהנה מתעריף מכירת חשמל מובטח ל–25 שנה של 31.9 אגורות לקוט"ש - הנמוך בכ-25% מזה שלו זכו Two Sigma ושיכון ובינוי.

באותם ימים בדיוק המתינו שתי הקבוצות לקביעת דמי השימוש שהן יידרשו לשלם לרמ"י. ציפיות Two Sigma, למשל, נעו סביב שומה של 20–25 מיליון שקל - אלא שהמחיר שהוצע במכרז תמנע טרף את הקלפים.

ברמ"י וביחידת השמאי הממשלתי סברו כי אם בעבור שדה סולארי - בתעריף חשמל נמוך יחסית לזה של הקרן האמריקאית - התקבלה הצעה לדמי שימוש של 213 מיליון שקל, הרי ששווי החכירה של השטח במשאבי שדה ודאי לא יכול להיות נמוך יותר. ואמנם, לאחר התאמות מסוימות, הודיעה רמ"י לקוגלר ול-Two Sigma על שומה של 190–200 מיליון שקל.

האמריקאים מצדם ראו במהלך זה "התנכלות" רגולטורית נוספת, וניסיון מתחכם לכאורה של ישראל לפרוץ באופן עקיף את הפשרה שנחתמה מולם על מחיר החשמל. זאת, לכאורה, בבחינה "יד ימין נותנת, ויד שמאל - לוקחת".

באמצעות עורכי דינה, טענה הקרן כי השומה הגבוהה מפרה את הסכם הפשרה שנחתם מולה, היות שזה נשען על מחיר קרקע קבוע והבטיח לפרויקט תשואה של 14%.

עוד נטען כי לא ניתן כלל להשוות בין שני הפרויקטים - בתמנע ובמשאבי שדה - וכי יהיה זה עוול לגזור מתוצאת מכרז תמנע לפרויקט שהיא מקדמת. בין היתר, טענו האמריקאים כי EDF הימרה למעשה על מחיר הציוד של התחנה בעתיד - היות שיש לה עוד חמש שנים עד להקמת השדה שלה, ואילו הקרן נדרשת בהקמה כבר כעת.

באמצעות עו"ד שמרון, דרשה הקרן האמריקאית את התערבות רשות החשמל בשומה שקבעה רמ"י, ומי שלא נענתה - פנתה אל משרד המשפטים בבקשה לערב בנושא את היועץ המשפטי לממשלה.

חזי קוגלר מסר בתגובה: "הגשנו לרמ"י השגה היות שהשומה שנקבעה לנו הופכת את הפרויקט להפסדי, והיא מנוגדת לסיכומים עם המדינה. גייסנו את משרד שמרון, מולכו, פרסקי ושות' בגלל מומחיותם בפרויקטי נדל"ן ובהגשת השגות בנושא. הם הגישו בשמנו את ההשגה ואנו מרוצים מהטיפול שלהם ברמה המקצועית".

דוד שמרון מסר בתגובה כי הטענות המשתמעות נגד מעורבותו מופרכות: "אני עורך דין, ומטפל בין היתר בהשגות מסוג זה, ולכן מדובר כאן בעניין מקצועי לחלוטין שאינו קשור לשום גורם חיצוני. זה המקצוע שלי, בזה אני עוסק - ואני לא מכיר שום איסור על כך".

לטענתו, "לא ראיתי שביקשו בעבר ממשרד זליגמן שלא לעבוד היות שעו"ד אלי זוהר ייצג את אהוד אולמרט, ולא אסרו ייצוג על משרד הרצוג, פוקס נאמן בגלל מעמדם של יעקב נאמן או של בוז'י הרצוג. אני פשוט לא מצליח להבין כיצד הדברים קשורים אליי".

"תמכתי במתווה הגז כי חשבתי שהוא יהיה טוב לשיפור כושר התחרות של התעשייה. חשבתי שבתוך זמן קצר התעשייה והתחבורה יזכו לגז מלווייתן. אם יתברר כעת שנפלתי למניפולציה של נוכלים, ושיד נעלמה שיחקה בנושא כדי להשיא רווחים לנוכלים — ארגיש רע מאוד עם זה" - כך כתב בסוף השבוע המנכ"ל לשעבר של התאחדות התעשיינים, אמיר חייק, בדף הפייסבוק שלו.

חייק כתב את הדברים בתגובה לפרשת הצוללות מגרמניה ולמעצרו של המשנה לשעבר לראש המטה לביטחון לאומי (מל"ל), אבריאל בר יוסף, בחשד לעבירות שוחד (ראו עמוד 4). חייק נימק את דבריו בספקות שעלו בשבוע שעבר סביב תפקודו של המל"ל בשנים האחרונות ובעיקר לאור העובדה שחוות הדעת של המל"ל היא שהעניקה לראש הממשלה, בנימין נתניהו, את האסמכתא הביטחונית לעקיפת סמכות הממונה על ההגבלים העסקיים - ולאישורו של מתווה הגז במתכונתו הנוכחית.

"אני מקווה מאוד שחשבו שם רק על המדינה. אני לא מרגיש שזה המצב. אני בעד אנשי עסקים שלקחו סיכון - אבל יש כאן מדינה ואזרחים שלא ניתן לנפנף מעלינו. הציוץ של בוגי (משה) יעלון נתן לי חומר למחשבה", כתב חייק, והתייחס לדבריו של יעלון מיום חמישי, שלפיהם חוות דעתו של המל"ל להגדלת צי הצוללות של חיל הים חסרה ובעייתית. "אני מקווה שזה לא המצב, אבל אם כן - אחבור ללא היסוס למנסים לעצור את המתווה, גם אם אושר", הוסיף חייק.

דבריו של חייק נכתבו לאחר שהתאחדות התעשיינים לא רק תמכה במתווה הגז - אלא גם התגייסה להדיפת העתירות שהוגשו נגדו לבג"ץ. זאת, אף שבמתווה לא ניתן פתרון למחיר הגז הגבוה מדי למגזר התעשייה, וגם לא הובטח רכש מקומי מלא בידי חברות הקידוחים.

"המתווה חשוב, (אך) הממשלה התנהלה בכבדות ועשתה מיליון טעויות בדרך. הטעות הקריטית ביותר היתה מתווה המחיר שקבעה רשות החשמל. אותי מטריד עניין המל"ל, בעקבות דברי יעלון (על הצוללות). זה מחייב בדיקה", הוסיף חייק.

בתוך כך, בכיר ממשלתי נוסף שהיה מעורב בהליכי אישורו של מתווה הגז הודיע בסוף השבוע על פרישתו - עמוס גלעד, ראש האגף הביטחוני־מדיני במשרד הביטחון.

גלעד היה זה שהציג לפני שנה בפני ועדת הכלכלה של הכנסת את הנימוקים הביטחוניים לאישורו של המתווה, לאחר שהרמטכ"ל וראש המוסד הודיעו כי לא שולבו בגיבוש המתווה, ולא התייצבו בפני הוועדה. גלעד מילא גם את מקומו של ראש המל"ל באותה תקופה, יוסי כהן, בעת הדיונים שקיימו שופטי בג"ץ בעתירות נגד מתווה הגז.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!