לפעמים שוחד הוא שיטה מצוינת לתקן עוולות

מסופר על רבה של לודז', הגאון רבי אליהו חיים מייזל, שיצא לגייס כספים עבור משפחות יהודיות שלא היה להן כדי לחמם את בתיהן בימות החורף. הוא הגיע אל ארמונו של הנגיד היהודי הנודע פוזננסקי וביקש לשוחח עמו. המשרת קד קידה והזמין את הרב להיכנס לארמון, אך הרב נותר לעמוד וביקש להודיע לפוזננסקי שהרב מייזל מחכה למטה.

שוב ניסה המשרת בשליחות האדון להכניס את הרב הביתה אך כל הפצרותיו עלו בתוהו. הרב נותר מחכה מחוץ לארמון. לא היתה לעשיר ברירה והוא ירד בחלוקו הדק לפגוש ברב ולשוחח עמו. וכך משוחח הרב עם הנגיד על דא ועל הא והנגיד עומד וקופא מקור. משלא יכול היה לסבול את הקור, ביקש פוזננסקי שוב מהרב להיכנס הביתה, אך הרב נענה ואמר: עכשיו אולי תבין למצוקתם של המשפחות העניות.

כדי להכניס אורחים כדבעי שומה עלינו קודם להכיר את המושג הכנסת אורחים. אדם שחי על לחם ומים לא יוכל להכניס אורחים כהלכה. רק מי שגר כראוי יכול גם להבין את צרכי השני ולסייע בעדו.

רבים מאיתנו העדיפו שדונלד טראמפ יכבוש את נשיאות ארה"ב. היספניים קשיי יום בחרו בו כנשיא ה-45 של אמריקה. מה להם ולו? הוא עם העושר האגדי הבלתי נתפס והם עם בקושי מנת הלחם הזעומה? הם הבינו שאדם ש'יודע לחיות' ינסה להבין גם את הצרכים של האחרים.

פרשת השבוע עוסקת בעיר סדום, שעל אנשיה נאמר שהיו רעים וחטאים. לא בכדי, עד עצם היום הזה, המושג 'חוקי סדום' הפך לשם נרדף לאטימות שלטונית ואי צדק חברתי.

חוקי סדום היו האנטי-תזה של הצדק והיושר, מעין הפוך על הפוך של ההיגיון הישר והבריא. הנה דוגמא. בין שני אנשים נוצרה קטטה. אחד הניצים הרים את ידו והכה בחוזקה על פניו של חברו. מיהרו שניהם לבית המשפט. השופט מקשיב לשני הניצים, שומע את סיפורו של כל אחד מהם ומכריע: "המוכה ישלם למכה 10,000 שקלים". המוכה נזעק. גם חטף מכות וגם ישלם? והשופט נימק: "האדם שהכה אותך, היה צריך להרים את ידו... להכות בפניך... אין זו טרחה קלה כלל וכלל... על זה צריך לשלם...".

קם המוכה ממקומו ורץ הישר לדוכן השופטים. לפני שמישהו הספיק לעצור בעדו, ניגש לעבר השופט וסטר על פניו בחוזקה: "מה אתה עושה?" הזדעק השופט ההמום. "את ה-10,000 שקלים שאתה חייב לי בעבור הסטירה" ענה, "תעביר לזה שהיכה אותי...".

שוחד מתקן עיוותים
לוט, בן אחי אברהם, מגיע לגור בעיר סדום. לאחר הפרידה המסופרת בפרשה הקודמת, מגיע לוט לעיר הגדולה. ביום שהוא מגיע להתגורר שם, ממנים אותו בני העיר לשופט.

שאל המגיד מישרים הגאון הצדיק רבי יעקב גלינסקי זצ"ל, איך יכול להיות שדווקא כאשר הגיע לגור בעיר שופט מסוגו של לוט, איש ישר ונקי כפיים, שהיה חי עם סמל הצדק אברהם אבינו ולמד ממעשיו, דווקא כאשר הוא מתמנה לשופט, מתקבלת ההחלטה על הפיכת סדום. האם לוט כשופט לא הצליח לשנות את מעשיהם הקלוקלים של בני העיר?

סיפר הרב גלינסקי מעשה שארע לו עצמו, בעת ששירת בצבא הרוסי. בעת לכתו ברחוב, עצר אותו לפתע קצין ופקד עליו להראות את תעודותיו. הרב גלינסקי פשפש בכיסיו, וגילה שהתעודות אינם נמצאות אתו (בימי המלחמה היו כולם חייבים לשאת עמם לכל מקום את תעודותיהם).

משהבין הקצין שלאיש העומד מולו אין תעודות, פקד עליו להתלוות עמו לתחנת המשטרה, שם צפוי לו עונש. הרב גלינסקי לא היסס ושאל את הקצין: "2 רובלים זה בסדר?". הקצין רתח מזעם. "כעת תיענש גם על כך שניסית לשחד אותי". מיהר הרב גלינסקי ושאל: "5 רובלים זה בסדר?". הקצין הביט ימינה, ואחר כך הביט שמאלה, לקח את ה-5 רובלים והסתלק מהמקום.

"רוצים לדעת למה סדום נחרבה?", אמר הרב גלינסקי, "כיוון שהגיע לגור בעיר שופט שלא לקח שוחד... הדרך היחידה להתמודד עם עיוות החוק - זהו שוחד. כאשר השופט לא לוקח שוחד מחד, ומאידך פועל לפי החוקים, העיר לא יכולה להמשיך להתקיים. היא חייבת להתהפך".

הביורוקרטיה החוגגת כיום בכל משרד ממשלתי הוא סדום בן ימינו. נדמה לפעמים שהחוקים נכתבו על מנת להקשות את החיים. סעיפים ותתי סעיפים, שאם אינך בקיא בהם – ורובנו אינם בקיאים – אתה מוצא את עצמך עובר ממשרד למשרד, מגוף לגוף, רק כדי להחתים איזה מסמך שלבסוף מסתבר שהוא כלל אינו רלוונטי לנושא.

אנשי סדום המציאו את השיטה. להשתמש בחוק ככלי לאי צדק ואי שיווין חברתי. וההוכחה שבישראל קיים מנגנון שכזה, זוהי העובדה שגם מפלגות שהגיעו לכנסת בשם הדאגה לצדק חברתי, מצאו את עצמם מהר מאוד בתוך הקלחת הנהנתנית של המקורבים לצלחת השלטון. ויאמר לזכותם, שאת השיטה - לא הם המציאו.

בשנה האחרונה אני מלווה את 'בנועם', הארגון הקדוש שבא במטרה להפוך את סדום, להקל על הבאים להינשא כדת משה וישראל, להנעים על הבאים ומתדפקים על שערי ההלכה ולהאיר להם פנים. אם בסדום אורח היה מתקבל בפנים זעופות וכפי דברי המדרש הידוע כי היו מתאימים את האורח למיטה ולא את המיטה לאורח, הרי ש'בנועם' מתאים את היהדות ומנגיש אותה לכל יהודי בארץ.
הזדמן לי לאחרונה לפגוש זוג צעיר שמבקש להתחתן בסוף החורף. עברתי איתם על ההלכות והדינים אותם יש לדעת לפני שנכנסים לחופה. בסיום המפגש שארך כשעה וחצי אמר לי הבחור: "את האמת שפחדתי להתחתן עם רב, העדפתי חתונה אזרחית, אבל כלתי התעקשה, עכשיו אני רואה שהיא צודקת, איך הייתי יודע את כל ההלכות האלו בלי לשבת עם הרב?!"

הציבור בישראל צמא, העם היהודי מתחקה אחר שורשיו, אנחנו רק צריכים להאיר להם פנים, להצעיד אותם נכונה בדרך המלך, בשביל העולה בית א-ל. אם יש לקח מסדום ועמורה, זה הדבר הזה: נקבל כל אדם בסבר פנים יפות, וכך נציל דורות שלמים שיצעדו כפי אורחות חיי אבותיהם ומסורת אמותיהם.

אדלשטיין דואג לכבוד בית הכנסת
השבוע הזדמנתי לכנסת והשתתפתי בחגיגת חנוכת בית הכנסת המחודש במקום. אכן, עד היום, בית הכנסת היה קטן וצר מהכיל וזה זעק לשמים: מול אולמות הענק לכינוסים וועדות עיר האלוקים מושפלת, בקושי מצאו איזה חדרון קטן עבור המתפללים.

בטקס הצנוע נשא דברים יו"ר הכנסת ומבאי שערי בית הכנסת בקביעות יולי יואל אדלשטיין שעמד בדבריו למה הורחב בית הכנסת. בדבריו גם מתח ביקורת על האנשים שגם לאחר ההרחבה עומדים בחוץ ומתפללים.

"המתפללים היו ניגשים אליי ואומרים לי: 'היושב ראש, אי אפשר כך, תראה אנשים עומדים בחוץ, ביזוי תפילה', עד שסוף סוף השתכנעתי", סיפר אדלשטיין. "נו, ומה קורה בשבועיים האחרונים? אנשים עומדים בחוץ, למרות ביזוי תפילה, אולי אם נבנה בית כנסת בסגנון 'בעלזא' יהיה מקום... חברים, אני אומר את זה עם חיוך אבל בלב כבד.

"בל תשחית אנחנו אומרים לילדים שלנו, על כל דבר קטן", הוסיף יו"ר הכנסת. "כאן זה כספי ציבור, כספי ציבור שהושקעו כאן. אז אנא, אותו אחד או שניים שנשארים בחוץ כי לא בא להם להיכנס, ומשאירים שלושים מקומות פנויים בפנים ועשרה אנשים שנשארים בחוץ ולא יכולים להיכנס, אנא מכם: באירוע החגיגי נכנסו פי חמש ממה שבדרך כלל מתפללים כאן וכולם יושבים".
כן, לא משנה איפה, אפשר להכניס אורחים בכל מקום.

העיקר זה לפתוח את הלב והרצון.

שבת שלום ומבורך
לתגובות [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!