97% מהבכורים היו מעדיפים שלא להיות כאלו

סקר שנערך מוכיח, כי 97% מהבכורים היו מעדיפים שלא להיות כאלו.

הסיבה? אחריות גדולה מידי. עול כבד מידי. ציפיות מהם כמגדלור של המשפחה. זה קשה.

נכון שיש גם יתרונות.. ובכל זאת..

הבן הבת הבכורה שונים. גם התורה וגם, להבדיל, הפסיכולוגיה מקדישות לכך פרק מיוחד. כל גננת יודעת שלעובדת היותו של הילד בכור, קיימת משמעות.

"בכורים הם הילדים שקיבלו יותר מכולם וסבלו יותר מכולם בבת אחת". אומרת ארנה רם, יועצת משפחתית וארגונית מירושלים, "אין ספק שאנחנו ההורים מרעיפים על בכורינו תשומת לב ואהבה ראשונה ויחודית מאוד. מבחינה זו הם יוצאים, לכאורה, נשכרים. אבל האמת היא, שתשומת לב רבה כל כך היא דבר שלילי. הילד הראשון, הבכור, הוא שפן הניסיון הראשון של ההורים. בעצם, עד עכשיו היו אנשים נטולי כל עול, ופתאום הם הורים עם אחריות עצומה וחוסר ניסיון. באופן טבעי, להורים יש ציפיות – הורות ישנות והם עטים על הילד הראשון כדי להגשים אותן. זה לאו דווקא טוב. לא אחת הילד מרגיש שמצפים ממנו לדברים שהם למעלה מיכולותיו. לעיתים יכול לקרות גם ההפך. בגלל חוסר ניסיון הם יכולים שלא לשים לב לפיגור בהתפתחות, כמו, למשל, הליכה או זחילה מאוחרות, וכיוצא בזה.

בדרך כלל הבעיה היא תשומת לב רבה מדי, אנחנו עלולים לפגוע בעצמאיות של הילד, ליטול ממנו יכולת הכרעה ושיפוט, מתערבים יותר משצריך בהתפתחות שלו. בכורים מתרגלים לקבל תשומת לב רבה כל כך, עד שהם מחפשים בכל זמן ובכל מקום כל הזמן את המנה שהתרגלו אליה. וכשהם גדלים קצת, הם נחשפים למציאות החיים שלא תמיד כה מאירה להם פנים. או-אז ההרגלים שלהם עומדים במבחן במה שנקרא בשפת הפסיכולוגיה משבר".

רם מבקשת להשיג סייג לדברים: "הניסיון חייב להתבצע על מישהו, כך שזה כמעט בלתי נמנע, אבל כפי שאמרתי, האהבה וההתרגשות האמיתית מהילד הראשון מכסה על כל ה'פשעים' והכישלונות ועודף תשומת הלב. כך שלטווח ארוך הילד לא ינזק מבחינה רגשית. כמובן שכדי להורים הטריים כדאי להיות יותר מודעים, ולשים לב לא לפגוע בעצמאיות של בכורם".

אגב, הסטטיסטיקה המדויקת קובעת ש65 אחוז מההורים, לוקחים איתם לאירועים ולכל מקום את הינוקא הבכור, ורק שלושים וחמישה האחוזים האחרים מניחים לו להיות ילד במלוא המובן של המילה ולהישאר עם שמרטף ולתת לו לישון כמו שצריך. כך שבעצם סדר היום של הבכור קרוב מאוד לזה של המבוגר. זה לא מומלץ".

רכושנות יתר: טבעית או שלילית?
יש גם נקודות חיוביות שאי אפשר להתעלם מהן בכל הקשור לבכורים ולטיפול בהם על ידי ההורים. רם: "ההורים הם בשיא כוחם. יש להם יותר כוח פיזי ונפשי להיות עם הילד. הרצון שלהם הוא להגשים בו את חלומם, וזה, בתוספת סביבה תקינה ובריאה יכול לגרום הרבה טוב לילד. הבכור יהיה תמיד חדש, כי הוא הראשון שמגיע לגבול מסוים. תמיד הוא הראשון שמטפס עם ההורים על שלב חדש בסולם. הוא גם יותר בוגר ואחראי – אם יש לו אחים אחריו.

הוא טיפוס מנהיגותי. ההורים יותר נוטים להתייעץ איתו כשהוא גדל. כל אלו אמורים להעניק תחושה טובה מאוד". במילים אחרות: ילד בכור שתשומת הלב הרבה והטבעית של ההורים כלפיו היא הגיונית ולא חוצה את הגבול אל הפינוק וההתערבות המזיקה – יכול לצאת ב"רווח" מהעניין.

כחלק מהאפיונים של הבכורים, מונים גם את הנטייה הקנאית משהו לפרטיות, ולעיתים גם את הרכושנות. "זה לגיטימי", קובעת רם. "תכונות אלו נובעות מכך שבילדותם הם היו רגילים להיות לבד, ולא נולדו לתוך מצב שבו אחים והתחלקות עם האחים הם דבר שבשגרה. מעבר לכך, הכול יחסי. תכונה זו אינה סותרת את העובדה, שיכולים להיות אנשים בכורים נדיבים מאוד – לפי אופיים האישי".

ועדיין, בכורים רבים נשמעים די ממורמרים או מתוסכלים. ממדגם שנערך הסתבר, שרוב הבכורים היו מעדיפים שיהיה להם אח או אחות גדולים יותר. בעצם: לא להיות הבכורים. הסיבה ברורה: אף אחד לא אוהב להיות דגם, אף אחד לא מחפש מרצונו הטוב להוות החשיפה הראשונה. הסמל והדוגמא הם תמיד דברים מאוד מחייבים ותמיד נעדיף את האפשרות שיש לנו מי שהוא להישען עליו. במקרה זה, כל האחים נסמכים על האח הבכור או הבכורה, וזה מאוד מחייב ומאוד מקומם, לעיתים למרות זאת, נראה, שכשהם מתבגרים מעט, הם יותר ויותר למדים ליהנות מהמעמד. מעמד היועצים, מעמד הסמכות הבאה בתור אחרי ההורים".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!