היונה הנודדת: מ-10 מיליארד - לאפס

היונה הנודדת כונתה כך מכיוון שלא הייתה קובעת את מדכנה במקום אחד - אלא נודדת ממקום למקום בקביעות, היא יונה שהייתה ואיננה. היא הייתה עפה בלהקות אדירות בשמיים. מליוני פריטים בלהקות ענק. כיום לא נותרה אפילו יונה נודדת אחת לרפואה.

מדוע?

במשך מאות ואלפים בשנים, הייתה היונה הנודדת הציפור הנפוצה בצפון אמריקה. בזמנים ה'טובים' שלה, אחת מכל שלוש ציפורים בארצות הברית היתה יונה נודדת! בתחילת המאה ה־19, כלומר, לפני כמאתיים שנה, הייתה היונה הנודדת האפשרות הזולה ביותר לארוחה בשרית בארצות הברית. מחירה של יונה למאכל בשוק בניו יורק עמד על 20 סנט, והן נחשבו למשאב לא נגמר, מן מהשמים שמתחדש תמיד. להקות היונים הנודדות היו אגדתיות בגודלן, מיליארד יונים ויותר בלהקה בודדת.

בשנת 1823 יצא ג'והן ג'יימס אודובון, חוקר עופות וצייר טבע, למסע בין הערים הנדרסון ולואיסוויל שבטנסי, ותיעד להקת יונים נודדות. במשך כל היום כולו, כתב, כוסו השמים ביונים רבות כל כך עד שהשחירו את הרקיע וחסמו את אורה של השמש: "ירדתי מהסוס, התיישבתי והתחלתי לצייר בעיפרון, מסמן נקודה אחת עבור כל קבוצת יונים חולפת. בתוך זמן קצר הבנתי שהמשימה שבחרתי אינה אפשרית, משום שהציפורים נשפכו בקבוצות אינסופיות. קמתי והלכתי הלאה, וככל שהמשכתי ללכת נתקלתי בעוד ועוד יונים. האוויר היה מלא יונים, פשוטו כמשמעו; האור של צהרי היום נחסם כמו בליקוי שמש, לשלשת נשרה מהשמים כמו פתיתי שלג; המשק הלא פוסק של הכנפיים היה נעים ומרגיע, ולפני רדת השמש הגעתי ללואיסוויל. במשך שלושה ימים רצופים היונים המשיכו לחלוף במספרים עצומים.

אתרי הקינון של הלהקות ביערות של מדינות הדרום החמות היו עצומים בגודלם. בימי האביב, עונת הקינון, כבשו היונים מאות ק"מ של יער. בשטח הקינון כל עץ כוסה בעשרות קנים ומאות ציפורים. שטחו של אתר קינון אחד באזור ויסקונסין הוערך ב־1,200 דונם, ומספר היונים שקיננו בו היה יותר מ־130 מיליון. אתרי הקינון היו כה צפופים, שתכופות משקלן היה גורם לענפי העצים שעליהם ישבו להישבר. כרונולוגיה אחת מהתקופה מתארת להקת יונים שסערה עצרה את מסעה, ובמקום לנחות ביער קיננה בערבה מושלגת. היונים הטילו מיליוני ביצים על הקרקע, וכשהשלג נמס האדמה נשארה לבנה כולה כאילו עדיין כוסתה בשלג, עד כדי כך היו הביצים מרובות.
מספרן של היונים נמדד בכ10 מיליארד!
כיום. ב-0.

כיום. אין יותר יונה נודדת. אין בכלל. היא נכחדה, יותר מידי אנשים אהבו פשטידת יונים בארצות הברית. היונה נחשבה לבלתי מתכלה "כמו אור השמש וזרימת הנהרות". "היונה הנודדת היא בלי ספק בעל החיים שמוזכר בתכיפות הגדולה ביותר בעיתונות התקופה, "אני מותשת", כתבה עקרת בית אחת לעורך "סינסינטי ניוז" במכתב שפורסם בעיתון לפני כ־160 שנה. "הריח איום, ויש יונים וביצים בכל מקום". וופר מצטט טור מעיתון באוהיו, שמחברו כתב כי "כשמתקרבים לשטח הקינון של היונים נדמה שמתקרבים למפלי הניאגרה, עד כדי כך חזקה ואינסופית המייתן של היונים!"

איך באמת היא נכחדה?

כמעט אלף בני אדם עבדו בציד היונים מידי יום ביומו. לא ממש היו זקוקים לרובי צייד, מספיק היה לחבוט בערימה אדירה של יונים שנחתה לרגע או שניים. אבל כשצייד השתמש ברובה ציד כפול קנה, הוא הצליח לקטול 42 יונים בירייה.

והיו שיטות נוספות לצוד כמות גדולה יותר של יונים: השלכת רשתות, הצבת סירי גופרית רותחת מתחת לקינים, כדי שהציפורים יאבדו את הכרתן מהאדים ויצנחו לקרקע, יריות תותח בשדות.

ככה. לאחר מאה שנים, אין זכר ליונה הנודדת...

בשלהי המאה ה19, התחילו אמנם להבין שהיונים "נגמרות", והוציאו חוק נגד הצייד, אבל זה היה מאוחר מידי. החוק לא ממש נאכף, ואנשים המשיכו לצוד. היונה האחרונה נורתה לפני 110 שנים, באוהיו, על ידי נער בן 14 שהיה רעב...

עולם הולך ונעלם....

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!