הריעו הידד לממשלת הבג"צ // הטור של מאי גולן

כשאני חושבת על השנים האחרונות שבהן האקטיביזם השיפוטי מרים את ראשו המכוער יותר מאי פעם, אני חרדה יותר ויותר לעתידה של מדינת ישראל. חבורה של אנשים שלא בורא עולם שמם להיות שופטים וחורצי גורלות, אלא אנשים רגילים שמורכבים מאותו בשר ואותו דם שזורם בכולנו, אבל עדיין גורמים לאותם שופטי בג"צ לחוש עליונות שאני לא מאמינה שאף אדם אחר במדינת ישראל מרגיש, בשום תפקיד ובשום צורה.

איך זה קרה לנו? הרי מערכת המשפט אמורה להיות הסמל לחוק ולצדק. אותם שופטים שאמורים לשמור ולהגן על הדמוקרטיה הכה קדושה להם, איך יכול להיות שדווקא הם אלו שמשתמשים בכל המושגים הנ"ל בכדי לעוות את המציאות ולקחת את ערכי דמוקרטיה למקום אחר לגמרי, מקום אפל וחשוך שמתיימר להוגנות יתרה, אך בפועל רק שולט ומשליט את דעתו שלו בלבד - ללא קשר לעובדה שדעתו מנוגדת לחלוטין לעמדת הרוב, שלרוב לא מקבל את זכותו הבסיסית להשמיע את קולו בהתאם.

כשנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור שלחה לשרת המשפטים איילת שקד את המכתב הפומבי שפורסם לא מזמן, הרי שלכולם כבר היה ברור שהנשיאה החליטה להראות לעולם - קבל עם ועדה מי שולט כאן, מסר ברור של: איתי אף אחד לא מתעסק! אם מסתכלים על התערבות בית המשפט העליון בהחלטות ממשלה שונות במשך השנים האחרונות והרבות, התערבות דורסנית שמשנה מציאות וחיי יום יום לאנשים שסובלים סבל רע ומר עקב ההחלטות הללו, רובינו מבינים שמתחת לפני השטח מי שבאמת מנהל את העניינים זה שלטון הבג"צ ולא 120-חברי הכנסת שנבחרו ב"דמוקרטיה", אך בפועל למעט יחידי סגולה מעטים, כולם משותקים מפחד בכדי לצאת כנגד הממלכה השלטת.

שרת המשפטים איילת שקד היא התקווה של כולנו. התקווה למי שתפרוץ את חומות השתיקה ואותו פחד משתק שיש לרוב חברי הכנסת היום משלטון הבג"צ. הרי למה שלא תהיה הזכות החשובה לממשלת ישראל שנבחרה על ידי העם - להחליט מי יהיו השופטים שישפטו אותה ברגעיהם החשובים ביותר; למה שנבחרי העם לא יוכלו להעביר חוק יציב ובסיסי שמגן על מדינת ישראל ממסתננים בלתי חוקיים; למה שלא חברי הכנסת והשרים שנבחרו ברוב דמוקרטי, יחליטו בנוגע ליישובי ארץ ישראל - כדוגמת עמונה ולא חבורה של אנשים (מכובדים ורמי מעלה ככל שיהיו), שדעתם בדרך כלל נוטה כנגד רוב דעת העם. למה, למה ולמה...?

אכזבה רבה אני שומעת מהסביבה על כך שמשרד המשפטים הקפיא את החוק וריצה את הנשיאה, שבעצם איימה ואף ניתקה מגעים עם שרת המשפטים עד להקפאת החוק הידועה. מכיוון שכאן הייתה ההזדמנות למשרד המשפטים והעומדת בראשה להגיד סוף סוף לבית המשפט העליון: די, לא נתקפל יותר, מעכשיו נתחיל להיות הריבון האמיתי שעושה את מה שנבחריו מצפים ממנו; כי הרי כבר הבנו שמה שמותר לנשיאת בית המשפט העליון מותר רק לה. אם כל בכיר אחר היה כותב מכתב שכזה, היו קוראים לזה איום ואף התערבות גסה, אך מצד נשיאת בית המשפט העליון או מצד כל שופט בג"צ אחר - הרי שהדבר נחשב לייחודי ואף עילאי.

כששר החינוך נפתלי בנט הגיב לדברים כשאמר - שלצערו בעשרות השנים האחרונות יש התערבות הולכת וגוברת של אקטיביזם של מערכת המשפט בתחום הממשל כמו לדוגמה; ביטול החוק כנגד המסתננים שגרם לזה שבדרום ת"א יש עשרות מסתננים והממשלה לא יכולה לפעול, ואף הוסיף שהגיע הזמן שהממשלה תמשול, שהמחוקקים יחוקקו והשופטים ישפטו; היה מדהים לראות איך מתוכנית לתוכנית (בתוכניות הטלוויזיה השונות), דבריו של בנט הצטמצמו שוב ושוב, עד כדי שידור של כמה מילים בודדות מדבריו הנוקבים.

בכלל, היה פשוט מענג לראות בשבועיים האחרונים את מצעד כתבי השמאל בערוצי הטלוויזיה המוכרים לכולם, משבחים את הנשיאה נאור ונזהרים מאוד, אבל מאוד, שלא לכנות את המכתב שכתבה לשרת המשפטים כאיום. כשצפיתי (למורת רוחי) בכתב ערוץ 10 אור הלר בשיחה באמת מאוד "אובייקטיבית" עם הפרשן של הערוץ ברוך קרא - על כך שאם איילת שקד העזה לאיים, אז הנשיאה נאור רק הבהירה לה שזה פשוט לא מקובל. אתם מבינים, שרת המשפטים איימה, אבל הנשיאה רק הבהירה. תרשו לי להיגעל לרגע כשאני שוב חווה את הצמרמורת שהייתה לי כשאני נזכרת ברגע העיתונאי המופלא הזה.

"מה פתאום" - חושבים להם הכתבים. ששרת המשפטים תעז לבקש את הזכות הבסיסית של ממשלת ישראל ומשרד המשפטים בפרט, להיות חלק אינטגרלי ממינוי השופטים, מה פתאום ששרת המשפטים שקד תעז בכלל לייצג את בוחריה ואת רצון העם בכל הנוגע לכל נושא אפשרי שממשלת ישראל רוצה ליישם בו את רצון אזרחי המדינה ובג"צ, בצורה שיטתית ואובססיבית כמעט, מבטל את ההחלטה בהינף יד קל ומרתיח.

חברים, הגיע הזמן להגיד את האמת ולשים פעם אחת ולתמיד את כל הקלפים על השולחן, רק גוף אחד מנהל את המדינה הזו, רק אחד וזה: שלטון הבג"צ.

אז בפעם הבאה שאתם הולכים להצביע בבחירות, שימו בג"צ בקלפי, כי כל דבר אחר זה סתם בזבוז של זמן.

אגב, כל פעם שאני כותבת את אשר על ליבי בעניין מערכת המשפט שמנהלת את מדינת ישראל, כותבים לי אנשים: "את לא מפחדת, את יודעת מה הם יכולים לעשות...?" אז אני חייבת לענות לכל האנשים האלו: יקיריי, עד שלא צועקים וזועקים את האמת, המציאות לא משתנה, וגם אז לפעמים (וכמו שאנו רואים ועדים למציאות היום, גם אז), היא לא תמיד משתנה. אז גם את ההשתדלות אתם רוצים למנוע, לא חבל על העתיד של הילדים היקרים שלכם במדינה הזו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!