האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף נ"א

דף נ"א ע"א
מוכר שנאתנה יכול לחזור לעולם, דדוקא לוקח שהמקח בידו ויכול להראותו ולהכיר באונאתו אינו יכול לחזור בו אחר זמן שהיה להראותו לתגר או לקרובו מה שאין כן מוכר אינו מכיר באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת בדמים יקרים.

בעל הבית המוכר תכשיטים וכלי תשמישו הואיל שהן חביבין עליו אינו מוכרן אלא ביוקר והוה כמפרש יודע אני שיש בו אונאה ולכן אין בו דין אונאה, אבל כשמוכר דברים העומדים לימכר יש לו דיני אונאה.

דיני אונאה הוא בין אם נתאנה הלוקח שנאמר 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך וכו' אל תונו' אע"פ דגם המוכר מפסיד במכירת החפץ שיכלו המעות המקח ביציאה, ובין אם נתאנה המוכר שנאמר 'או קנה מיד עמיתך אל תונו' אע"פ שאין הלוקח מכיר המקח.

תגר שנתאנה, לת"ק יש לו אונאה, לרבי יהודה אין לו אונאה, לרב נחמן דוקא ספסר שקונה ומוכר מיד ובקי בדמיו ומחל על אונאתו ותניא כדבריו, לרב אשי פירוש דברי רבי יהודה הוא שאין לו תורת אונאה שתקנו חכמים שחוזר אפילו בפחות משתות שחייו תלויים בכך.

מי שנתאנה בשיעור שתות, לרבא לדעת רבי נתן מחזירין לו האונאה ואינו יכול לחזור בו, ולדעת רבי יהודה הנשיא ידו על העליונה בין אם המוכר נתאנה בין אם הלוקח נתאנה או דיכול לבטל המקח או לקבל שיעור מעות השתות, לרבי אלעזר דעת רבי נתן כנ"ל ודעת רבי יהודה הנשיא אם המוכר נתאנה ידו על העליונה לחזור מהמקח ואם הלוקח נתאנה מקבל אונאתו ואינו יכול לחזור, ולתנא דמתניתין כל מי שמתאנה ידו על העליונה לחזור בו, לרבה לדעת רבי נתן כל מי שנתאנה ידו על העליונה ולדעת רבי יהודה רק יד המוכר הוא על העליונה.

הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי מזון כסות ועונה, לר"מ הרי זו מקודשת ותנאו בטל דסובר דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל אפילו בדבר שבממון, לרבי יהודה במזון וכסות תנאו קיים דדבר שבממון הוא והרי מחלה.

דף נ"א ע"ב
על מנת שאין בו אונאה ויש בו אונאה הוי מקח טעות ואם רצה חוזר מהמקח, על מנת שאין לך עלי אונאה לרב יש לו עליו אונאה, לאביי משום דסובר כר"מ דגם בדבר שבממון תנאי בטל, לרבא גם לרבי יהודה אם לא ידע דיש בו אונאה אינו מוחל והתנאי בטל, ואם המוכר או הלוקח אומרים בפירוש שיש בו אונאה ועל מנת שאין לך עלי אונאה גם לרב תנאי קיים וכדעת רבי יהודה דבדבר שבממון תנאו קיים, לשמואל על מנת שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לאביי משום דסובר כרבי יהודה, לסתימת הש"ס גם ר"מ מודה דאין התנאי בטל אלא כשודאי עוקר בשעת התנאי אבל על מנת שאין לך עלי אונאה שמא לא יהא בו אונאה.

הנותן סחורה לחבירו ואומר מכור בכמה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני סומך עליך אין לו עליו אונאה.

הנותן לחבירו למכור בשבילו יין יפה שיש עליו קופצים ויין רע שאין עליו קופצים, לא יאמר לו מכור יין היפה בשוויו והרע בכמה שתוכל ולכשתמכור תן לי מעות שניהם ואינו נותן לו שכר טרחו כיון שיש לו מעות של דמי היין הטוב בידו עד שתמכר יין הרע הוי כרבית, אלא או יתן לו שכר הקצוב למי שטורח במכירתן והוא ארבע למאה וגם שכר כתף וגמל ופונדק, או תמכור זה וזה בשוה והשכר יהא של המקבל.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!