מגדולי אנשי החסד בדורו

בעוד העולם כולו מכיר את מו"ר הרב כהנא כאיש מלחמות, אשר לא נרתע מפעולות שאחרים היו מגדירים כ"אלימות" למען עמו, רבים רבים היו אשר הכירו אותו בחייו הפרטיים הרחק מעיני התקשורת כאיש חסד, אשר עזר לעניים ולנזקקים רבים. מרן הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהפעיל רבות את הרב כהנא בעניני חסד, אמר שהוא אחד מאנשי החסד הגדולים של ירושלים. היו אפילו נזקקים בהם תמך הרב כהנא באופן קבוע, אשר הגיעו לביתו בזמן השבעה, כאשר העולם כולו רועש וגועש סביב הרצחו, וסברו שיפתח להם את הדלת במאור פנים ויעניק להם כדרכו בכל פעם. הם ידעו שקוראים לו הרב כהנא, אולם הם פשוט לא קשרו בין אותו איש חסד נדיב אותם הכירו, אשר עוזר לחלכאים ולנדכאים ככל יכולתו, לבין האדם שעליו מדברת התקשורת. שאלתי פעם את הרב, הרי מתוך הרבים להם אתה מעניק בוודאי יש גם רמאים, והוא השיב לי בפשטות, שכאשר יהודי מושיט את ידו, מצוה עלינו לתת.

כשנה אחרי הלוויה סיפר לי יהודי ירושלמי, שמנהל הת"ת שלו קרא לו כשהיה בכיתה ח' ואמר לו שיקח את אחיו וילכו להלויה של הרב כהנא. מדובר היה באחים יתומים. "שאלתי את המנהל מי זה הרב כהנא, ואז הוא גילה לי שהרב כהנא כל חודש סייע לשלם את שכר הלימוד שלי ושל אחי. אילו לא היה נרצח לא הייתי יודע עד היום".

ואכן, היה זה מחזה מפליא לראות את מידות החסד והגבורה כששתיהן מגיעות לשלמות בלתי מצויה אצל אותו אדם. ולאמיתו של דבר, מי שהכירו מקרוב ידע, כי החסד הייתה המידה הטבועה בו בעצם, בעוד שהגבורה אותה כולם הכירו מפעילותו הציבורית – בעבורה היה צריך לצאת מגדרו ולפעול בניגוד לאופיו.

סכומי הכסף שהרב אסף והעניק עבור צדקה היו מדהימים. החסד שעשה הרב עם הבריות היה חלק ממערכת שלמה של קבלת עול מלכות שמים, של אהבת ישראל בצורתה הטהורה ביותר. ככל שלחם במשנאי התורה וככל שחתר לכינון מדינה על-פי התורה תוך מלחמת חורמה בתרבות החילונית המערבית, כך במעשי החסד שלו דאג לכל היהודים מכל המגזרים, לאנשים הפשוטים אשר לא תמיד דקדקו בקיום ההלכה, אולם הם עצמם היו קרבנות של השלטון החילוני כאן בארץ.

גם כשלחם למען יהודי ברה"מ, הוא מסר נפש עבור יהודים שכלל לא הכיר, וזאת משום שהיו חלק מהאומה שה' בחר.

אהבת ישראל שפעמה בלבו לא התבטאה רק בלב רגיש, כי אם גם בשכל ישר וביכולת להכנס לנעלי הזולת. זכורני כיצד, בהיותי עוזר פרלמנטרי שלו בכנסת, הרב כמעט איחר להצבעה חשובה שבלי קולו אולי הייתה נופלת. הייתי בלחץ עצום, ובס"ד הרב הגיע ברגע האחרון והצביע. שאלתי את הרב מדוע הוא איחר והרב סיפר שקיבל טלפון מאישה קשישה שלמרות הקור העז של החורף הירושלמי אין לה תנור. במקום להגיע לכנסת, הוא נסע לחנות, קנה תנור והביא לקשישה.

"איך יכולתי שלא לדאוג לה", אמר הרב. והנה, אחרי חודשיים מתקשרת אותה אשה ללשכה בכנסת, ומשעניתי לה החלה להתלונן ולהאשים אותנו בכך שחשבון החשמל שלה עלה פלאים, הכל ב"אשמת" הרב כהנא שקנה לה תנור חימום. התחשק לי אז לנתק עליה את הטלפון והתחלתי להסביר לה שהיא כפוית טובה וכן הלאה. הרב שמע אותי, ושאל במה מדובר. כשסיפרתי לו, השיב על המקום – "היא צודקת! אין זו חכמה לקנות לה תנור חימום, בלא שתוכל לשלם על החשמל!". והרב הורה לי לשלם את חשבון החשמל של אותה אשה!

פעם אירע, שהרב נתן כסף לאשה של עבריין כבד. אמרתי לו, שבמידה וידעו שהוא עזר לה, זה יכול לפגוע בשמו. הרב ענה, שמדובר באשה מסכנה, ועזרה ליהודיה מסכנה ולילדיה אינה יכולה לפגוע בשמו.

מאז ומתמיד הרב היה מקפיד מאד על הפרשת מעשר לכל הפחות מכל כסף שהרויח לצדקה, וכן חינך את ילדיו. אפילו על בייביסיטר שביתו הייתה עושה היא ידעה שעליה להפריש מעשר. חינוך זה בא מתוך התובנה, ולפיה הכסף שבידינו אינו אלא פיקדון מידי בורא עולם, וכך התיחס תמיד לנושא. הוא טען שהתורה מתנגדת הן לסוציאליזם והן לקפיטליזם, משום ששתי השיטות סבורות שהאדם הוא הבעלים של כספו, בעוד שלפי היהדות הכסף רק מופקד אצלו.

הרב חינך את תלמידי ישיבתו לבקר חולים בבתי חולים, לעזור לנזקקים, ליטול חלק בפעולות חסד שונות, ובכלל – להוציא את המצוה של אהבת ישראל מן הכח אל הפועל. ואכן, אחד מסימני ההיכר של תלמידיו הינו שבמקביל לפעילותם הציבורית, הם הקימו מפעלי חסד גדולים. ידועה מסירותו של הרב לחילוץ יהודיות מהתבוללות. אולם אחת מגולות הכותרת של מעשי החסד שלו היה פעילותו (הנסתרת מעיני התקשורת) למען עגונות רבות, אשר חייהן הפכו לגהנום בשל בעלים אכזרים סרבני-גט. הרב גייס במקרים כאלו את האנשים הפחות נחמדים ואת אלו שנראו יותר מפחידים בתנועה (ולא חסרו כאלו), ואלו הפעילו אמצעי שכנוע מיוחדים על אותם בעלים, אשר במשך שנים לא עבד עליהם שום אמצעי שכנוע אחר, ואלו באורח פלא מהרו להפקיד בידיהם את הגט המיוחל, ובכך לשחרר את אותן נשים אומללות מעגינותן. הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל רמז על מעשים אלו כשהספיד את הרב בהלווייתו.

ניתן לכתוב ספרים שלמים, אשר יספרו רק על מעשי הצדקה והחסד שעשה הרב כהנא זצ"ל הי"ד, כעין מה שאמרו חז"ל על דוד המלך במועד קטן ט"ז:, שהוא עדינו העצני, שכשיצא ללחום את מלחמות ישראל היה קשה כארז, ואילו כשלמד תורה ועסק בחסד היה עדין כתולעת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!