יש לי מושג: מה עושים עם דוא"ל זבל?

המומחים של הקמפוס החרדי, הקריה האקדמית אונו, מרחיבים מידי שבוע את עולם המושגים שלנו והפעם עם ד"ר ג'ודי ברודר, ראש מרכז אונו למשפט חברתי קליני, הקריה האקדמית אונו

למה כשאנו מגיעים לעבודה בבוקר עלינו להשתמש במקש ה-DELETE?

בוקר חדש במשרד.

כוסות קפה מהבילים ובעליהם בעקבותיהם מתמקמים על וליד שולחן העבודה, מחשבים מופעלים, תיבת הדוא"ל נפתחות ודקות ארוכות ויקרות חולפות עד אשר כל דברי הדואר החדשים נכנסים לתיבה, עשרות מעטפות וירטואליות עפות על המסך משמאל לימין מציירות את נתיב ההתקדמות של קבלת הדוא"ל החדש.

הליך ה"שלח קבל" מסתיים ואז מתחיל, לצערנו, "שלב הפינצטה" חיפוש ואיתור אותם דברי דואר אשר רלוונטיים לעניינו מתוך אוקיאנוס עצום של פרסומות בלתי רצויות (ובמילה עדינה פחות מעצבנות!), ומחיקת כל אותם דברי דואר פרסומיים.

אך זה סיימנו שיגרת ה – DELETE ואת שגרת הבוקר של המשרד קוטע צלצול טלפון צורמני. "זוהי הודעת פרסומת" אנו שומעים כאשר קיבלנו את השיחה ובמקרה הפחות טוב הפרסומות מכות שנית ללא כל אזהרה מוקדמת ובלי הודעה כי מדובר במידע פרסומי.

וכאן ישאלו השואלים: מה עושים סיפור כזה גדול מדואר זבל? תמחקו אותו ותעברו הלאה.
ד"ר ג'ודי ברודר מבקשת להסב את תשומת ליבנו לאי חוקיותה של התופעה המטרידה ורחבת הממדים שהוצגה כאן, תופעה שליחת הודעות פרסומת אסורות, ולכך שאנו זכאים לפיצוי על פי חוק מכל גורם המפר את האיסור.

דואר זבל מסב נזקים כבדים ליחידים ולעסקים ויש לו השפעות כלכליות ותפעוליות רחבות היקף.
עבור מפיץ הפרסומות מדובר בדרך נפלאה להעברת מסרים לעשרות אלפים או עשרות מליוני נמענים בעלות אפסית. זאת לעומת עלויות הפרסום הגבוהות בשיטות הישנות כגון: טלמרקטינג, חלוקת עלונים בדואר, שליחת פקס, תלי-דלת, מכתבים וכדומה.

העלויות הנוצרות כתוצאה ממשלוח מאסיבי של הודעות דוא"ל מגולגלות במלואן על המשתמשים ועל ספקיות השירות המקוון ולא על המפיץ.

עבור מקבלי הדואר המיותר כל כך קיימים נזקים ישירים כמו: בזבוז זמן עבודה יקר לצורך סינון דוא"ל נחוץ מתוך דואר הזבל, אבדן דוא"ל חשוב בשל סינון שגוי ועוד.

נשמע לכם כמו כסף קטן? כאשר מחשבים את הנזק המצטבר של כלל משתמשי הדואר האלקטרוני מדובר בסכומים משמעותיים ביותר.

בארגונים גדולים בארה"ב, המעסיקים אלפי עובדים, מעריכים כי בכל יום מתבזבזות כ-500 שעות עבודה על ניפוי דואר זבל. האו"ם אמד את הנזקים לכלכלת העולם מדואר זבל ב-25 מיליארד דולר לשנה.

אגב, העלויות הגבוהות המושתות על החברות בגין הטיפול בדואר זבל (השקעה בטכנולוגיה מתקדמת שאמורה לסנן דואר זבל, הצטיידות בשרתים חזקים, הוספת טכנאים לטיפול בתקלות ועוד) נופלות בסופות של דבר על כיסו של הצרכן הקטן ומייקרות את העלויות של השירות הניתן לו.
ועוד לא הזכרנו את התמודדות המשתמשים גם עם בעיית התוכן, המפוקפק במקרים רבים, שנושא איתו דואר זבל והפגיעה בפרטיות שלנו.

מרביתנו מקבלים את "מתקפת הפרסומות" כ"גזירה משמים", אחת מתופעות הלוואי ההכרחיות של העידן המודרני.

האמנם? ד"ר ג'ודי ברודר מפנה אותנו לסעיף 30א לחוק התקשורת שנחקק בשנת 2008 והקובע כי לא ישגר מפרסם דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעה אלקטרונית או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען, בכתב.

כלומר, החוק אוסר מפורשות לשלוח לאדם פרטי פרסומת בכל אמצעי אלקטרוני אלא אם כן אותו אדם הסכים לכך בכתב מראש.

ליהודית נמאס מקבלת פרסומות אל תיבת הדוא"ל במקום העבודה שלה. היא החלה להגיב לכל הודעה באמצעות הדוא"ל ולבקש כי יסירו כתובתה מרשימת התפוצה.

בחלק מהמקרים זה עזר, אולם היו לא מעט חברות שהמשיכו לשלוח מידע פרסומי לדוא"ל בניגוד לרצונה. מה הלאה? החוק מאפשר לתבוע את שולח הדוא"ל הלא רצוי בבית המשפט ולקבל פיצוי בסכום שלא יעלה על 1,000 ש"ח בשל כל דבר פרסומת, זאת מבלי צורך בהוכחת נזק. חלק בלתי מבוטל מן הציבור אינו מודע לקיומו של האיסור ו/או לזכותו לתבוע פיצוי, גם מי שמודע לקיום החוק נימנע מלתבוע בשל הטרחה, היעדר ידע משפטי בניהול ההליך, עצלות וכדומה, מה שהופך את החוק לחסר שיניים ומוביל להתרחבות ההפרה.

ד"ר גו'די ברודר מציינת כי במרכז אונו למשפט חברתי קליני מסייעים לפונים במימוש זכויותיהם המשפטיות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!