ממגדלי טראמפ למגדל הזהב והעמק // מאיר גל

ישבתי שם בצד החדר על כיסא פלסטיק פשוט ועקבתי בהשתאות ובדריכות. לטלפון זרמו כל העת הודעות ונתונים על הבחירות בארה"ב, דיווחים וסקרים אינסופיים על הטלטלה שחווה מעצמת תבל. מחשבותיי נודדות אל מגדל טראמפ המוזהב בשדרה החמישית שעתיד אולי לשנות את העולם.

ואני יושב כאן, במגדל אחר לגמרי. מגדל העמק שכולו מוזהב. בניחום אבלים בשבעה של הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן ומשפחתו בפטירת אחיהם, נפש יקרה, ר' יוסל'ה ז"ל.

לצידי חבורת נערים עם כיפות סרוגות ענקיות ופאות עבות וארוכות. באזור אחר של החדר כמה חיילים מדברים ביניהם ליד חבורת צ'אלמרים. קבוצת אברכים עם פראקים משדלת כמה פקידי אוצר להצטרף למניין מנחה, חילונים, חרדים, ספרדים, אשכנזים, אתיופים, שמאלנים וימניים. בליל של צבעים, גוונים ודמויות, מחרוזת נפלאה של חוגים, קהילות ועדות, פסיפס נהדר של נוסחאות, מחשבות ודעות.

ולפתע חודרת בי ההכרה כי בסופו של יום אין לנו בדור הזה הרבה אנשים כמו הרב גרוסמן. יהודי שבאמת אוהב את כולם ואולי גם בגלל זה כולם אוהבים אותו.

אתה יושב שם שעה, מסתכל על החדר כמו תחנת רכבת אנושית שמרכיבה את מפעל החיים המדהים הזה שנקרא הרב גרוסמן. אתה מקשיב לסיפורים. עשרות שנים של סיפורים. לא היו שם סיפורים על עסקים וכסף. לא על כבוד ותקשורת. רק על אנשים. חסדים. מצוות. קידוש השם.

בדור המפולג הזה שלנו יש מעט מאד אנשים שכולם אוהבים. זה לא פשוט. כאלו שיתקבלו בכבוד ובחיוך בכל מקום שאליו יגיעו, שמסמלים יהדות מחייכת נעימה ומאירת פנים. זה לא מובן מאליו.

אתה יושב שם בחדר שעה ומבין שזה לא יחסי ציבור. זה לא בכאילו. ימים שלמים, עשרות, מאות ואלפי אנשים מכל הצבעים הסוגים והמינים, וכולם מרגישים בבית.

בימים בהם הקב"ה נתן רשות למגדל של טראמפ לשנות את העולם, יש מגדל אחר, מגדל של אור שעושה זאת כבר עשרות שנים, בכל יום מחדש. עם לב של זהב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!