שיעור יוגה של קלינטון מול דרבי של טראמפ

הבחירות בארה"ב הסתיימו בקול רעש גדול, העם היושב בציון דש ללא הפסקה בנושא המועמדים, כולם נהנו להביע את דעתם בנושא, מגדול ועד קטן. חודשים התקשורת טפטפה לנו שקלינטון לוקחת בהליכה ושטראמפ משוגע, התקשורת הסבירה 24/7 על "היום שאחרי" הנצחון של קלינטון.

התקשורת הגדילה לעשות "שחור" את היחס שנתניהו יקבל מקלינטון, אבל דבר אחד התקשורת שכחה - את המצביעים. התקשורת בארה"ב 'למדה' מהתקשורת אצלינו על סיקור 'הוגן', וכמו אצלנו שהמצביעים עשו בית ספר לפרשנים הפוליטיים ולסוקרים, ככה קרה גם בארה"ב, אבל בעוצמה גדולה בהרבה.

עקבתי בחודש האחרון שעות על גבי שעות יחד עם חבורת צייצני טוויטר אמריקאים שלכל אחד מהם יש מעל 50000 עוקבים, עקבתי גם בפייסבוק בחשבונות של חדשות מארה"ב להם מאות אלפי חברים, בנוסף לכמה חשבונות של מיליוני חברים, ושם, בכל סקר שנעשה בהשתתפות עשרות אלפים, ולפעמים מאות אלפים או מיליונים - בכולם טראמפ ניצח.

הסקרים שערכה התקשורת "המגוייסת" לטובת קלינטון, לא נתנו נתונים אמיתיים (הם שיקרו לכולם), הפרשנים והסוקרים לא נתנו פרשנות, הם נתנו "דעתנות".

עברתי על מאות סקרים בשבועות האחרונים ובכולם טראמפ ניצח, לא בגלל שאנשים שאוהבים או שונאים אותו, אלא כי נמאס לעם שאלה שיושבים באולפן - במקום לפרשן - מביעים את דעותיהם.

כתבתי בחודש האחרון בכל מקום אפשרי שטראמפ ינצח וצחקו עלי, הסברתי שהכנסים של קלינטון נראים כמו חוג יוגה במתנ"ס של פרדס כץ, והכנסים של טראמפ נראים כמו דרבי כדורגל בטורקיה. הכנסים של טראמפ היו 'מפוצצים' באנשים מבלי שהיו צריכים להביא זמר כפיתוי, אנשים פשוט באו כי רצו שינוי.

קראתי כמות בלתי נתפסת של תגובות של אנשים בארה"ב שאמרו "אנחנו לא רוצים את טראמפ, אבל אנחנו לא רוצים שיכתיבו לנו מה להצביע". לא האמנתי לתקשורת שלנו, אז עקבתי בערוצים מחו"ל שאין להם שום אינטרס, והסקרים שם נתנו ניצחון לטראמפ.

אצלנו היה בלתי אפשרי להאמין לתקשורת, ערוצי הטלויזיה הזכירו תעמולת בחירות של הממשלה ברוסיה, אתרי האינטרנט הזכירו את התעמולה של ארדואן אחרי נסיון ההפיכה שם.

אבל אני חייב לציין שני כלי תקשורת שנהניתי להקשיב להם ולקרוא אותם, רשת ב' קול ישראל ואתר Ynet, קראת אותם או שמעת אותם ולא ידעת לאיזה מועמד הם נוטים. בקול ישראל התעלו על עצמם, ובאתר Ynet הפרשנים נתנו פרשנות ולא "ידענות". השידורים של הכתב והפרשן הפוליטי שלהם אטילה שומפלבי היו בעיניי ובאוזניי תענוג רצוף, לשמוע אותו ואת חבריו מדברים או מפרשנים ולא לדעת את דעתם האישית - מבחינתי זו עיתונות אמיתית וראויה למחמאות, אחרי האכזבות משאר הערוצים, הם היו בגדר "תיבת נח".

מסקנה: תקשורת מגוייסת עובדת אולי ברוסיה ובטורקיה, אבל לא בעולם החופשי האמיתי...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!