כך ניצח טראמפ את גדודי העיתונאים והשמאלנים • טור סיכום

בדרך כלל, רופא שרוצח את החולה, אדריכל שהבניינים שלו קורסים, איש מקצוע כושל - הולך הביתה. לנו, העיתונאים, יש פריבילגיה ייחודית, אנחנו יכולים להיכשל ועדיין לא לשלם את המחיר. זה גרוע כשמדובר בטעויות אנושיות, זה גרוע פי אלף כשמדובר בהטעיה של אחרים.

לפני כשנה, התחלתי לעקוב אחרי מועמדותו של דונלד טראמפ, ראיתי את הבאזז החריג שנוצר סביב חשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו, את זעם ההמונים שתלו בו תקווה לשינוי כלכלי, והימרתי שהוא יקח בקלות את המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ובסיכוי סביר גם את הנשיאות עצמה.

מאז, בכל שלב שעבר, ההימור המדובר רק התחזק אצלי, ולא בגלל 'תחושת בטן' או העדפה אישית (כן, אני מעדיף אותו אלפי מונים על קלינטון האנמית והמזיקה) אלא בגלל ניתוח רציונאלי גרידא, אבל על כך במקטע הבא.

את אותם נתונים שאני ראיתי, ראה (או לפחות יכל לראות) כל פרשן או עיתונאי שעקב וסיקר את הנושא, למעשה, לפחות לטעמי, הוא היה חייב לראות זאת כחלק מעבודתו. גם אם אותם פרשנים לא היו מגיעים למסקנות שלי, הם היו חייבים להבין דבר אחד - מועמד שבכל סקר אפשרי, ואחרי שהושלך לעברו כל רפש קיים - עדיין צמוד צמוד בסקרים, לפחות יכול להפתיע.

הם ידעו את זה טוב מאוד, ממש כמו שהם ידעו שאין שום סיכוי שמדינה מתוקנת כמו ישראל תבחר בטעות את בוז'י הרצוג לראשות הממשלה, אבל הם שכחו דבר אחד - את המציאות.

מפתיע לגלות לפעמים שרוב אנשי התקשורת, כולל הפיקחים שביניהם (עמית סגל, למשל) ובוודאי אלה שהם חלק אורגינלי מהעדר ונטולי חשיבה עצמית (למשל ניצן הורוביץ, שבאופן לא אתי בעליל הקפיד לאורך סיקור הבחירות להצמיד לשמו של טראמפ כינויי גנאי, מביך) לא מכירים כלל ברזל - תקשורת יכולה ליצור ולקדם מציאות, אבל לא לשנות אותה.

התקשורת היא אמנם זו שיצרה את טראמפ, הסיקור היומיומי שלו לטוב ולמוטב הביא אותו לקדמת הבמה כבר מהרגע הראשון ונתן לו זמן מסך כפול ומכופל על מתחריו. אבל בזה מסתכם כוחה של התקשורת, היא לא יכולה לשנות את המציאות האנושית ולגרום לאנשים שנחשפו באמצעותה לתופעה - להצביע או לא להצביע עבורה. זו כבר החלטתו האישית של כל אדם.

הניתוח - לחובבי מתמטיקה ופוליטיקה בלבד
וכעת, לניתוח הרציונאלי, למה היה ברור לי לכל אורך הדרך ובפרט בליל הבחירות שטראמפ יזכה? בשביל זה צריך לרגע להבין כיצד מנתחים הימור נכון של מי יזכה בבחירות.

ישנם שני סוגי נתונים מקדימים, הסוג האנושי, כלומר סקרים מקצועיים וברשת, שאלונים שונים, טורי דעה ותמיכה של ידוענים, וישנו הסוג הטכני, כלומר כללים שהוכיחו את עצמם בעבר כמשפיעים על מערכת בחירות ספציפית.

במקרה האמריקאי, היו שני מדדים טכניים מוקדמים - מדד הבורסה שקבע כי בכל פעם שבחודשים שלפני הבחירות רשמה הבורסה האמריקאית ירידות החליף העם האמריקאי את מפלגת השלטון (למעט יוצאי דופן חריגים במיוחד שאינם רלוונטיים במקרה הנוכחי), ומדד גוגל שקבע כי המועמד ששמו הוזכר יותר ויותר אנשים חיפשו אותו - ניצח. בשני המדדים המדוברים טראמפ ניצח באופן מוחלט.

כעת ניגש לגורם האנושי, כאן מדובר בנושא מורכב. כולם יודעים שסקרים אינם מדויקים, הסיבה נעוצה ביכולתו של הסוקר לעצב את התשובות כרצונו, ברור למשל מה תענה אישה לסקר ששואל "האם תצביעי לפלוני גס הרוח שפוגע בנשים או לאישה המנוסה והדיפלומטית", הרבה פחות ברור אם אותה אישה אכן תצביע בפועל למי שנתפסת בעיניה כמייצגת משטר שפגע בה כלכלית במקום לאיש העסקים המבטיח שהציע לחסום את גל מהגרי העבודה.

הסקר כנראה מודד מידת תמיכה כוללנית במועמד, אך לא מצליח לבחון כמה אחוז מתומכיו אכן יטרחו להשקיע את הזמן הנדרש בהליכה לקלפי ובהצבעה. לפיכך עלינו לערוך ניתוח עצמאי.

האמריקאים הלכו לקלפי משתי סיבות עיקריות, שאף אחת מהן אינה קשורה לעברו של טראמפ - האחת כלכלה כושלת, הסכמי סחר גרועים שגרמו לאיבוד רבבות מקומות עבודה וגל מהגרים בלתי חוקיים שאיים לגנוב את מקומות העבודה הנותרים. והשניה היא דתית ופטריוטית. בכהונה הקרובה יצטרך טראמפ ככל הנראה למנות כמה שופטים לבית המשפט העליון האמריקאי. בניגוד לבג"ץ החדגוני ונטול ההערכה הישראלי, בארה"ב בית המשפט העליון הוא מוסד מאוזן ושקול, שדווקא בשל כך שהוא ממעט להתערב בנושאים מהותיים, הרי שכאשר הוא עוסק באחד כזה - עמדותיו והכרעותיו נלקחות ברצינות מקסימלית.

על הפרק יש שלוש סוגיות רגישות, שתיים מהן דתיות - הפלות ונישואי תועבה, ואחת פטריוטית - ההגנה על התיקון השני לחוקה (הזכות לנשיאת נשק), קלינטון איימה לשנות סדרי עולם, הדתיים האמריקאיים (ובכללם למשל הרבה היספאנים, שהם נוצרים אדוקים ברובם) הלכו 'לקיים מצווה' לא פחות מאשר לשמור על מקום העבודה.

בנוסף, כל מי ששוחח עם מצביעים של שתי המחנות היה מגלה את העובדה הפשוטה - בעוד תומכיה של קלינטון תמכו בה בחוסר חשק ולעיתים יותר מ'שנאת טראמפ', הרי שתומכיו של טראמפ היו שאהידים שלו לכל דבר. כאלה שיידאגו שהקול שלהם יילקח בחשבון, בכל מחיר. זה בלט לעין בעצרות העמוסות שערך, בשידורי הפייסבוק שהעביר ובגל האוהד ששטף כל ציוץ שלו בטוויטר.

גם אם נמעיט מאוד את הפער העולה מכך, נצטרך להניח שטראמפ הביא לקלפי לפחות 10% יותר בקרב תומכיו, כלומר אם קלינטון לדוגמה הביאה לקלפי 60% ממצביעיה הפוטנציאליים, היה עלינו להניח מראש שטראמפ יביא 70%.

בהתאם לכך, ומאחר שמפת האלקטורים הבסיסית הייתה ידועה לכל (ואף פורסמה כאן ב'בחדרי חרדים' על ידי יום לפני הבחירות), היה גם ידוע כי מלבד הגוש ה'חזק' של כל מועמד (203 אלקטורים לקלינטון, 164 לטראמפ) יש 171 אלקטורים השייכים למדינות מתנדנדות, כאלה שהפער בין הצדדים בסקרים שנערכו בהן ערב הבחירות היה חד ספרתי נמוך. במדינות כאלה, מיצוי אחוז ההצבעה הגבוה יותר של טראמפ כמעט מחייב זכיה שלו. למעשה, זה אכן מה שקרה והוא זכה כמעט בכל האלקטורים הללו! (141 מתוך 171)

הסיבה שהם שונאים אותו
אם כן, כמו שהוסבר, ניסיון שטיפת המוח של התקשורת האמריקנית והישראלית כאחד נגד טראמפ כשל, השאלה למה מלכתחילה קלינטון הועדפה על פניו? נראה שהיא קשורה בכישלון מהותי וחמור יותר של התקשורת, הכישלון לראות מעבר לחור שבגרוש.

ואסביר: נשיא ארה"ב אינו נזיר או קדוש, הוא בסך הכל טכנוקרט שאמור להוביל את המעצמה החזקה בעולם ולנהל אותה באופן נכון. חשוב שיהיו לו האידיאות הנכונות ושהוא יפעל לפיהן, אבל לא חשובים בכלל מעשיו האישיים, תאוות העבר שלו או פליטות פה בהווה. זה צהוב. זה יפה. זה כותרת. אבל זה לא מעניין.

בקרב שבין קלינטון לטראמפ, בניתוח נייטרלי, כל אזרח אמריקאי שפוי יצביע בעד הטייקון, עדיף ביצועיסט קשוח שניהל מעצמה בהצלחה (הי, הוא אפילו הצליח להימנע מתשלום מס) מאשר דיפלומטית כושלת שזחלה על ארבע מול איראן. אם נלמד לחשוב מקצועי ולהתעלם מעיסוק מביך בסיפורים לא רלוונטיים, טראמפ מתאים פי כמה וכמה לתפקיד מאשר מזכירת המדינה של אובמה.

גם כישראלי, עמדותיו של טראמפ מעולות עבורנו. הוא יתמוך בבניה בירושלים, במעלה אדומים, באריאל, בשטחי יהודה ושומרון כולם, בהתרת הבלמים והחסמים המונחים על ידי צה"ל, ארה"ב בהנהגתו תעניק לישראל גיבוי בינלאומי מוחלט בכל זירה, הקשר בין מנהיגי המדינות יהיה הדוק מתמיד ואני מהמר שנתניהו כבר מתכנן את הפגישה הקרובה שלו עם הנשיא הנבחר. עמדותיו נגד האיסלאם וההבנה שיש סיבה שדת החרב היא יצרנית הטרור הגדולה בעולם עשויות להוביל לראשונה את העולם המערבי להתייצב למאבק גלוי באויב האמיתי והדתי.

כן, ברור שלשמאל הישראלי זה נשמע רע, לוחמי זכויות הפלסטינים ואלו שמשקיעים מיליונים כדי להרוס לעוד משפחה את הקראוון הצנוע שלה בעמונה לבטח התחלחלו מהרעיון. באסה להם. נהדר עבורנו. אולי זו עוד סיבה שהתקשורת הישראלית נטולת ההשפעה על המצביעים האמריקאים, התגייסה בצורה כל כך מביכה וילדותית, שלא לומר צבועה ומגלומנית, נגד טראמפ, ועוד סיבה עבורנו האזרחים לשמוח בקלונה.

ב-11.9 ארה"ב ספגה מכה אנושה מהטרור האיסלמי
ב-9.11 היא סוף סוף עולה על דרך המלך למגר אותו

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!