ג'וליאני? - כאש בשדה פוליטיקאים: מכרמל ועד הכנסת

מטבעם של אסונות לאומיים, שרק לאחר שהם מסתיימים פורץ האסון האמיתי. ערמת הבוץ הענקית מחליפה ידיים, איש ברעהו מטיחים האשמות, והחגיגה בעיצומה. מי ידע ולא התריע, מי התריע ולא נענה, מי תקצב ומי לא תקצב. בבליל המלל הזה ממלאת גם התקשורת תפקיד מכובד ומרכזי: ברצותה, תדגיש את אשמתו של האחד, ברצותה, תמרח קרם על מחדליו. בבחינת, אמור לי מי עתה, מאיזו סיעה אתה, ספרדי? אשכנזי? חילוני? חרדי? מתנחל?!...

כלפי חוץ הם ינופפו לכם בניירת ובמסמכים. זה לא מלחמה על גופו של אדם, זוהי מלחמה 'עניינית', הם יאמרו, ויגלגלו עיניים צדקניות אל על. "בכל מדינה מתוקנת השר האחראי מתפטר", נכתב בעצומה אינטרנטית המחתימה אנשים נגד שר הפנים, אלי ישי. היא 'רק' שכחה שבמדינת ישראל מעולם לא התפטר נבחר ציבור בעקבות מחדל כזה או אחר. אילולי האישומים הפליליים יכול היה אהוד אולמרט לכהן עד עצם היום הזה כראש ממשלת ישראל, ויהיה דו"ח וינוגרד על מחדלי מלחמת לבנון השניה קשה ככל שיהיה. בעצם, אפשר ללכת אחורה. אילולי האירוע שהפילו למיטת תל-השומר, יכול היה אריאל שרון להיות ראש ממשלת ישראל עד עצם ימים אלו, ויהיו מחדלי ההתנתקות כאשר יהיו. אבל כשאתה חרדי, ועוד יותר גרוע מכך: ספרדי, ועוד יותר גרוע מכך: מצטט חזור וצטט את פסקי מרן – 'אשריך' שנתפסת על עסקי שריפה.

"בשביל קיצבה לאברכים יושבי הישיבות היית מתלהם כמו שרק אתה יודע, כבאיות חדשות? מטוסי כיבוי? כח אדם? בשביל זה לא תטרח לסכן את הכיסא שלך!!" – כתבו בדברי הביקורת שנלוו לעצומה להזכיר להם? היה זה דווקא יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שצעק על נושא קצבאות האברכים. הייתה זו העיתונות שביקרה את ישי על הידבקותו לכסא ועל כך שאינו מאיים בפרישה בממשלה. היו אלו אנו, באתר 'בחדרי חרדים' שראיינו אותו ולא שמענו ממנו מילה וחצי מילה על אפשרות של פרישה בממשלה. להפך, ש"ס מעולם לא אהבה את איומיה של 'יהדות התורה' חזור ואיים. ש"ס נשארה בקואליציה גם בתקופת ממשלת שינוי וגם כאשר תקציבי הישיבות היו לא משהו. ועיין ערך התקפות "יתד נאמן" ותדהמותיו החוזרות ונשנות משיתוף הפעולה של ש"ס עם ממשלת השמד, אוי וי.

"אלי, הכיסא שלך בוער! תתפטר!" – זעקה המודעה. בין קריאת כתבה מגנה אחת לאחרת עצוב לראות את מבול המכתבים, המועברים אל מערכת 'בחדרי חרדים', ואשר מדברים בעד עצמם: עשרות מכתבים העביר שר הפנים במהלך השנים האחרונות לכל מי שרק יכול היה לעשות משהו. אבל איש לא הקשיב. אז נכון, ש"ס לא איימה בפרישה על הרקע הזה. אבל מי מהסיעות בקואליציה מאיימת בפרישה כשבקשות שלה לא נענות?! אפילו מורדי הליכוד, שעומדים לפגוע בציפור נפשם ולהקפיא את יו"ש לדעת, אינם מאיימים בפרישה.

בואו נשים את כל הקלפים על השולחן ונודה באמת: כולם אשמים! איש במדינת ישראל לא יכול היה לצייר לעצמו את תרחיש הזוועה של יום חמישי האחרון. כשקראו לנו, העיתונאים, לעוד דיון בעוד וועדה, מיד כשראינו שהנושא הוא 'כיבוי אש', לא טרחנו להגיע. למה? סתם, כי ידענו שזה לא מעניין, לא אותנו ולא את קהל הקוראים. אז נכון, אשמים אנחנו. אולי נדרוש לפטר גם את העיתונות בישראל?! האם לדיון בוועדה שעסקה בנושא הכיבוי הקדישה העיתונות את עמוד השער, או שזרקה אותו איפה שהוא לעמודים האחוריים של העיתון?!

אבל אשמנו כולנו!

רבותי, עם יד הלב: הנושא לא עניין את איש. פעמים כינס דוד אזולאי מש"ס את וועדת הפנים בשנה האחרונה לדיון בנושא. בשני הדיונים הופיעו מקרב נציגות חברי הכנסת...רק אחת: ח"כ שלי יחימוביץ', היחידה שמגלה אכפתיות גם לנושאים בלתי פופולאריים. ויוזם הדיון, כמובן: אזולאי.

"אנחנו עדים לתמונה מבהילה של הפקרות מוחלטת", אמרה אז יחימוביץ' "מדובר בהפקרה מוחלטת של מערך שלם של הצלת חיי אדם והזנחה טוטלית ושיטתית עד כדי כך שאי אפשר שלא לחשוב שמדובר פה בכוונת מכוון. אני נדהמת מקלות הראש ומחוסר ההתיחסות של כל הנוגעים בדבר. גם משרד הפנים וגם ראש הממשלה". עכשיו תגגלו במהירות ותחפשו מי מאתרי התקשורת הבליט את הידיעה, מי מהעיתונים נתן לה מקום של כבוד בעיתונו. נו, באמת, למה אנחנו צבועים? למה לא נודה ונאמר שהנושא לא עניין אותנו?! גם לא את שטיניץ?!

הנה, היו מספיק הוגנים שרי הפנים בעבר, חיים רמון ואופיר פינס, להודות: "פקידי האוצר אשמים" (רמון, התייעצת עם חברך, אריה דרעי, לפני ששיבחת?...).

גם שמעון רומח, נציב הכבאות הארצי, שיבח את שר הפנים על מסירותו ועל אופן טיפולו באירוע. אגב, שר הפנים בעצמו דרש וממשיך לבקש וועדת חקירה. אם אכן היה סבור שפעל שלא כשורה, היה עושה הכול כדי שלא לאפשר את הקמתה...

ומכאן, אל גיבור האירוע השני, ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו.

רודי ג'וליאני, ראש עירית ניו-יורק היה ראש עיר מצוין. הוא קיבל את ניו יורק כשהייתה נחשבת לשכונת פשע של ממש, ובמהלך כהונתו הפך אותה לבונבוניירה אמיתית.

אבל את עיקר פרסומו קנה לו ג'וליאני רגע לאחר שנפלו מגדלי התאומים. הוא זינק מידית אל השטח, גילה כישורי מנהיגות יוצאים מן הכלל, התייצב למרגלות השרידים ועשה את מה שהיה צריך נשיא ארצות הברית לעשות. הנשיא, ג'ורג' בוש, ברח לאי שם ואיבד עשתונות.

מאז ועד היום הפך ג'וליאני למודל מנצח של התמודדות עם מצבי משבר, תוך הפיכתם לנקודת זינוק. נתניהו, שאוהב מאד לחקות את האמריקנים, עשה הכול ,במהלך הימים האחרונים, כדי לחקות את ראש העיר האהוב שלהם.

עם היוודע דבר האסון בצפון לבש נתניהו את חליפתו השחורה והמשובחת, מתאים לה גם חולצה שחורה. ובלי עניבה. וניזק אל כבש מטוסו היישר אל הרי הכרמל העשנים. חיש מהר נטל את הפיקוד: הוא הורה לשר לבטחון פנים, אהרונוביץ', לפעול לפינוי אזרחים, הוא העלה אל מסוקו כמה וכמה עיתונאים וצלמים, הוא ביקר את הפצועים, סייר בשטח, נישק אבות שבניהם נשרפו, עבר במחלקות, שמע את הזעקות, ושוב ושוב נשא נאומים לתקשורת. המסר היה ברור: אזרחים יקרים, אני בשטח, אני שולט במצב, אני מבקש עזרה מכל מי שיכול לעזור. מי שלא פונה מביתו יכול להמשיך ולישון בשקט וברוגע. יש ראש ממשלה בישראל!

אם זה לא היה כל כך עצוב, זה יכול היה לשמח אותו. הנה שוב רואה אותנו העולם כמדינה אומללה, קטנה, לא מסתדרת, מבקשת נואשות עזרה. ככה אוהב אותנו העולם: מרוסקים, שרופים, מתחננים. פתאום נפתחו הלבבות, ציוד נשלח, ראשי מדינות הציעו עזרה בנדיבות נדירה. מי בכלל זכר, ברגעים הקשים הללו, ובימים שיבואו לאחר מכן, את ההקפאה לה לא הסכים נתניהו? מי זכר לו את חוק הגיור על שלל תופעות הלוואי הפוליטיות שלו?!

ראיתי את נתניהו בסיירו במחלקות השונות, בצעדו בשטח החרוך, בנהלו את ישיבת הממשלה – וחייבים להודות: הוא התגלה כמנהיג. במהלך השחיקה הפוליטית היומיומית לעיתים שכחנו לו את מעלותיו הגדולות. את הכריזמה, את הידע להופיע היטב בתקשורת, גם הבינלאומית, את הטקטיקה המעולה ואת היכולות המבריקות שלו. הגיע האסון, והעלה מן האוב את כל הסיבות הטובות שהביאו להיותו ראש ממשלה בישראל.


אז נכון, תסמכו על התקשורת שהיא תשלוף בפינצטה בחדות רבה את כל החסרונות שתוכל למצוא. היא תעקוץ, היא תאשים, היא תנבור. ובכל זאת, דומה כי עצם העובדה שהיא נאלצה למצוא לה קורבן אחר, ולא את נתניהו כפי שהיא אוהבת מאד לעשות, מדברת בעד עצמה. לא בכדי העלה סקר שנערך בוואלה כי הליכוד חיזק את עצמו בשבוע האחרון. אין ספק שנתניהו עשה את זה, ובגדול.

ובכל זאת, בלי ביקורת אי אפשר. לא אהבנו את הדרך בה בחר נתניהו לשלוף את הסכין ולהפנותו לעבר שר הפנים שלו. לטעמנו, הוא היה יכול להיות גיבור לאומי מושלם אילו בחר שלא לעשות זאת. ג'וליאני, נזכיר לך בנימין נתניהו, לא חיפש אשמים. הוא עזר, הוא פעל, היא נאם, הוא דיבר, הוא חיזק – ולא, הוא לא חיפש לערוף ראשים.

לא חכמה להיות חזק על חלשים. האסון תפס את אלי ישי בשעתו היותר רגישה: הציבור החילוני עוד כועס עליו בשל השקתו של אמסלם, דתי המחמד שהציג להם יהדות שונה, אחרת, יפה יותר. אלי ישי הרס להם את ההצגה הטובה בעיר, והם לא יסלחו לו על כך במהרה. נתניהו עלה על הטרנד הלאומי וטס איתו במהירות של 180 קמ"ש. אילו היה נוהג בממלכתיות גם בקטע הזה, היה הופך בעינינו לגיבור מושלם. כל שהיה עליו לומר הוא "נבדוק, נגיע למסקנות, נתקן, לא נחפש אשמים".

ואתם יודעים מה? אולי גם להודות "אשמנו כולנו". בדיוק כפי שלא התבייש לבקש את עזרת העולם, "כי זו לא בושה", כפי ששב ונאם באזני עם ישראל כולו, היה צריך לומר "לא בושה לומר: כולנו אשמנו, כולנו נתקן". העם היה מקבל זאת בהבנה.

השותפות עם ש"ס מתחילה להכביד עליה, אומרים בסביבתו. נכון, אין לו ברירה, הוא צריך את קולותיה, אבל בהחלט היה שמח להתפטר ממנה ומהר. בינתיים הוא עורך סיור ממלכתי בעוספיא ומזמין לשם רק את שר הבינוי והשיכון, אריאל אטיאס. את חברו לסיעה, ישי, הוא מותיר לערוך לעצמו סיור בלעדי ביום המחרת. כחבר, הייתי מצפה מאטיאס שיסרב בנימוס לסיור 'הפרד ומשול' מהסוג הזה, אבל מפוליטיקאי אני לא נוהג לצפות למחוות מהסוג הזה. חברות בסיעה היא לא מערך חברתי של כיתה, תלמידים ומורה. ואם אתה לא שומר על האינטרסים שלך, מהר מאד אתה עלול למצוא את עצמך מושלך לכלבים.

אפרופו אטיאס.

"כל מה שלא קשור ליערות ועצים - קשור אלינו", אמר אתמול אטיאס, והציע את משרדו לטפל בנושא השיקום, מלבד נושאי העצים והייעור. "משרד הבינוי והשיכון יהיה האמא והאבא של כל הנפגעים", הציע בחום. וכמה מחמם את הלב לראות איך רוח ההתנדבות אוחזת בעם ישראל, במשרדי הממשלה, ובליבם של פוליטיקאים. מיסטר ראובן מניר עציון, נשברה לך זגוגית? במשרד הבינוי והשיכון מחכים לך אבא ואמא והם יעשו הכול כדי שהמדינה תשלם לך ביד ומיד.

ושלא תחשבו שהוא לא דואג לחברו המותקף. "לדעתי עושים לשר הפנים אלי ישי עוול", התייחס אטיאס להאשמות המופנות לעבר ראש סיעתו. "מדובר בשר שהעביר מיסמכים מפה ועד אמריקה כדי למצוא פיתרונות למצב שירותי הכבאות. יש מי שביקש ויש מי שאמר לא - לפחות ראוי שיעלה בליבכם ספק באשר לאשמים במצב. אני מסכים שכרגע לא צריך לחפש אשמים בעודנו קוברים את מתנו. מצאו איזו דרך כדי לעשות עליו סיבוב על דברים אחרים שכועסים עליו". ורק שבאוצר לא יחזירו לו כגמולו הרע בבואו לבקש תקציבים לפתרונות דיור.

עוד בדיחה מצחיקה?

ויש עוד גיבור לפרשה.

קוראים לו חיים אמסלם, ולא שמעתם את קולו בימים האחרונים. אבל יש מי שעושה עבורו את העבודה, בהתנדבות גמורה. אחד מהם הוא העיתונאי שלום ירושלמי, שחש שלא בנוח עם כתבתו ב'מעריב', זו שגרמה לפרשת אמסלם לפרוץ לאוויר העולם. עכשיו, משפרצה האש והחיצים מופנים לעבר ישי, הוא מנצל את המומנטום, נועץ את הסכין, ומסובב היטב.

"אחת הבדיחות המצחיקות או העצובות סביב הטרגדיה האחרונה ביערות הכרמל שמורה לזכותו של שר הפנים, אלי ישי. כבוד השר התראיין בערוץ 10 במוצאי שבת וכה אמר: 'לא היה נושא שהתעסקתי בו כמו נושא הכבאות'.

הרשו לי לפקפק. אילו היה השר ישי משקיע בענייני הכבאות את עשירית המאמצים שהקדיש בשבועות האחרונים למסע הציד אחרי ח"כ הרב חיים אמסלם, אילו היה רודף אחרי מקורות האש באותה נחישות שבה רדף אחרי הרב וחבר הכנסת הסורר - אולי היינו מצליחים למנוע מבעוד מועד את הבעירה הגדולה.

במלחמה מול הרב אמסלם לא היה חסר לישי כוח אדם, לא היו לו בעיות ארגוניות ולא חוסר באמצעים או ציוד ישן ומתכלה. אחרי שאמסלם קרא לציבור של ש"ס ללמוד ולעבוד, רחמנא לצלן, גייס ישי את כל כוחותיו כדי לסלק אותו מהשורות. בשלב ראשון הוא לקח כמה משרי ש"ס למסע לילי אצל הרב מאיר מאזוז בבני ברק, ואצל הרב ברוך אבו חצירא (הבבא ברוך) בנתיבות כדי שיתנערו מאמסלם ומדעותיו הכופרות. מעניין כמה פעמים ביקר ישי בקצב פעילות כזה בסניפים של מכבי האש ברחבי הארץ.

במהלך המלחמה מול אמסלם עבד ישי ימים ולילות כדי לכנס את חברי מועצת גדולי התורה. הוא לא שקט ולא נח עד ששכנע את הרב עובדיה להעיף את אמסלם לכל הרוחות. הוא לא ויתר עד אשר כל חברי המועצה הקשישים הגיעו לביתו בהר נוף. הוא לא הרים ידיים עד אשר הרב עובדיה הטיל חרם ופרסם כתב נידוי נגד הרב אמסלם. תארו לכם מה היה קורה אילו השקיע ישי את אותו מאמץ כדי לכנס את הממשלה או את הקבינט, כפי שעבד על ישיבת מועצת החכמים. מזמן היה כאן דיון חירום במצב הזוועתי של שירותי הכבאות, לא ככה?".

רק נזכיר לעיתונאי המאד נכבד, ירושלמי, כי גם במאבק על האש השקיע ישי כוחות מרובים. במשך ימים שלמים שהה בצפון, סורק את השטח לאורכו ולרוחבו, מבלה בחפ"ק ומתראיין לכל כלי התקשורת. אנשיו פעלו במערכת ארגונית משומנת כדי לשלוח לכל עיתונאי שרק רצה לראות את האמת אוסף של עשרות מסמכים. אז נכון, ישי לא ביקר בסניפים של מכבי האש ברחבי הארץ, כי הסניפים הללו היו כמעט ריקים בימים אלו של מערך חירום בצפון. אבל הוא בהחלט ביקר בכל ישוב שנפגע, בכל בית שנשרף, השתתף בהלוויות ושוחח עם אנשים.

אבל שוב, עם יד הלב, צריך להעריך עיתונאי שמגן על מי שנפגע מכתבותיו. הלוואי על כולם.

סיכום השריפה הפוליטית:

אחד מנצח, אחד מפסיד, תקשורת שעוינת את השנים אבל מעדיפה לנעוץ את הסכין בחרדי שחיסל להם את אמסלם, עשרות הרוגים, עשרות פצועים, עשרות אנשים שאיבדו את כל רכושם ועם אחד שעומד מבולבל לנוכח ההסתה הגדולה ותחושת חוסר האונים.

בין לבין, מצא לו העם מחדש את המנהיג. האם בוחרי הליכוד אוהבים את הפוזה של השפלת שר הפנים? לטעמנו, לא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!