טראמפ שלא הכרתם: העמדות הכלכליות המפתיעות של הנשיא הבא של ארה"ב

"דונלד טראמפ צודק בעניינים הכלכליים". זאת היתה הכותרת של טור פרשנות שפורסם ב"ניו יורק טיימס" לפני כחצי שנה, כשהמיליארדר שנתפש כמוקיון פוליטי החל לצבור מומנטום לא צפוי במרוץ הרפובליקאי לנשיאות. מי שהיה חתום על הכותרת הזאת אינו עוד בעל דעה, אלא כלכלן חתן פרס נובל, שנחשב לפרשן הכלכלי המשפיע בעולם, וכותב בעיתון החשוב בעולם - פול קרוגמן.

מה גרם לקרוגמן, שידוע בעמדות שמאליות מובהקות ובביקורת האגרסיבית שהוא מטיח ברפובליקאים, לשבח את המשנה הכלכלית של טראמפ - אדם שכפוליטיקאי מתחיל כבר נבחר לאחד מעשרת האיומים הגלובליים החמורים ביותר אם יזכה בנשיאות, ושכאיש עסקים מנוסה פשט רגל ארבע פעמים? מה בדיוק עבר בראשו של אחד הכלכלנים החשובים בדורנו? האם ייתכן שבמערכת בחירות כה מטורללת גם כלכלן רציני כמו קרוגמן הולך ומאבד את זה, בערך כמו ארה"ב כולה?

"האם אני סבור שטראמפ רציני וטוב יותר מכפי שמציגים אותו? ממש לא. הוא בדיוק הבור הרברבן שהוא נראה", מיהר הכלכלן השמאלן להסתייג מתחת אותה כותרת פרובוקטיבית.

קרוגמן כמובן מספיק נבון כדי להדגיש בפני קוראיו את הסלידה שלו מטראמפ ומפוליטיקת השנאה שהוא מטפח, וגם דאג לתקוף את טראמפ בכמה הזדמנויות כחלק מרצונו לראות את הילרי קלינטון בבית הלבן. ואולם מניתוח של סדר היום הכלכלי־חברתי של הנשיא הבא של ארה"ב, נראה שלסוציאל־דמוקרט מושבע כמו קרוגמן יש מספיק סיבות לראות עין בעין עם בריון ימני מתלהם כמו טראמפ. זאת אמירה שנשמעת כמעט דמיונית - קצת כמו מערכת הבחירות הזאת, שהודות לטראמפ כבר ידעה כמה וכמה רגעים שנדמים דמיוניים.

על הנייר, העמדות של טראמפ בסוגיות הכלכליות החשובות ביותר היו צריכות להפוך אותו למועמד אידיאלי של האגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית: הוא תומך נלהב בביטוח בריאות ממשלתי מקיף, חושב שעשירים כמותו צריכים לשלם הרבה יותר מסים, מוביל יוזמה לביטול הטבת מס ששווה מיליארדים לבנקאים של וול סטריט, מתכוון למסות את התאגידים האמריקאיים על רווחי העתק שהם עושים בחו"ל, דוחק בבנק הפדרלי להעלות את הריבית במהירות כדי למנוע בועה פיננסית, קורא להחזיר למשק האמריקאי מיליוני משרות שהועברו לסין ומתנגד להסכמי סחר חופשי שלטענתו פגעו קשות במעמד הביניים.

העמדות האלה מנוגדות לחלוטין לעשרת הדיברות של המפלגה הרפובליקאית בצורתה הנוכחית, לאחר שבעשור האחרון עברה הקצנה פרועה ומנהיגיה הוכיחו שוב ושוב כי הם מוכנים להתאבד פוליטית כדי להגן על העשירים, ולו כדי להמשיך לינוק תרומות עתק ממיליארדרים כמו שלדון אדלסון והאחים התעשיינים צ'רלס ודיוויד קוך, שבשנים האחרונות שפכו יותר ממיליארד דולר כדי להכתיב את השפעתם בוושינגטון.

נוסף לכל אלה, כעת, לאחר שנבחר לנשיא, טראמפ לא יהיה חייב להחזיר טובה לאיש, בניגוד לכל מועמד רפובליקאי אחר וגם להילרי קלינטון - כולם נשענו על תרומות של בעלי הון ותאגידים. "טראמפ, שמממן את הקמפיין בכספו שלו, לא צריך להתרפס בפני הכסף הגדול, ומתברר שלמצביעים לא מפריע שהוא כופר בעמדת הממסד הרפובליקאי. זאת התגלות של ממש, שיהיו לה השלכות מתמשכות על הפוליטיקה שלנו", כתב קרוגמן בספטמבר.

מדיניות החמלה של טראמפ

בעיני הממסד הרפובליקאי, חלק מהעמדות שטראמפ מבטא בסוגיות כלכליות משולות לפיל רפובליקאי שאיבד שליטה בחנות החרסינה של המפלגה. חילול הקודש הגדול ביותר בעיני יריביו במפלגה נוגע לאובמה-קר. כמו כל מועמד רפובליקאי אחר, גם טראמפ מכריז כי הוא יבטל את רפורמת הבריאות של הנשיא המכהן. אבל בעוד הרפובליקאים נשבעו להחריב את אובמה־קר עד היסוד, אף שכיסוי רפואי יכול לשפר את חיי המצביעים שלהם בצורה דרמטית, טראמפ מבטיח להקים מערכת בריאות ממלכתית הרבה יותר מקיפה מזאת של אובמה. "לי יש לב, אולי לטד קרוז אין", אמר באחרונה, ובכך אותת למצביעים הרפובליקאים כי כל מועמד שמתנגד לביטוח בריאות ממלכתי הוא אדם המנוכר לבוחריו. "זאת סוגיה לא רפובליקאית (…) לא אכפת לי אם זה יעלה לי בקולות, אני מתכוון לטפל בכולם. אנחנו צריכים ביטוח בריאות לכולם. מה בכוונתנו לעשות, לתת לאנשים למות ברחוב?", אמר טראמפ בראיון לתוכנית "60 דקות" בפברואר.

טראמפ הסביר כי רצונו לבטל את אובמה־קר נובע מכך שמדובר בחוק מסורבל ולא יעיל, שהעלויות שלו עבור הצרכנים מתייקרות והולכות. יש צדק בדברי טראמפ - לפי ההערכות, פרמיות הביטוח צפויות להתייקר ב–7.5% בשנה הנוכחית. מצד שני, טראמפ לא סיפק מסגרת חלופית מפורטת, ורק ציין כי בכוונתו לעבוד בשיתוף פעולה עם בתי החולים והרופאים כדי לגבש חוק מסודר, שיהיה מבוסס על המודל הקנדי המספק מערכת אוניברסלית ממשלתית.

מדיניות החמלה של טראמפ מקבלת ביטוי גם בתמיכתו במדיקר - הכיסוי הרפואי הפדרלי לבני 65 ומעלה ולבעלי מוגבלויות או מחלות. גם כאן נוקט טראמפ עמדה לעומתית לקו הרפובליקאי המקובל, ואף מעבר לכך. הוא כבר הכריז כי הוא תומך באפשרות שמדיקר תתמקח עם חברות התרופות הגדולות על מחירי התרופות במטרה להוזיל את העלויות לממשל ולמטופלים - יוזמה שבה תומכים הן ברני סנדרס והן וקלינטון, ומתנגדים לה הרפובליקאים, שמעדיפים לגרום להורדת מחירים באמצעות זירוז האישורים לתרופות חדשות והגברת התחרות בענף.

היכולת לממן טיפולים רפואיים היא אחד הביטויים האכזריים ביותר בארה"ב לפערים בין עשירים לעניים. הפערים האלה קפצו בעשורים האחרונים בעיקר הודות לקיצוצי מס לעשירים ופרצות מס לבעלי הון בחסות הממשלים של רייגן ועד אובמה, שעה ששכר המנכ"לים זינק במאות אחוזים, ואילו השכר של מעמד הביניים דרך במקום. טראמפ כבר הצהיר כמה פעמים כי עשירים אמריקאים צריכים לשלם יותר מס וכי יש לבטל את פרצות המס לעשירים. "הייתי סוגר את פירצת המס על רווחי הון (Carried Interest), ונותן למנהלי קרנות גידור, שמרוויחים מאות מיליוני דולרים בשנה, לשלם את אותו שיעור המס כמו כולם, מכיוון שכרגע הם משלמים מס מאוד נמוך ואני חושב שזה מקומם", אמר טראמפ בראיון לבלומברג באוגוסט. "אני רוצה שמעמד הביניים ישלם מסים נמוכים יותר".

בפועל, פירצת המס על רווחי הון מאפשרת לפיננסיירים של וול סטריט לשלם מס של 23.8% בלבד, במקום שיעור מס הכנסה רגיל של 39.6% - פער של מיליארדי דולרים מדי שנה. גם כאן, טראמפ היה היחיד במחנה הרפובליקאי שהעז להכריז כי יש לבטל את ההטבה הנדיבה הזאת, שמיטיבה עם התורמים הגדולים של הרפובליקאים. "במונחי מס, החבר'ה של קרנות הגידור מתחמקים מאישום ברצח", אמר בראיון לתוכנית בוקר באוקטובר, כשכבר הוביל בסקרים. הצהרות מהסוג הזה - נגד מתי מעט תורמים עשירים, למען הרבה מאוד מצביעים עניים - חיזקו את התמיכה בטראמפ, והוא ידע לחזור עליהן שוב ושוב. טראמפ אינו זקוק לתרומות של העשירים, ולכן אינו חושש לצאת נגדם. לקולות של הבוחרים העניים הוא זקוק יותר מהכל.

גם כוונתו של טראמפ למסות את רווחי העתק של תאגידים אמריקאיים בחו"ל מעוררת בעתה בממסד הרפובליקאי. טראמפ כבר הודיע כי הוא מתכוון להטיל מס חד פעמי של 10% על הכנסות של החברות הגדולות מעבר לים, שביצרו בעשור האחרון מקלטי מס שפטרו אותן מהצורך המעיק לשלם מסים, לארה"ב או לכל מדינה אחרת. "תאגידים אמריקאיים מחזיקים כ-2.5 טריליון דולר במזומן מעבר לים. הם יכולים להביא את הכסף שלהם הביתה ולהשקיע אותו במשרות בארה"ב", כתב טראמפ במצע הכלכלי שלו. "מאחר שאנחנו רוצים להשיב את הכוח התחרותי של שיעור המס של ארה"ב התאגידית, יהיה זה רק הוגן שתאגידים יעזרו לצעד הזה".

השרירים שמאיים טראמפ להפעיל מול ברוני וול סטריט מתבטאים גם בקריאתו להעלות את הריבית בארה"ב בקצב מהיר יותר מהמדיניות המוניטרית הזהירה מאוד של נגידת הבנק הפדרלי, ג'נט ילן. מבחינת הבנקים הגדולים וחברות הפיננסים, העלאות הריבית הן סוף של חגיגת הכסף הזול בריבית אפסית, שממנה הם נהנו מאז המשבר הפיננסי שאותו חוללו, ושאיפשר להן לשקם במהירות את רווחיהם לרמות שיא גבוהות יותר מבשנות השגשוג שקדמו למשבר. ריבית גבוהה יותר במשק תוכל גם להקל על האזרח הקטן בהיבטים כמו שיעור חיסכון שאינו אפסי, ואמורה לבלום את המשך הזינוק במחירי הדיור שממנו הם סובלים, שנוצר כתוצאה מניצול הלוואות זולות לרכישת נדל"ן כאפיק השקעה.

אבל טראמפ כנראה אינו מסוגל פשוט להביע דעה, אם אפשר להכות בראשי הממסד במחבט הפופוליזם. "ג'נט ילן לא מעלה ריביות מסיבה מאוד ספציפית: כי אובמה אמר לה לא להעלות, משום שהוא רוצה לשחק גולף בעוד שנה והוא לא רוצה לראות התנפצות של בועה פיננסית בזמן הכהונה שלו. אנחנו בבועה, וכשהריביות האלה יעלו, הרבה מאוד דברים רעים יקרו".

עקף את סנדרס משמאל

טראמפ אולי מתבטא כמו סוציאל־דמוקרט בלא מעט סוגיות, אבל הוא האחרון שיעניק קרדיט להישגים של הממשל הדמוקרטי הנוכחי. אחד ההישגים הגדולים של ממשל אובמה הוא הורדת שיעור האבטלה, שנחתך ב–50% בתוך חמש שנים לרמה של 5%, לפי נתוני הממשל הפדרלי. ואולם טראמפ טוען כי שיעור האבטלה האמיתי הרבה יותר גבוה - במה שמשקף את התחושה של עניים רבים בארה"ב, שגם כשהם עובדים הם משתכרים שכר מינימום ונאלצים לעבוד בשתיים או שלוש משרות כדי לנסות ולסגור את החודש. "אנחנו יותר קרובים ל–20% אבטלה אם מסתכלים על המספר האמיתי. המספר הזה הוטה באופן סטטיסטי כדי לגרום לפוליטיקאים - ובמיוחד לנשיא - להיראות טוב. אם המספר באמת היה 5% אבטלה, לא הייתי זוכה לתמיכה של ההמונים כפי שאני מקבל". משרד העבודה הפדרלי מסר בתגובה כי המדד הרחב של אבטלה, שמלבד מובטלים רשומים כולל גם עובדים במשרה חלקית שמעדיפים משרות מלאות ומובטלים שהפסיקו לחפש עבודה, הוא 9.8% - מחצית מהנתון שבו נקב טראמפ.

יש מי שטוען כי בכמה היבטים טראמפ יותר רדיקלי מהסוציאליסט ברני סנדרס, שבו אפילו שמאלן כקרוגמן רואה סמן קיצוני מדי של המפלגה הדמוקרטית. "למעשה, טראמפ עקף משמאל את סנאטור סנדרס בכמה נושאים. הוא מעריץ את מערכת הבריאות של קנדה, שכוללת הרבה יותר פיקוח ממשלתי מאשר אובמה־קר. הוא תומך בתוכנית באפט, שתמנע ממזכירות לשלם שיעור מס גבוה יותר מהבוסים המנכ"לים שלהן. והוא אפילו לא חושב שלעשירים מגיע לקבל ביטוח לאומי. אם אתם בעלי הכנסה נמוכה, מה יש לא לאהוב כאן, בין שאתם רפובליקאים, דמוקרטים או עצמאים?" כתב באחרונה ב"האפינגטון פוסט" ג'ון טורס, פרופסור למדע המדינה מג'ורג'יה, מדינה דרומית שמשקפת את בסיס התמיכה הלבנה בטראמפ והעניקה לו ניצחון סוחף בפריימריז לפני כחודש. טורס ודאי מכיר מקרוב את קשיי היומיום של הלבנים בדרום העני - אותם מצביעים שפנו בהמוניהם לטראמפ לאחר שהבינו כי שאר המועמדים הרפובליקאים הונו אותם. "טראמפ החליט לשחק על הפחדים הכלכליים והפוליטיים של המעמד הנמוך עם דמגוגיה נגד מהגרים ש'גונבים משרות ומבצעים פשעים'. הוא מתאים למודל הפרוניסטי של ארגנטינה, ונמצא באותו דף עם הוגו צ'אבס של ונצואלה, מרין לה פן בצרפת, ואפילו איל ההון והפוליטיקאי האיטלקי סילביו ברלוסקוני", כתב טורס.

במהלך הקמפיין שלו הרגיל טראמפ את תומכיו ואת כלי התקשורת תאבי הסנסציות לשלוף מהמותן בערך בכל נושא, ולא היסס לומר דברים הפוכים או לחזור בו מהם בהזדמנות אחרת. נדמה היה שלא משנה מה יגיד - כמה יעלוב בנשים, במהגרים, במקסיקנים, במוסלמים וכמובן ביריביו במפלגה, וכמה חוסר אחריות יגלה באמירות נפיצות כלפי סין, יפן, מקסיקו ואפילו אירופה (שעליה לא שלל הטלת פצצת אטום, למרבה האימה) - מעמדו יתחזק. ואולם בשבועות האחרונים החל טראמפ לאבד מומנטום. הסימן הבולט ביותר הוא המפלה המשפילה שספג ביום שלישי בוויסקונסין בעיתוי קריטי במרוץ, שעה שהוא מאבד את ההובלה בכמה סקרים כלל־ארציים לטובת הסנאטור מטקסס טד קרוז.

טראמפ הבין שאם הוא באמת מכוון לבית הלבן, הוא חייב להציג מדיניות סדורה בנושאי כלכלה, חוץ וביטחון, ואינו יכול עוד להרשות לעצמו להשיב כתלמיד תיכון עתיר טסטוסטרון לשאלות רציניות שמופנות אליו בנושאים רציניים, מפי עיתונאים רציניים בכלי תקשורת רציניים. הוא גיבש מצע כלכלי־חברתי מסודר שמופיע באתר הרשמי שלו, והציג תוכנית כלכלית מפורטת שבה התחייב לא רק למנוע את המשבר הבא, שממנו הוא מזהיר זה זמן, אלא גם להזניק את הצמיחה ל–6% בשנה — כפליים מהשיעור הנוכחי, ובערך כמו הקצב של הקטר הסיני.

בה בעת, הוא פתח במתקפת הצהרות אלימה נגד אותה סין, והאשים את המעצמה האסיאתית "בשוד הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית". "הם לקחו את המשרות שלנו, הם לקחו את הכסף שלנו, הם לקחו הכל", נבח טראמפ. הוא טוען כי סין שדדה מיליוני משרות בארה"ב באמצעות שמירה על המטבע שלה זול, ניצול עובדי ייצור בהיקפים אדירים וגניבה סיטונית של זכויות קניין מחברות אמריקאיות. לכתב האישום החריף שלו נגד סין והבטחתו להשיב מיליוני משרות יש ביסוס מספרי - מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות מצאו כי התעשייה האמריקאית איבדה כ-2 מיליון משרות ייצור לטובת סין מאז 2000, אז גנז טראמפ קמפיין ריצה לנשיאות מטעם המפלגה הרפורמית הקיקיונית. "זאת הפעם הראשונה שמישהו בתוך המעגל הרפובליקאי מגיע עם אג'נדה כלכלית שמדברת לבוחרים שלו", אמר ל"אינטרנשיונל ביזנס טיימס" רוברט סקוט מהמכון למדיניות כלכלית (Economic Policy Institute), המחזיק בנטייה שמאלית.

לא ברור מי, אם בכלל, מייעץ לטראמפ בנושאים כלכליים. ברשימת צוות היועצים שלו אין אפילו כלכלן אחד. אבל טראמפ הפוליטיקאי נוהג כטראמפ איש העסקים. אם כאיש עסקים הוא לא נזקק לעצות מאף אחד, מדוע שיזדקק להן בפוליטיקה? אמנם יש לו אפס ניסיון ציבורי בנושאי מקרו כלכלה, מדיניות מוניטרית ויחסי סחר, אבל לא מפלצת אגו כטראמפ תיתן לכל אלה לשבש את ביטחונו העצמי עם מעט שכל ישר.

"כפי שאני רואה זאת, עלינו לברך את עלייתו של מר טראמפ. נכון, הוא רמאי, אבל הוא גם חושף את ההונאות של אנשים אחרים במרוץ, וזה, תאמינו או לא, צעד קדימה בזמנים המוזרים והמטרידים האלה", כתב קרוגמן לפני כמה שבועות, במעין כתב הגנה מפתיע נוסף על המועמד שמעורר בעתה בקרב הדמוקרטים.

אחרי שבמשך חודשים הצהיר טראמפ שוב ושוב כי רק הוא יוכל להחזיר את ארה"ב לגדולתה (Lets Make America Great Again), אך לא סיפק כל כיסוי להצהרות, באחרונה הציג טראמפ את העוגן של התוכנית הכלכלית שלו: שינוי מקיף של מערכת המיסוי המסורבלת, הכולל קיצוצי מסים דרמטיים - כמעט לכולם. תוכנית המס של טראמפ נשענת על ארבע מטרות: הקלה משמעותית במס למשפחות מעמד הביניים ואפס מס למשתכרים עד 25 אלף דולר; פישוט מערכת המס לארבע מדרגות עם מדרגה מקסימלית של 25% מס, וסגירת פרצות מס לעשירים ביותר; הפחתה דרמטית של מס החברות שתקיף עסקים "מחברת פורצ'ן 500 ועד החנות המשפחתית" כדבריו - מ-39% ל-15% בלבד, שיעור מהנמוכים בעולם, בתמורה למס של 10% על רווחי חברות מעבר לים; וצמצום הגירעון והחוב הלאומי. טראמפ כבר הכריז כי ייקח לו שמונה שנים בבית הלבן למגר חוב לאומי של 19 טריליון דולר.

התוכנית של טראמפ לחולל רפורמה במערכת המיסוי יומרנית במיוחד לנוכח העובדה שמדובר באחת ההחמצות הגדולות של הנשיא המכהן. בשמונה שנותיו של אובמה בבית הלבן, אחרי משבר פיננסי שיצר הזדמנות למהפכה אמיתית בחוקי המס, מערכת המיסוי האמריקאית נותרה כמעט ללא שינוי. זה לא הפריע לטראמפ לטעון שהתוכנית שלו לא רק תיושם במלואה כשייבחר לנשיאות, אלא גם תשמש "טיל שיגור" לכלכלת ארה"ב ותביא לצמיחה של 6% בשנה.

התוכנית של טראמפ, שכמו כל מסר שלו מנוסחת בצורה שתהיה ברורה גם למצביע אנאלפבית, כבר סופגת ביקורת נוקבת — מימין, משמאל וממרכז. מימין, מכון Tax Foundation השמרן טוען כי תוכנית המס של טראמפ תגדיל את החוב הלאומי של ארה"ב ביותר מ–10 טריליון דולר בעשור הקרוב, בשל הפחתת המסים לעשירים ביותר. "המדרגה המקסימלית של 25% מס פירושה קיצוץ מס גדול מאוד לצמרת ההכנסות (…) טראמפ טוען שיגדיל את המס לעשירים אינדיבידואלים, אך לא נראה שזה מה שיקרה", מסר המכון. חישוב דומה של רשת NBC מצא שתוכנית המס של טראמפ תעלה 12 טריליון דולר, בנוסף להגדלת תקרת החוב ביותר מ–10 טריליון דולר כתוצאה מקיצוצי המס.

"האם התוכנית הזאת טובה? במלה אחת - לא", כתב פרשן "פורבס" למדיניות מס ריאן אליס, שטוען כי סעיפים רבים בתוכנית המס של טראמפ לא יסייעו לצמיחה. "קשה להאמין שאיזושהי תוכנית מס תוכל להביא ליצירת רמות כה גדולות של עושר", כתב אליס, ומתח ביקורת על כוונת טראמפ למסות רווחי תאגידים אמריקאיים שנוצרו בחו"ל. "התוצאה היא הכנסות של כ–250 מיליארד דולר למשרד האוצר של ארה"ב, אבל מדובר בבריחת הון שלא תסייע לצמיחה".

משמאל, פרשן "וושינגטון פוסט" ג'ים טנקרסלי, שכותב על מדיניות מקרו־כלכלית, טוען כי התוכנית של טראמפ "לא עומדת בחוקי המתמטיקה הפשוטה. כדי לשלם את החוב הלאומי תוך שמונה שנים, הממשל הפדרלי יצטרך יותר מלהכפיל את ההכנסות השנתיות ממס הכנסה שהוא הביא ב–2015 (…) ההצהרות של טראמפ הן אוסף של מסרים שנמכרים היטב לבסיס הבוחרים שלו".

בתנועת "אוקיופיי דמוקרטס", שמנסה ליישם את עקרונות מחאת וול סטריט מ–2011 בתוך המפלגה הדמוקרטית, תקפו את טראמפ על תמיכתו בעשירים ביותר — בניגוד להכרזותיו. "טראמפ מאיים לדרדר את ארה"ב לפשיטת רגל, בדיוק כמו את המיזמים העסקיים שלו, וממשיך את המסורת הרפובליקאית של הגדלת החוב הלאומי עם קיצוצי מסים לעשירים (…) נראה שהוא בכל זאת אימץ כמה רעיונות מהממסד הרפובליקאי שבו הוא נלחם בצורה כה עזה".

במרכז הפוליטי, במכון המחקר הבלתי מפלגתי CRFB (Committee for a Responsible Federal Budget) סבורים כי טראמפ לא יוכל להוציא לפועל את התוכניות הכלכליות שלו. "טראמפ מבטיח יותר ממה שהוא יוכל ליישם, זה פשוט בלתי ניתן להשגה", אמר מארק גולדווין, בכיר במכון, שחישב כי העלות של הבטחות הבחירות של טראמפ תגיע לעד 15 טריליון דולר בעשור הקרוב, ותזניק את שיעור החוב הלאומי של ארה"ב לרמה מבהילה של עד 140% ב-2026, לעומת הערכה נוכחית של 86%.

גם במרכז למדיניות מס בוושינגטון (Tax Policy Center - TPC) סבורים כי להבטחות של טראמפ אין אחיזה במציאות הכלכלית. כדי לממן את כל קיצוצי המס שלו, טוענים ב-TPC, טראמפ ייאלץ לקצץ עמוקות בהוצאות פדרליות ותקציבי רווחה כמו מדיקר וביטוח לאומי, אחרי שהבטיח שלא ייגע בהם. כשטראמפ נשאל לגבי העניין, הוא הכריז ללא היסוס כי יבטל את משרד החינוך ואת הסוכנות להגנת הסביבה. "נקצץ כל כך הרבה שהראש שלך יסתובב", אמר למראיין וולף בליצר ב-CNN.

"בעיני חלק מהפרשנים הפוליטיים, הקושי שלו לספק תשובות ישירות לחלק מהשאלות מחזק את התחושה שאין לו שום תוכנית קונקרטית ליישם את מדיניות הפנים שלו, והוא אינו בשל לטפל באתגרים העולמיים שמולם יתמודד כנשיא". המשפט הזה נאמר לא על טראמפ, אלא על יריבו משמאל (או שמא מימין), ברני סנדרס, לאחר שבראיון ל"ניו יורק דיילי ניוז" כשל לספק תשובות מניחות את הדעת לכמה סוגיות מרכזיות בקמפיין שלו, בהן פירוק הבנקים הגדולים והגשת כתבי אישום נגד בנקאים בוול סטריט. הטירון הפוליטי טראמפ הראה כי הוא הרבה יותר בשל לתפקיד העל של הפוליטיקה העולמית מאשר פוליטיקאים ותיקים כמו סנדרס, שמכהן בתפקידים פוליטיים כבר 40 שנה. ברק אובמה, הנשיא היוצא של ארה"ב הצליח במשימה דומה ב-2008, כשלמרות חוסר ניסיון פוליטי קיצוני הצליח לגבור על יריבים הרבה יותר מנוסים. עכשיו גם טראמפ הצליח.

קישורים:
מדד S&P 500 כבר קבע: טראמפ יזכה בנשיאות ארה''ב
ציון ממוצע 57: שיא נכשלים בבחינת עורכי הדין
הכינו את כרטיסי האשראי: דיוטי פרי שני ייפתח בנתב''ג

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של 'בחדרי חרדים'