האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף מ"ד

דף מ"ד ע"א
שומר שאמר בפני עדים אטול הפקדון לצרכי, לב"ש חייב באונסין שנאמר 'על כל דבר פשע' שחייב על מחשבה כמעשה, לב"ה אינו חייב עד שישלח בו יד.

הטע החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה החבית אינו משלם אלא רביעית דאינו חייב משום שליחות יד על כולו עד שיעשה בו קנין בכולו, החמיצה חייב בכולה דמזיק בידים הוא דדרך היין להחמיץ בכלי חסר.

הגביהה חבית יין ליטול הימנה רביעית אע"פ שלא נטל כלום ונשברה חייב בכל החבית, גם למ"ד שליחות יד צריכה חסרון, דיין אינו משתמר אלא בכלי מלא ונעשה שואל על כל החבית, ואיבעיא בהגביה ארנקי ליטול ממנה דינר ולא הוציא הדינר מהארנקי, האם דומה ליין דאינו נשתמר אלא אגב כל החבית, או דנשמר יותר אגב כיס מלא ואינו נוח לאבד כדינר יחידי.

פרק הזהב
מקח וממכר דמטלטלין, אם משך הלוקח הפירות נתחייב לשלם דמיו, אבל אם שילם דמיו ולא משך הפירות לרבנן בין המוכר ובין הלוקח יכולים לחזור, אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו, לר"ש המוכר יכול לחזור בו דבין המקח ובין הכסף בידו.

הלוקח דינרי זהב בדינרי כסף, לשיטת רבי בילדותו שקיבלה כן מר"מ הוא דדינרי זהב הוא המעות ודינרי כסף הפירות דמה דיותר חשוב נחשב למעות ומה דחשוב פחות נחשב לפירות ולכן אם משך אחד מהם דינרי כסף [הפירות] נתחייב לשלם הדינרי זהב אבל אם משך אחד מהם דינרי זהב [המעות] לא נתחייב ליתן דינרי כסף ויכול לחזור בו, וכן דעת בית הלל [עי' בסמוך לענין מעשר שני], וכן דעת תניא דברייתא [דמשער דינר של כסף לענין פדיון הבן דהוא אחד מעשרים וחמשה בדינר של זהב דדינרי זהב קצובים מפני שהם המעות], וכן דעת רב אשי], בזקנותו של רבי סבר דדינרי כסף הם המעות דיוצא בהוצאה ועובר לסוחר ודינרי זהב הם הפירות דאינו יוצא כל כך בהוצאה.

משך הלוקח פרוטות של נחושת נתחייב לשלם דינרי כסף, אבל שילם לו דינרי כסף לא קנה ולא נתחייב לו המוכר פרוטות הנחושת, דדינרי כסף הוי מעות כלפי פרוטות הנחושת ופרוטות הנחושת הם פירות כלפי דינרי כסף, למ"ד דגדר דמטבע תלוי במה דיוצא יותר בהוצאה דינרי כסף יוצא בכל מקום ופרוטות דנחושת אינו יוצא בכל מקום, ולמ"ד דדינרי כסף הוי פירות ביחס לדינרי זהב דגדר דמעות תלוי במה שהן חשובות יותר מפירות הנקנה היינו דוקא כסף כלפי זהב דזהב חשוב מכסף מה שאין כסף כלפי נחושת הכסף הוא המעות דהוא יותר חשוב מנחושת.

הלואת סאה פירות לשלם סאה פירות אסור מדרבנן הואיל דהיוקר והזול תלוי בפירות ונמצא דאם הוקרו משלם לו רבית, ומותר רק אם היה להלוה מאותן פירות ברשותו בשעת ההלואה דמקנה להמלוה בשעת הלואה הפירות שברשותו, והוא הדין בהלואת מטבעות שדינם כפירות ולא כמעות וכגון הלואת דינרי כסף לילדותיה דרבי והלואת דינרי זהב לזקנותו דרבי, [ועי' בסמוך ריש דף מ"ה.].

משך מעות שנפסלו דהן פירות נתחייב במעות יפות, משך מעות יפות לא קנה ולא נתחייב מעות רעות, משך אסימון שהן מעות שעדיין אין עליו צורה [פירות] נתחייב לשלם מטבע, והוא הדין בכל המטלטלין.

מי שחילל פירות מעשר שני על סלעים דכסף לב"ש לא יחליפם על דינרי זהב להקל המשאוי מעליו, דסוברים דדינרי כסף הם המעות וסלעי זהב הם הפירות ואין מחללין מעות מעשר שני על פירות דכתיב 'ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת וכו'' [והיינו ללישנא קמא ועי' ריש דף מ"ה: ללישנא בתרא], וב"ה מתירין דסוברין דדינרי זהב הם מעות ודינרי כסף הם פירות ומחללין פירות על מעות.

חילול פירות מעשר שני על סלעי זהב לשיטת ב"ש, נחלקו רבי יוחנן ור"ל אם מודים ב"ש דמחללין כשם דסוברים ב"ה דמחללין מעשר שני על סלעים דכסף דהם מטבעות כלפי פירות אע"פ דהם פירות כלפי דינרי זהב, וה"ה לב"ש אע"פ דדינרי זהב פירות כלפי סלעי כסף אבל כלפי פירות עצמן הם מטבעות או לא.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!