כ"א אלול התשפ"ד
24.09.2024

מחדל בטחוני: הטורקים טסו במפרץ המאובטח • חשיפה

כמיטב המסורת - בשעת צרה נוהגים אזרחי ישראל לבנות על הצבא • אחרי שהאש כבתה, בוחן 'דואר צבאי' את כוחו האמיתי של צה"ל באירוע החירום, וחושף כשל ביטחוני ממדרגה ראשונה

מטוס טורקי ממלא מים מעל בסיס השייטת
מטוס טורקי ממלא מים מעל בסיס השייטת



בשעת אסון, עיני האזרחים נשואות לצה"ל. חלקם אף רואים בו את 'המושיע הלאומי'. העובדה שלא תמיד הצבא יכול לעשות משהו, לא משנה את המציאות. הרי כל ילד יודע שצה"ל אינו חברת כבאים והיכולות שלו בתחום הזרמת מים על יערות בוערים מוגבלת - אם בכלל.

במדינה אזרחית, תפקידו של הצבא מתרכז בהגנה מפני איומים חיצוניים. אלא מה. אילוצים תקציביים וסדרי עדיפויות, כמו גם היותו של הצבא ארגון חזק, הופכים אותו ליעד שעיני הכול נשואות אליו. כך ברוב מדינות העולם. כך גם בישראל.

בארה"ב היה זה אסון התאומים שהביא לחיזוקו של המשרד לביטחון המולדת. בישראל הייתה זו מלחמת המפרץ שהקימה את פיקוד העורף. אך אפילו עשרים שנה אחרי, עדיין מגשש פיקוד זה את דרכו בסביבה האזרחית בקלות יתירה, בגלל הקמתה של רשות החרום הלאומית (רח"ל, תרתי משמע) שמאגדת את משרדי הממשלה השונים בתחום מוכנות והפעלה למשימות חרום, והפעם בגיבוי חוקי.

אלוף פיקוד העורף יכול לתת פקודות לחיילים, פחות מכך לאזרחים. מעולם לא התלבט ראש מועצה האם להשקיע במחסן מזרנים לשעת אסון שלא תבוא, או במגרשי ספורט לשעת בחירות שבוא תבוא. בכוחו של ראש רח"ל לכפות את דעתו. ואם יסרב ראש הרשות, הרי שעצירת תקציבי האוצר תפצח את עקשנותו.

תקציבים זה כל הסיפור. המשרד החשוב ביותר בממשלה אינו החוץ ואף לא הביטחון, אלא דווקא האוצר. הוא הקובע את סדר היום התקציבי, ותקציב זה הכל. בלעדיו אתה יכול רק לבכות.

צה"ל לא תוקצב מעולם למשימות אזרחיות. המעט שמקבל פיקוד העורף, מגיע מסעיפים תקציביים של משרדי ממשלה שונים וחלק גדול ממשכורות קציני הפיקוד משולמות באמצעות העברה תקציבית בין משרדים שונים, כמו הפנים, הבריאות והחינוך.

הרמטכ"ל הנוכחי, שקיבל לידיו צבא מושפל ראש אחרי מלחמת לבנון השנייה, הגדיר מפורשות: "צה"ל נערך למלחמה, לא למשימות אזרחיות. והיה ויידרש לסייע – יסייע במה שיש לו".

מה יש לו? יש המון.

ראשית, יש כוח אדם רב, מאורגן וממושמע. קל יותר להניע פלוגת חיילים, לכלכל אותה ולהפעיל אותה בשטח, מאשר לארגן קבוצת מתנדבים בעלי מוטיבציה.

שנית, יש לצה"ל אמצעים, כמו מכליות מים בעלות יכולת קיבול של עשרות אלפי ליטרים. מים, להזכירכם, אינם מבחינים בין חייל צמא ליער בוער. הם יעילים בכל מקרה.

שלישית, יש בידו כלי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי) שיכולותיהם נדרשות באירועים כגון אלה. טרקטור יכול לפתוח צירים, לערום סוללות עפר, להטות נחלי מים ולחרוש שטחים נטועים כדי ליצור קווי אש. גדוד שריון על עשרות הטנקים שלו, יכול להניע אלפי אנשים בצירים שניזוקו קשות ברעידת אדמה, וזה המון. אין מתאימים יותר מאשר מחיילים ביחידות הדרכה כדי להקים ולהפעיל מחנות מפונים, אם רק תחליט על כך הממשלה ולא תותיר את המשימה לאוליגרכים.

האם אמור המג"ד לאמן את חייליו למשימה זו? לא. אפילו לא להחזיק תוכנית מגירה. אך בשעת אמת, די בכושר אלתור כדי להסב את היכולות הירוקות למשימות כחול לבן.

ומה הלאה? בהתנהלות מתוקנת, היה האחראי צריך לקחת אחריות ואולי אף להתפטר. בהתנהלות ישראלית, רק אנשי כוחות הביטחון נדרשים לעשות זאת. ועדת אגרנט כבר קבעה את הכלל: הדרג האזרחי נותן את הדין בבחירות, הדרג הצבאי מפוטר בוועדות חקירה.

האם יקח שר הפנים אחריות על מחדלי הכנת מערך הכבאות שנמצאים תחת אחריותו הישירה? ניתן להעריך שלא. ש"ס קמה כדי להחזיר עטרה ליושנה. יערות זה עניין של ירוקים.

ומה יעשה צה"ל? לכאורה כלום, ובצדק. צבא אמור לנצל את כל משאביו מפני איום חיצוני. אסונות טבע אינם בתחום אחריותו.

יפה עשה הצבא כשזנח את היכולות של מערך היסעורים בתחום הטלת מים. לא זה ייעודו. אסור היה לסכן את מעט הסד"כ שקיים בחיל האויר. הם מיועדים להנחתת כוחות בעומק, לא מים בעורף. אם המדינה מעוניינת שצה"ל יעשה זאת ביום פקודה, נא לתקצב ביום תכונה.

ובכלל, מסוקים מלבים את האש יותר משהם מנטרלים אותה. מטוסי כיבוי אין לצה"ל וגם לא יהיו (כשיירגעו הרוחות, תישכח הבטחתו של רה"מ). הים אותו ים, הערבים אותם ערבים, ומשרד האוצר אותו משרד אוצר, לא משנה מי יעמוד בראשו.



תורת האילתורים

הכבאים הרוסים שישבו באוהל העלוב שכונה חפ"ק חיל האוויר, למרגלות מגדל האוניברסיטה החיפאית, שפשפו את עיניהם בתימהון.

אפילו הם, שהנדסת אנוש לא הייתה מעולם הצד החזק שלהם, לא הבינו כיצד ניתן לנהל תעבורה אווירית כה מורכבת מכמה מחשבים ניידים ומסך אחד.

הראש הגוי לא מבין שהראש היהודי מתעלה דווקא ברגעי משבר.

איך אמרו לנו בקורס חובשים? חובש טוב הוא חובש מאלתר. סיסמה שכזאת הייתה גורמת לך לעוף מכל קורס חובשים, אבל אצלנו היא דוקא משבחת את התוצר.

כך ישבו, שלושה ימים ושלושה לילות, טייסי קרב ואנשי בקרה וכיוונו עשרות מטוסים אל תוך תא שטח קטן אפוף עשן ולהבות, ואיש לא נפגע.

אני זוכר את ראשית ימי מלחמת לבנון הראשונה, או כפי שכונתה אז "מבצע שלום הגליל". כל הדרך לדמור, הזדנבה בעקבותינו מכונית סוסיתא מרוטה, כזאת שעל פי האגדה נגסו בה גמלים במדבר.

כשנכנסו לחניון לילה, ניגשתי לראות מה עושה כאן מכונית זו. או אז גיליתי את יחידת ההנחתה הקדמית של חיל האויר מנהלת שדה תעופה קטן כאילו אין מחר.

כביסה נקיה ואוכל, מכתבים מהבית ומיני מתיקה. לעיתים גם קודקודים בכירים וזמרים פופולאריים. כל אלה הגיעו אלינו בזכות אותה יחידה קטנה שנסעה בסוסיתא. לא הפסקנו להתפעל כל הדרך אל ההרקולסים שנחתו בדממה והמריאו בקול רעם מתגלגל במסלול הקצר לכיוון דרום.

אך זו הייתה יחידה סופר-מקצועית, גם אם התניידה במזון גמלים. חיל האוויר צבר ניסיון רב גם באלתורים. בהלווייתו של יצחק רבין, שאורגנה תוך יומיים, הגיעו ארצה מאות מנהיגי עולם, כל אלו נחתו בנתב"ג והובאו במסוקים לירושלים. תוך דקות אחדות הפך מגרש האימונים של בית"ר, למרגלות בית החולים שערי צדק לשדה תעופה, שנשלט ע"י חבורת פיקוד מצומצמת שהתמקמה על גג מלון הולידיי-אין המשקיף מעל.

תרגילים יכולים ללמד אותך איך מנהלים סט שלם של מטוסים מעל ומסוקים מתחת, וכולם ממוקדים אל מוקדי השריפה. מקצוע הבקרה האווירית, ידוע ונלמד. זה הכסף הקטן.

אך מה יעשה בקר שאינו יודע שטורקים ויוונים שונאים זה את זה יותר משנערי הגבעות שונאים את בחורי התנזים? תארו לכם את ירון הבקר מנחה את דמוטולו האיסטנבולי לנוע בעקבות אמדיאוס האתונאי. הרי מלחמת עולם תפרוץ כאן ותבעיר אש ממורדות הכרמל ועד ללרנקה ולימסול שבקפריסין, אי אשר בדד יושב ובליבו חומה.

לא לבריטים, כן לטורקים

חוף הים הישראלי קטן וצפוף עד למאוד, בין היתר הודות לבסיסי צה"ל. אילת, עזה, ראש הנקרה - ועד לא מכבר גם הכינרת וים המלח.

אחד החופים היותר מבוקשים הוא מפרץ מדהים, התחום מימינו על-ידי מבצר צלבני מתפורר, ומשמאלו באמצעות בריכות מלח של בעל הון משתרר.

לו יבקש אזרח מן השורה להיכנס אל החוף, יתקל בגדרות מאיימות וכלבים חורצי לשון. והיה וינסה להגיע אליו בשחייה, יתקל בחיילים חמושים ובשוטרים שימהרו לעצרו. לצערנו לא נוכל לחשוף היכן הוא, אבל רבים יודעים.

עמדתי שם השבוע וצפיתי בכלי הטיס מגיחים מן הכרמל ויורדים הימה, שם הם ממלאים את בטנם ושבים אל מרומי ההר. המטוסים היוונים עשו את זה מול תחנת הרכבת של חוף הכרמל. המסוקים הבריטיים מול מושב החותרים, ורק הצמד הטורקי הקפיד להגיח מצפון, לרדת מערבה באיטיות, להתחיל לשאוב בדיוק מול המבצר, ולהתרומם בחזרה מול בריכות המלח.

שוב ושוב עמדתי משתאה. האומנם נרדמה מחלקת בטחון שדה בשמירה? גם אם לא צייד ארדואן את מטוסי ה-Turk Navy במצלמות משוכללות, למה מותר לטייס עו'תמני מה שאסור לאזרח כנעני.

ריח הפאשלה נישא על גבי אדי העשן מהכרמל ועד השרון, המקום שבו יושבים הקב"טים של צה"ל ולא רואים כלום.

[email protected]

תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 23 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}