הסבל מכה - השקט מרפה // טור אישי

שוב עולה הכעס. לא כעס המפר את שלוותה,
כעס המעלה בה את מידת רחמנותה.
כעס שמסביר לה שתמיד זה משתבש,
ששום דבר כבר לא מתחדש, רק מתהפך.
כעס המזכיר לה שהכל ראתה, חוותה וגם הרגישה.
שהכל מוכר ומתסכל. מאכזב.

הסכמים והבנות נכתבים ונחתמים.
העקרונות נמוגים, נמחקים.
היא רוצה לסמוך. לסמוך על נס שיבוא שיעורר.
אך יודעת היטב שלסמוך רק יאכזב.

ההסכמים וההבנות - רק דפים מהודקים בלי רגישות.
ובליבה רצון עיקש רצון לשלמות.
שוב סחרור - שוב צורך בהתחשבות.
שוב נקודת חשיבה על מסלול.
מה תגיד? איך תביט והכל כל כך נזיל,
והנזק בלתי הפיך.

הדאגה? שלא נדע.
היא בעצמה בלא מודע.
היא תמיד פה איתה מלחיצה ולרגע לא עוזבת.
דאגה לימים בהם איש לא משבש את יומה ורוחה.
דאגה לימים בהם היא שוחה ברוח בלי פחד לעוף. לברוח.
דאגה לימים בהם השמש לא מאיימת והירח בלילה לא מפחיד.
דאגה לימים של שחרור הידיים מול אמון שהתנפץ לו.
דאגה לשעות מלאות בצחוק ולמידה.
דאגה לעתידה.

עומס. עומס רגשי המגביר רמת לחץ.
לחץ כזה שעוקץ לה בחזה - מסמן בה את הלא נודע,
לא נודע שביקר ונכח לא פעם.
לא נודע שגורם לאיבוד עשתונותיה.
לא נודע שהופיע תמיד והחליף תחפושות.
לא נודע שהיה מערער כל מאורע או תכנון.
לא נודע שהוציא ממנה חוסר רצון לציפייה.
לא נודע שפגע באמון.
אולי היום יעדר ויוותר.
אולי היום אסתגל יותר.


והסבל - מתי יעזוב? מתי ירפה?
שיתחלף עם השקט שהיא כל כך אוהבת.
הוא נעים ורגוע, אוהב ופגיע.
הסבל מכה - השקט מרפה.

הבנה.
הבנה למצבה.
הבנה עמוקה לחצי הכוס הריקה.
הבנה למתרחש בעברה.
הבנה לקורה סביבה.
אך בעיקר בעיקר הבנה למורכבות הבנתה.

את ההבנה מאמצת קרוב שלא תלך. שלא תאכזב.
היא קוראת לה התפקחות. כזאת שלפעמים כואבת. שורפת.
התפקחות שמחירה הרבה יותר מסתם עוד כרטיס רכבת.
התפקחות בונה. מחשלת.

היא לא איבדה תקווה,
רק התחילה בחיפושיה.
התקווה מחיה, מרימה.
בסופה מגיעה נחמה.
אהבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!