דונאלד טראמפ - הרע במיעוטו // דעה

כחובבת רשת בהגזמה, באחד משיטוטיי ברשת אתמול בלילה, נתקלתי, איך לא, בפוסט על הבחירות בארצות הברית שיתקיימו השבוע.

היו תגובות לפה ולשם. פטריוטים דמוקרטים ופטריוטים רפובליקנים - אבל התגובות שבלטו הכי הרבה היו תגובות של "אני לא מתכוונת לבחור באף אחד מהנציגים", או, "לא מתכוונת לצאת מהבית, לא בשביל גס הרוח הזה ולא בשביל המושחתת".

את סוג התגובות האלו מעולם לא הבנתי. מעבר להתייחסות לאופי הנציג עצמו, מה שהרבה יותר חשוב בעיני היא האידיאולוגיה העמוקה מאחורי כל מפלגה - בין אם היא המפלגה הדמוקרטית או המפלגה הרפובליקנית.

לפני שלוש שנים, כשהגעתי לארצות הברית, אני לא חושבת שידעתי דבר על הפוליטיקה האמריקאית, כמה היא חלק נכבד מחייהם של הפטריוטים וכמה היא עמוקה בנשמתם - ממש כמו דת. אם תיקחו רפובליקן לארוחת שבת במשפחה בני ברקית טיפוסית, שמונה 8 נפשות, הוא יתרשם ברמות גבוהות, ייהנה מהאדיקות, התפילות, השירה, האמונה, האווירה, כמות הנפשות שההורים החליטו להביא לעולם מבחירה המונעת מתוך אידיאולוגיה ועוד.

לעומת זאת, אם תיקחו דמוקרט לאותה ארוחת שבת באותה משפחה, מה שתשמעו, בנימוס רב זה: "מה אתם חושבים על 'שוויון' גברים ונשים", "למה לא יושבים פה בשולחן גם ערבים?" "ולמה להביא כל כך הרבה ילדים?".

האידיאולוגיה של הדמוקרטים דוגלת במה שהם מכנים, "שוויון". כולנו אותו דבר ובאותה רמה, והממשלה צריכה להתערב כדי לגרום לזה לקרות. אם אחד עשיר והשני עני, הממשלה מוכרחה לגרום ל"שוויון" בין השניים. אם קהילה אחת גרה במקום אחד וקהילה שנייה גרה במקום שני, תפקיד הממשל להתערב כדי לגרום להם להתערבב. אם לגבר יש תפקיד אחד בחברה ולאישה יש תפקיד אחר, זהו תפקיד הממשל להיכנס ביניהם ולנסות ליצור "שוויון".

מנגד, הדעה הרפובליקנית, מאמינה שכל אחד מאיתנו שווה ביכולתו להחליט. כל אחד יכול להחליט אם לעבוד יום שלם או חצי יום, והאם לגנוב או לא לגנוב, האם לשלוח את ילדיו לבית ספר ציבורי, בית ספר פרטי או בכלל ללכת על חינוך ביתי.ֿ מפני שהפוקוס שלהם הוא על האחריות של כל אחד על החלטותיו ודרכו שלו.

הימין לא חושב שנכון לממשל להתערב ולהיכנס לחייו הפרטיים והחלטותיו של האדם הפרטי. ואם תשאלו אותי לדעתי האישית, ככלה למשפחה שמעורבת בפוליטיקה כבר עשרות שנים, שגרה בוושינגטון די סי, נושמת, חולמת, אוכלת וחיה פוליטיקה כבר שנים, יום יום, והכי חשוב, כבת לעם הנבחר שמאמינה ודוגלת בפסוק "ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע... הברכה והקללה; ובחרת בחיים... אז אולי טראמפ, הנציג הנוכחי, הוא לא הכי עדין שיש, ואפילו גס רוח.

אולי הוא לא הכי מכבד שיש ואפילו מזלזל. אבל זה מה שיש לנו, ועם זה צריך לנסוע. צריך לנסוע - אז למה לא לבחור את הרע במיעוטו? אנחנו עומדים בפני בחירות יום יום, שעה שעה, השם מאמין בנו ונותן לנו את כל האחריות לבחור במה שנכון, במה שנראה לנו נכון. אז לא לנצל את הכח הזה שיש לנו ביד? מאחלת לכולנו שנדע תמיד לבחור, לבחור לבחור ולבחור חיים.




הכותבת, חני מלול, סמוך לאנדרטה של הנשיא אברהם לינקולן - עם הנאום הכי מפורסם שלו, על אחדות העם לאחר מלחמת האזרחים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!