למען מרן - הגיע הזמן לאהבת חינם

בין העצרות הרבות שהיו לזכרו של מר"ן, היתה אחת שרק הוא ממקומו העליון בעולם האמת ראה ואני מאמינה שגם אהב – עצרת הקשישים השקופים ניצולי המעברות.

יש להודות שזו לא ממש הייתה עצרת רגילה בה כולם מתכנסים במקום אחד, בזמן אחיד לנאומים ודברי תורה. זו הייתה עצרת שקופה בה קבוצה גדולה של קשישים בני עדות המזרח, שאהבו אותו וכאבו את לכתו לא פחות מכל חרדי חובש כיפה ולובש מעיל, ביכו אותו כל אחד ממקומו ובדרכו שלו.

גם אלו מביניהם שלא הגיעו מעולם לביתו שברחוב הקבלן ולא נכחו ולו באחד משיעורי התורה הרבים שלו, למרות הכל הם ראו בו את מורם ורבם הנערץ ועקבו אחריו באמצעות התקשורת. הם הניחו יד רועדת על המזוזה בתקופת חוליו וביקשו מעומק ליבם מהשם יתברך שישלח לו רפואה שלימה ובג' חשוון לפני שלוש שנים ביכו את לכתו כמו כולם ואולי אף יותר כי הם באמת הרגישו יתומים מהכל בלעדיו.

ניתן לומר שנקודת ההתחלה שלהם הייתה דומה: העוני והדחק, קשיי הקליטה בארץ והמאבק עם ממסד לא אוהד בלשון עדינה. אלא שהוא התלהט אחר מתיקות ועריבות טוב התורה ולא נחשב בעיניו מלא העולם כסף וזהב למאומה. בכוחות על וכנגד הכל, עלה מעלה מעלה במעלות התורה וניפץ את כל תקרות הזכוכית שהוצבו מעליו.

הוא סימל עבורם בהווה את העבר – את מורשת בית אבא שהלכה והתרחקה במשך השנים. הורים שהעוני והרצון להעניק לילדיהם עתיד כלשהו בארץ אוכלת יושביה אליה נקלעו, גרמו להם להיכנע ולשלוח את ילדיהם לאן שנציגי הממסד אפשרו להם – לאו דווקא מקומות שומרי תורה ומצוות.
במעברות שעם השנים הפכו לשכונות מצוקה עיקר המאבק היה לשמור את ילדיהם שלא יתחברו עם פושעים ומסוממים אלא עם אנשי לימודים ועבודה. כל השאר היה בעיניהם מותרות. הם שמרו על המסורת בבית בשקט ובצניעות. את מתיקות התורה הרגישו בעקיפין דרכו.

כשמר"ן אמר בזמנו שהשמאלנים שכחו מזמן להיות יהודים, הוא נגע להם בכל כך הרבה יבלות כואבות והם שמחו בשקט על שאמר בקול רם את מה שהם חוו על בשרם.

בעוד הממסד האשכנזי ראה בהם אוסף מזרחיים פרימיטיביים וחסרי ייחוד, הם התעקשו, בשכונות המצוקה, לשמור בעקשנות על ייחודם: תימנים, עיראקים, טריפוליטאים וכו'. אלא שאז בא מר"ן והפעם באהבה גדולה ובהערכה וכבוד אמר להם כולכם ספרדים ושקד על איחוד כלל עדות המזרח.
רובם הגיעו לבתי הכנסת רק בחגים ואז החזיקו באהבה והערכה כה רבה סידור מהסידורים הרבים שנתן עליהם את הסכמתו.

חלקם הרגישו קשורים אליו ולו בזכות בשר עטרה שאכלו בביתם, ותמונה שלו שהתנוססה בסלון.
כשהוא הלך לעולם שכולו טוב, הם נשארו בודדים כל כך ושקופים מתמיד כנגד כל המחלוקות והתככים שעדיין למרבית הצער לא תמו. בין כל המתחרים על המקום הרוחני הענק הריק שנותר עם לכתו, לא קם מי שימשיך להניח על שפתם ובליבם את מתיקותה ועריבותה של התורה הקדושה. כי רובם עסוקים במאבקי כח בלתי פוסקים.

אם לא למענם של אלו שאיבדו והקריבו כל כך הרבה במשך כל השנים שעברו, בלי שאיש מלבדו כאב את כאבם, אזי לפחות למענו ולעילוי נשמתו הטהורה, אולי הגיע הזמן שיפסקו המחלוקות לטובת אהבת חינם אמיתית?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!