הסיבות שהצבעתי לדונלד טראמפ • טור אישי

בעוד ימים בודדים, כל מה שהכרנו עד כה עשוי להשתנות. יותר משנה של מסע ארוך ומייגע לקמפיין בחירות עתיר אנרגיות חיוביות ושליליות כאחד, מיליוני דולרים, סקנדלים, כותרות חמות, שערוריות ואמביציות מטורפות שלא נראו כמותן בתולדות מערכות הבחירות לנשיאות בארצות-הברית, עומד להגיע לסיומו.

אך מי שחושב שהמערכה הזו תמה ומגיעה כעת לקצה, טועה. למחרת ה-8 בנובמבר המסע הזה רק מתחיל לצאת לדרך, ולפני שיהיה אפשר "להחזיר את אמריקה לגדולתה", יידרש קודם לנקות את האורווה בוושינגטון מהצחנה, הקלקול וההשחתה שהותיר אחריו הממשל הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקאית. דונלד טראמפ אמנם הבטיח להתחיל את מלאכת הטיהור יום אחרי שייכנס לבית הלבן, אך ניקוי סחי בסדר גודל שכזה, לא בטוח שתספיק לו קדנציה אחת.

למעלה משנה של קמפיין נשיאותי שנראה היה כמו נצח, העולם עקב באדיקות אחרי זירת הקרב המדממת של שני המועמדים לנשיאות ארצות-הברית, כאשר במשך כל התקופה הארוכה הזו, לא חלפו כמעט 24 שעות תמימות משעממות. גם אנחנו, כמו יתר העולם, התחקינו בהתמדה ובהתלהבות אחר המרוץ לתפקיד הרם ביותר בתבל, שלווה במהלומות רוויות יצרים ותככים.

אנחנו אזרחי ישראל, לא פחות ואולי אף יותר מהאזרחים האמריקנים, סבלנו ממדיניותו הרופסת, אך בעיקר העוינת של הנשיא אובמה. וככאלה, ראינו במועמדת הדמוקרטית קלינטון אנדרטה חיה שתנציח את המשך דרכו ומורשתו האיוולת של הנשיא הכושל ביותר בתולדות ארצות-הברית.

עבור כותב השורות שהנו גם אזרח אמריקני, חבר המפלגה הרפובליקנית וכמובן בעל זכות בחירה בבחירות האמריקניות, הייתה זו מעין שליחות כפולה לסקר את מערכת הבחירות במשך שנה תמימה ולתמוך באסכולה השמרנית שביסודה מוקירה ואוהדת את ישראל.

במהלך כל חודשי הקמפיין עד לרגע זה ממש, דבקתי בדעה אחת עם המועמד לסגן הנשיא של מר טראמפ, מייק פנס, שאמר השבוע, כי "אי אפשר לסמוך על הילארי קלינטון עם הבריאות שלנו (בנושא 'ביטוח בריאות' - ש.פ.) יותר ממה שאנחנו יכולים לסמוך עליה עם מידע מסווג".

"אני לא פוליטיקאי", חזר ואמר שוב ושוב דונלד טראמפ במהלך השנה האחרונה, "האינטרס המיוחד והיחיד שלי הוא - 'אתם' - האזרחים האמריקנים". במשפט המקורי הזה חבוי ההבדל האבסולוטי בין שני המועמדים לנשיאות 2016: בעוד המוטו והסלוגן שעמו הריצה הילארי קלינטון את הקמפיין שלה, היה - "נלחמים בשבילנו", הסיסמה של טראמפ קראה - "להחזיר את אמריקה לגדולתה". היא נאבקה עבור עצמה, כדי להישאר בשלטון ולהמשיך את השחיתות בת ה-30 שנים שלה בוושינגטון. הוא, לעומת זאת, נלחם עבור העם.

כאזרח אמריקאי, ניצלתי את זכותי הלגיטימית להעניק את קולי עבור מי שלפחות הצהיר בריש גלי, כי הוא שואף לעשות טוב "למען העם"; הבטיח להגן על כבודה של מדינת ישראל; ביקר קשות את ההסכם הגרוע שביצע ממשלו של אובמה עם איראן; ואולי, גם אם רק אולי, יהיה הנשיא האמריקאי הראשון שיתקן את העוול הנוראי כשיכיר בירושלים כבירת המדינה היהודית ויעביר את שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים.

במשך כל תקופת מערכת הבחירות הארוכה והמשולהבת הזו, שמעתי המון סקפטיות בנוגע לסיכויו של טראמפ להעפיל אל פסגת הניצחון. ה'סקפטיזם' הפך כמעט לסוג של דת, כאשר על בסיס שבועי נהדפתי על ידי שורה ארוכה של קטני אמונה, שדאגו להבהיר לי כמה הוא לא יכול לנצח.

אין ספק, היו גם רגעים דלים, מביכים ואף מייאשים. אולם, הבהרתי וגם אמרתי כי במונחים פוליטיים, לעולם אין דבר כזה 'אין זמן' או 'ייאוש', וכי לאמת יש תמיד סיכוי טוב יותר לנצח מאשר השקר. ואכן, בשבועות האחרונים, בייחוד לאחר שהבולשת הפדרלית הכריזה על חידוש החקירה בעניין מחיקת מאות אלפי המיילים על ידי המועמדת הדמוקרטית, המהפך גם בסקרים, שהיו מוטים עד כה לטובת קלינטון, קיבל מפנה מפתיע לחלוטין.

ממש בעת כתיבת שורות אלה, פרסם האף. בי. איי. כ-130 מסמכים חדשים שקשורים בחקירה ישנה נגד בעלה של המועמדת הדמוקרטית, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, בנוגע לחנינה השנויה במחלוקת שהעניק ביום האחרון לכהונתו ב-2001 למארק ריץ'.

האחרון, היה איש עסקים ופיננסים שהואשם ב-1983 בעבירות מס וביצוע עסקאות נפט לא חוקיות עם איראן בזמן משבר בני הערובה. הוא שהה בשווייץ בזמן האישום, לא חזר לארצות-הברית עד יום מותו ב-2013, ומתברר, כי אשתו דניס, היא תורמת כבדה של הוועידה הדמוקרטית וקרן קלינטון.

מצבו של המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ, מעולם לא היה טוב יותר. הוא עולה, מתחזק ונישא על גלי האהדה הציבורית בארצות-הברית, כשהוא סוחף אחריו תנועה המונית של תומכים ואוהדים משולהבים, שירוצו לקלפי ויצביעו עבורו ב-8 בנובמבר באש ובמים, בגשם ובשלג.

מבחינת הצגת המציאות הנוכחית באור אובייקטיבי, לי כבר אין ספק של ממש מי יהיה נשיאה הבא של המעצמה העולמית. אם וכאשר טראמפ אכן יזכה במינוי, בשבוע הבא בשעה זו, פני העולם יתחילו להשתנות ללא היכר, וזאת יש לומר, במובן החיובי.

שמונה שנים של ממשל שמאלני מובהק, שבהן ההתרפסות, החולשה, הצביעות וההיתול היו מנת חלקה של האימפריה האמריקאית בעיני העולם והטרור האסלאמי, יבואו אל קיצן. אך לא לפני שממשל חדש בהנהגתו של טראמפ ייאלץ קודם לטהר ולטפל במגוון מוקדים מעוותים ורקובים.

כאמור, מי שחושב שסאגת הבחירות תמה ב-8 בנובמבר, טועה ובגדול. העבודה רק מתחילה לאחר מכן, ובמקום להמר על דמותו של המנצח הוודאי בעוד ימים אחדים, כותב השורות מוכן כעת להתערב על הכותרת הראשית שתופיע למחרת יום הבחירות בראש מהדורות התקשורת השמאלנית שצלפה בטראמפ שנה שלמה.

"סוף העולם הגיע", "הבחירות זויפו", "האף. בי. איי. הכתיר את טראמפ", ואפילו "חשש מפני מלחמת אזרחים" או "המונים עוזבים את אמריקה", תהיינה ככל הנראה חלק לא מבוטל מהכותרות הראשיות באותם כלי תקשורת מוטים שלעגו לטראמפ על שטען לאפשרות של זיופים בבחירות. הם, שיאכלו את הכובע עם בחירתו, בוודאי לא ייתנו לו יום אחד של חסד.

הכותב הינו עיתונאי במגזר החרדי

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!