הישורת האחרונה: טור פרידה של שלמה קוק

1.
לאחר חודשים של עימותים, סקרים, ספקולציות והרבה-הרבה כאב-ראש – ביום שלישי הקרוב המתח יוכרע וכולנו נדע: מי יהיה הנשיא ה-45 של ארצות-הברית – דונלד טראמפ או הילרי קלינטון?

השאלות החשובות עבור כל אזרח אמריקני בדרכו לקלפי, הם דרכו הביטחונית, המדינית, הכלכלית והמוסרית של המועמד/ת, וכמובן חוש-ההומור והכריזמה. השיקולים שלנו כיהודים, ועוד יותר כישראלים, הם: מה יהיה יחסו של הנשיא הנבחר ליהודי אמריקה ולמדינת ישראל?

הבשורה הרעה: אף אחד לא יכול לדעת את התשובה לאף לא אחת מן השאלות. את הקלפים האמיתיים שומר כל אדם – על אחת כמה וכמה כשמדובר בפוליטיקאי משופשף שהגיע לקו הגמר בהתמודדות לתפקיד הנחשב ביותר בעולם המערבי – צמוד-צמוד לחזה. בדרך הוא משתדל להשמיע את הדעה הפופולארית יותר. בנוסף, דרכן של דעות להשתנות ואפילו להתהפך, וכמאמר שרון ז"ל: דברים שרואים מכאן, לא רואים משם. ואם לא די בכך, הרשו לי לגלות לכם כי כל אדם – אפילו נשיא ארה"ב – לא באמת קובע. הוא מוקף בסוללת סגנים ושרים ויועצים, ומעל הכל יש ריבונו של עולם.

נוכל רק להתפלל שארה"ב תמשיך להיות 'ממלכה של חסד' עבורי יהודי ארה"ב ומדינת ישראל ולאחל נחיתה קלה למי שייאלץ לראות את הבית הלבן רק מבחוץ. אוי, נעבאך.

2.
שלוש שנים להסתלקותו של מרן בעל 'יביע אומר', הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל.
ימים ספורים לאחר מסע ההלוויה ההיסטורי, עשיתי את דרכי למרתף קטן ברחוב דוד ילין בירושלים. מצאתי את הרב אליהו שטרית, ה'מדפיס' של מרן, יושב בחדר-הלימוד שלו ולא מפסיק לבכות.

"העיניים הן האיבר הכי חשוב בגוף האדם", אמר ל י. "הרב היה העיניים של העולם. עכשיו אנחנו מגששים בחושך, כמו עיוורים... נכון, עם ישראל כולו אבֵל על האבידה הגדולה, אבל אני צריך את הנחמה הכי גדולה. הייתי יושב עם הרב לפחות עשר שעות, כל יום".

החדר מוקף ארונות ספרים. הבולטים שבהם הם 55 ספרים בעלי כריכה בצבע בורדו. אלה הם ספרי הגר"ע יוסף זצ"ל. שמונה-עשר מתוך הספרים יצאו לאור בחותמו המקצועי של הרב שטרית.

הרב שטרית, אברך תלמיד-חכם ונעים הליכות, לא נולד לתוך עולם התורה. הוא גדל במשפחה דתית, שימש קצין בצה"ל עד גיל 26, התמחה במחשבים וטכנולוגיה – והתחזק.

הפגישה הראשונה שלו עם הגר"ע, היתה בתקופת אירוסיו. "למדתי ב'תפארת שרגא' בקרית נוער", מספר הרב שטרית. "בדיוק הרב סיים את כהונתו כרב ראשי לישראל. באתי לביתו ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים, ביקשתי שיסדר לי קידושין ונעניתי בחיוב".

הרב הכיר אותך? שאלתי.

"לא. הזמנתי, והוא הגיע. הוא סידר לי קידושין עם יד מגובסת, שכן זמן קצר קודם לכן, אירע בביתו המקרה הבא: הוא עלה על הסולם לקחת ספר מהארון ונשאר ללמוד למעלה. כשסיים ללמוד, החזיר את הספר ושכח שהוא על הסולם. הוא נפל – ושבר את היד..."

החתן בחתונתו לא יכול היה שלא להבחין בניצול הזמן האגדי של הגר"ע. "היה חשוב לו לגמור את החופה כמה שיותר מהר. הוא רצה לחזור ללימוד".

רבים, אמרתי לרב שטרית, כתבו על 'כוחא דהיתרא' של הרב עובדיה. אתה מסכים עם ההגדרה הזו?
"כלפי עצמו הרב היה חסיד, לציבור הוא היה מֱקל. אבל יש דברים שהיה מחמיר ולא מוותר. למשל: פאה נוכרית, בשר חלק, מכירת דירה לגוי, זמן רבינו תם בשבת וביום כיפור. את הנושאים הללו הוא היה מבקש לחזק בפני הציבור בעשרת ימי תשובה.

"בכלל, דעתו של הרב לא היתה נוחה מאותם המחלקים ציונים ואומרים: רב זה מחמיר, רב זה מקל. הרב אמר: למה הדבר דומה? לעני המשווה בין עשירים ואומר: פלוני עשיר יותר מאלמוני. הרב אמר: במה העני מבין, במנה פלאפל? הוא יודע כמה שדות וכרמים יש לעשירים עליהם הוא מדבר? בשביל לדבר על עושר, אתה צריך להיות עשיר, בשביל לדבר על חומרות וקולות, אתה צריך להיות תלמיד חכם!".

3.
השבוע, במסגרת יום התרמה רדיופוני, הוצנעה מעט גאונותו האגדית ותרומתו לעולם התורה – לטובת שלל סיפורי מופתים וקמעות על ה'באבא' הרב עובדיה.

במחשב-הנייד שבו ערך את 'חזון עובדיה', תיעד הרב שטרית את אשר ראו עיניו בעשרים השנים האחרונות במחיצת הענק שבענקים. אלפי סיפורים מופלאים ממקור ראשון.

ובכן, מה הרב עצמו חשב על-כך? להלן סיפור-מופת מפי הרב שטרית: "זוג עשיר מארה"ב, ציפה שנים רבות לפרי בטן. הרב קיבלם לביתו - ואמר להם: 'אם תתחילו לשמור טהרת המשפחה, בעזרת השם תיפקדו בזרע של קיימא'. לפני שיצאו, סיפרו לרב: 'אנחנו רוצים ללכת גם לרב כדורי'. אמר להם הרב: 'עדיף שלא תלכו'.

"מיד אחרי שיצא, הסביר לנו: 'למה אמרתי להם לא ללכת לרב כדורי? כי אם ייפקדו בזרע של קיימא, יתלו את הישועה בברכה של המקובל ולא ישמרו על מצות טהרת המשפחה.

"כמובן, שאחרי שנה, נפקדו בבן..."

בכלל, הקשיתי, איך הרב היה מתייחס למופתים?

"אני זוכר שהגיע אחד התלמידים לבית הרב עם בתו הכלה. הוא ציין בפני רבינו בהתלהבות כי שלושה שבועות קודם לכן קיבלה הכלה ברכה מרבינו ברכה שתמצא זיווג הגון בקרוב.

"הרב הגיב בענווה: "נו, אז מה? מה, אתה רוצה לעשות אותי בעל מופת? כנראה היתה שעת רצון – ולכן הברכה התקבלה..."

אבל הוא, מרן, היה איש מופת. בחייו, במותו, ובעיקר בתורתו.

4.
אחרי החגים. מחשבות, פגישות, תוכניות, אתגרים. הכל חוזר לשולחן. זמן לחשב מסלול מחדש.

אני צועד יד ביד עם העיתון 'כל ישראל' מהיום בו נולד, לפני שנתיים ומחצה. אפילו קצת יותר, כי הייתי שם עוד בימים בהם היה זה אך בגדר חלום רחוק של המו"ל אריאל קוניק: להביא תוכן איכותי ומגוון כותבים לכל בית חרדי, במחיר שווה לכל נפש.

זה שיר פרידה. זמן להודות לאכסניה הנפלאה, ובמיוחד למו"ל, כמו גם ליו"ר הדירקטוריון חיים כהן, לעורך והכישרון הראשי ינון פלח ולמנהל המקצועי יענקל'ה פרידמן. תודה גם לצוות הגרפי על הסבלנות. יש בי תקווה – למען קוראי העיתונות החרדית – שהצוות המנצח ימשיך להוביל כל שבוע עיתון נקי ואיכותי.

ותודה לכם, הקוראים, בארץ ומחוצה-לה. על הכרה והוקרה, הארה והערה. בזכותכם, הדיו אף פעם לא מתייבש. היו שלום. שבת שלום.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!