האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דפים ל"ט-מ'

יום שישי פרשת נח – ג' חשון תשע"ז
דף ל"ט ע"א
שבוי ששמעו בו שמת והורידו קרוב הראוי ליורשו לנכסיו, כיון דירד הקרוב על דעת לאכול כל הפירות אוכל כל הפירות ואין צריך להניחם עבור הבעלים, לא שמעו בו שמת כיון דאינו סומך דעת שישאר בידו תקנו חכמים דשמין לו כאריס ושאר הפירות יהיו מונחים עד שיבואו הבעלים.

בורח משום דאין לו לפרוע מס, אין מורידין קרוב לנכסיו כיון דיצא לדעת בלי בהלה ולא צוהו בלכתו שירד לנכסיו, בורח משום שרוצים המלכות להרגו שהרג נפש מורידין.

שבוי שלא שמעו בו שמת והניח קמה לקצור ענבים לבצור תמרים לגדור זיתים למסוק, בית דין מעמידין אפוטרופוס להכניסן שיהא שמור להבעלים, ואחר כך מורידין קרוב לנכסיו, ואין מעמידין לו אפוטרופוס דאין מעמידין אפוטרופוס לאנשים גדולים.

אין מורידין קטן לנכסי שבוי אע"פ שהוא קרוב מפני שמפסיד נכסיו.

אין מורידין קרוב לנכסי קטן דיאמר דשלו הוא ואין הקטן יודע למחות בו, בין אחיו מן האב ובין אחיו מן האם דיאמר דשל אמו הוא ואביו אכל ממנו פירות כדין נכסי מלוג, בין בקרקע בין בבתים, ולא קרובו של קרובו דיאמר דמחזיק הנכסים לקרובו ולא להקטן, אפילו אם עשו שטר חלוקה כשחלקו מתחילה.

אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו אם המשיך להחזיק בו ג' שנים כשהגדיל, כיון דתחילת חזקתו הייתה כשהיה קטן ולא ידע דשל אביו הוא.

דף ל"ט ע"ב
שבוי שיש לו קרוב גדול וקטן, לאביי מורידין הגדול לחצי הנכסים ומעמידין אפוטרופוס לחצי הנכסים, דאין מורידין קטן לנכסי שבוי, לרבא כיון דצריכים להעמיד אפוטרופוס לחצי הנכסים מעמידין אותו לאפוטרופוס על כל הנכסים.

הבא ממקום אחר ואמר ליורשים שהוא אחיהם ומגיע לו חלק בירושת אביהם, כיון דבא להוציא עליו להביא ראיה, ואם היורש המוחזק הוא גבר אלים והמוציא טוען שיש לו עדים ומפחדים להעיד כנגדו מוטל על אח המוחזק להביא ראיה שהאח הבא להוציא אינו אחיו.

הביא עדים שהוא אח חולק עם אחיו בגוף הנכסים, ואם היה קטן בשעה שאחיו ירד להנכסים חולק עמו גם בשבח שהשביח אחר מיתת אביהם שהרי אם היה שואל לבית דין לא היו נותנים לקרוב רשות לירד לנכסי קטן, ואם היה גדול לרבי אמי שמין לאח שהשביח כאריס וכדין קרוב שירד לנכסי שבוי, לרב חסדא אין שמין לו שלא ירד ברשות בית דין.

שבת קודש פרשת נח – ד' חשון תשע"ז
דף מ' ע"א
נפקד שעירב פירות הפקדון עם פירותיו ואינו יודע כמה הסתפק מהן, כשמחזירן למפקיד יפחות כמה שהם רגילים לחסור מחמת אכילת עכברים, לחטים ואורז קלוף תשעה חצי קבין לכור, לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור, לכוסמין וזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף שלשה סאין לכור.

המפקיד כמה כורים פירות אצל חבירו, לת"ק כשיחזירם פוחת לו לפי המדה לכל כור לכל שנה, לרבי יוחנן בן נורי אינו מוציא אלא לכור אחד בלבד ומחזיר השאר, לרבי יהודה אם הייתה י' כורים אינו מוציא לו חסרונות אם הפקיד אצלו בימות הגורן בזמן שהחטים יבשים והחזיר לו בימות הגשמים כשהן נופחות.

המפקיד יין אצל חבירו ועירבו עם יינו כשמחזיר לו יפחות כמה שנבלעו החביות, דאם טח החביות בשעוה או החביות נעשו מסוג קרקע שבולע פוחת שתות, ואם טח אותן בזפת או מסוג קרקע שבולע יותר פוחת חומש.

המפקיד שמן אצל חבירו ועירבו עם שמנו כשמחזיר לו פוחת לו ג' לוגין למאה לוג – לוג וחצי משום מה שנבלעו בחביות אם החביות חדשות ולוג וחצי משום שמרים אם אין השמן מזוקק, ואם מכר לו בתשרי בשער דתשרי שהוא זול לפי שיש בו שמרים אפילו אם נותן לו השמן בניסן שהשמן אז מזוקק הלוקח מקבל עליו פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן.


דף מ' ע"ב
המוכר שמן לחבירו סתם בעת ובחזקת שהוא מזוקק ושקטו שמריו לרבי יהודה הלוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג ולחכמים אין הלוקח מקבלם, לאביי טעמו דרבי יהודה דמותר לערב שמריו ולכן הלוקח צריך לקבל עליו שמרים, ולדעת חכמים אסור לערב שמריו ולכן אין הלוקח מקבל שמרים, לרב פפא לחכמים מותר לערב שמריו ולכן אין הלוקח מקבל שמרים דהלוקח טוען כיון שהיה בידך לערב בשעה שנתת לי ולא ערבת מחלת לי זכות שהיה לך ואתה חייב ליתן כל המדה, ולרבי יהודה אסור לערב ולכן הלוקח מקבל עליו שמריו כיון דאסור לערב אם אינו פוחת לו לא ירויח המוכר ועל דעת כן מכר לו.

במקומו של רבי יהודה מכרו חבית שהיה בו מ"ח מדות בו' זוז, רבי יהודה מכר ו' מדות בזוז, נמצא דבשלשים ושתים מדות כבר היה לו לשלם על מקחו, נחסר לו ח' מה שבלע הקנקנים והרויח ד', אע"פ שמותר להשתכר שתות דהוא ה' זוז משום דהרויח גם הקנקנים והשמרים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!