עסקנים עם עיניים גדולות דפקו עיר חרדית וגרמו למצוקת הדיור

תתארו לכם עולם יפה, פחות עצוב ממה שהוא ככה - אחרי החגים. מושב החורף התשע"ז נפתח בסערה אבל לדרעי ולליצמן שיושבים מול נתניהו בישיבת הממשלה ובפורום ראשי המפלגות יש רק דרישה אחת. הם יעשו כמצוותו וגם כדבר רעייתו, בכל הנושאים, בהצבעה על התאגיד, בעמונה ובכל מה שבא ליד. כל מה שהם מבקשים זהו דבר אחד קטן וכל כך מובן מאליו: בינוי לחרדים.

תתארו לכם עולם פשוט שבו יו"ר ועדת הכספים גפני יושב מול כחלון ובפיו רק מילה אחת: בינוי. הוא מבטיח להעביר את חוק המס על דירה שלישית בוועדה, בלי לעשות קולות של חורבן בית שלישי, אך דורש בתמורה ליישם את מה שכחלון עצמו הבטיח בפגישתו עם ראשי הישיבות, כשאביגדור יצחקי הגיב לנוכחים שכינו את גפני 'רב' – במשפט הלעומתי והדי מחמיא, "כן, הוא רב עם כולם". אריב את ריבך בוועדה, יבטיח גפני לכחלון, ובלבד שתיישם את הבטחותיך ותנגיש את פרויקט מחיר למשתכן גם לזוגות צעירים חרדים. הרי אצלנו במגזר, מילה זו מילה. מי שמתחייב – משלם, ולא בורח ברגע האחרון כמו מאות רוכשים חילונים, שזוכים במכרזים ונעלמים לקבלנים.

בעצם, אין צורך לתאר מציאות דמיונית היות ובסיטואציה הזאת כבר היינו. היה זה אטיאס שישב מול נתניהו, הביט לו בלבן של העיניים והתנה את העדפתו של ביבי על לבני בדרישה חד משמעית: קבלת תיק בינוי מלא-מלא, כולל מינהל, ותיק הפנים גם - לאלי ישי. בשלוש הקדנציות האחרונות נוכחנו לדעת שכאשר פוליטיקאים עומדים על שלהם ודורשים 'כלי עבודה' בתחום הדיור, הם גם מקבלים. כישלון רודף כישלון, אך מכנה משותף אחד יש לאטיאס, ולאחריו ללפיד ולכחלון: הם לפחות ניסו.

קשים חייהם של 'בעלי ניסיון'. בערב יום הכיפורים שוחחו שני יהודים מזרחיים עם לב חם למסורת, שמכהנים בכנסת ישראל, כדי לאחל זה לזה חתימה טובה. משה כחלון הטריפוליטאי סיפר ליגאל גואטה המרוקאי על המאמצים הבלתי פוסקים והבלתי נלאים שהוא עושה כדי להוריד את מחירי הדירות, ובקולו ניכרה נימת כאב לנוכח התוצאה, בשוק הנדל"ן ובמרכול סקרי דעת הקהל. "תתפלל לסייעתא דשמיא", אמר לו גואטה, כמאמין למאמין.

גואטה בהחלט יכול להעיד, כעדות בעל דין, מהי סייעתא דשמיא. האיש שעם כניסתו למשכן תויג כפרזנטור של נעלי אדידס וקוטלג כקוריוז, מתחיל את החורף הזה כאיש עמל שנועל נעלי פלדיום גבוהות ומחובר לשטח, כמו חקלאי לאדמה ביום גשם. את שמחות בית השואבה והאירועים ההמוניים שהוא ארגן בפריפריה, עין לא ראתה בש"ס מזה כעשרים שנה. המינוי הרשמי של גואטה למזכ"ל התנועה, עם פתיחת המושב, כמוהו כהענקת תעודת הצטיינות רשמית לח"כ הנורווגי של ש"ס, שדובר בו רבות, ולא תמיד נכבדות.

הרעיון למנות את גואטה למזכ"ל הבשיל במוחו של דרעי, באווירת דירת העראי של הסוכה, בעקבות שרשרת אירועי חג שדרעי לא מפסיק להתקשט בה, גם אחרי שהסכך קופל והקישוטים הוחזרו לבוידעם. באותם רגעים הרהר דרעי בקול בכוונותיו לפתוח את החורף בסערה ולהזרים דם חדש בעורקיה של התנועה הקדושה שהסתיידו בשני העשורים האחרונים. את המהלך הראשון כבר ראינו, עם התפטרותו של דרעי מהכנסת והכנסתו של מיכאל מלכיאלי, נציג מסור לשולחיו ונאמן לשולחו, אחד כזה שלעולם לא יותיר מאחור חבר בתחנה. ככל שזה תלוי בדרעי, נראה בקדנציה הנוכחית פנים חדשות נוספות, ואולי אפילו יקוים בנו הפסוק האמור במלאכי: "והשיב לב אבות על בנים".

עם כל הכבוד לזה שנכנס, הסיפור האמיתי נוגע לאיש שפרש. מאז ההכרזה ב-99' בגני אורנים, "אני לא פורש", עברו על דרעי לא מעט פרשות וגם פרישות. ערב הבחירות האחרונות הוא התפטר עם חשיפת הקלטת של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בערוץ 2, ובקדנציה הנוכחית הוא פרש מתפקידו כשר הכלכלה. גם אז הייתה לפרישה מטרה, אך התהליך עצמו היה רווי דם, יזע ודמעות. פרישה כזאת, מאהבה, עדיין לא הייתה.

בתקופת החגים, אולי לראשונה מאז שב מהכפור, דרעי חזר להאמין במותג ש"ס. הוא ראה את המשתתפים באירועים והרגיש כמו בשנות התשעים. המוני הצעירים החרדים גרמו לו תחושת התחדשות, כמו בחור ישיבה שמתרענן בהופעת חינם של שוואקי בבריכת הסולטן. המסורתיים שהשתתפו בעצרות ובשמחות בית השואבה בערי השדה, הדליקו לו מחדש את הניצוץ בעיניים. דרעי חזר להאמין בכך שניתן לשבור את תקרת הזכוכית החרדית ולאמץ מחדש את השטח המסורתי. ההתפטרות שלו, באה לעולם לא רק כדי להזרים דם חדש בעורקים, אלא גם, ואפילו בעיקר, כדי להתמסר לשטח, בלי הגבלות של נוכחות בכנסת, קיזוזים ודיונים.

מהלך ההתפטרות של דרעי מהכנסת, לא נעשה על משבצת החוק הנורווגי שנתפסה על-ידי משולם נהרי, אלא בהליך התפטרות שהוא אל-חזור בכנסת הנוכחית - כולל בסוגיה ההצהרתית בעיקר של ויתור על חסינות. המהלך הזה מעיד על אדם שנטל תשעה קבין של אומץ, מול קב אחד של יהדות התורה אותו נטל בשעתו פרוש, אחרי לבטים קשים, כשהתפטר במסגרת החוק הנורווגי. דרעי ניתח את הסיטואציה הפוליטית והגיע למסקנה שהוא לא רואה באופק שום אופציה של ישיבה באופוזיציה כל עוד הכנסת הנוכחית מכהנת. כשנשאל האם משבר התאגיד לא עלול לחולל פיגוע פוליטי, מבע פניו הספיק כדי להבהיר לשואל, שהוא כבר שמע שאלות טובות יותר.

החשבון של דרעי פשוט למדי. כל עוד הממשלה מכהנת הוא ישמש בוודאות כשר בכיר. גם אם הממשלה תקדים להוציא את ימיה – הכנסת הרי תפוזר והבחירות תיערכנה תוך שלושה חודשים, שבמהלכם ישמש כיו"ר התנועה וכשר בממשלת מעבר. גם אם יקרה הבלתי ייאמן ובמסגרת הפיצוץ הקואליציוני, הוא ייאלץ להתפטר, יהא זה לתקופת מעבר קצרה. בל נשכח, שגם לבחירות האחרונות הוא הגיע מהאופוזיציה, נטול שררת שר, כיו"ר מודאג ולא כח"כ מכהן, אחרי שהתפטר מהכנסת בעקבות פיגוע הקלטת. דרעי נפגע ושוקם. המפגע שהתפוצץ יחד עם המטען – נוטרל.

אשם תורם
ועכשיו, ברשותכם, נעבור לנהי ולבכי - כפי שהגדיר זאת בשעתו אריק שרון המנוח. מדובר כמובן, בחלופת המכתבים והאיומים התקשורתיים לשקול(!) הצבעה נגד התקציב, אם לא יונח על השולחן פתרון למצוקת הדיור החרדית. כל הדיבורים הללו שווים במשקלם לאמירה של דרעי בראיון לגל"צ במהלך החג כי עקרונית, הוא מתכוון להצביע נגד סגירת תאגיד השידור הציבורי. את האיום ההוא דרעי שיחרר עם הסתייגות, בעודו יושב תחת הסכך ומהרהר במהלכים הצפויים בתוך הסיעה. הערבה של התאגיד, שאין בה לא טעם ולא ריח, הזדמנה לו כלאחר יד והוא חבט כדי להעביר מסר לנתניהו: אני כאן, ורלוונטי לכל נושא. את ה'הושע נא' שלו מביבי, הוא כיוון בכלל ליעדים אחרים.

יש איומים שמשוגרים מראש לחלל האוויר כדי להביא להישגים בתחומים אחרים, וזו בדיוק התחושה כשמדובר במשבר הדיור. כמעט בכל הנושאים שחברי הכנסת חפצו באמת ובתמים לקטוף הישגים עד כה בקדנציה הנוכחית, הם נחלו הצלחה – וחייבים להודות שמדובר בלא מעט תחומים. בתחום הדיור, נשארנו עם התכתובות שמזכירות את ההתרעות של אלי ישי ערב האסון בכרמל. האשמים הם כמובן הפקידים החילונים, השרים האטומים, ראשי הערים העוינים. כולם, לבד מנציגינו הנבחרים.

אז זהו, שלא. גם לנו יש 'אשם תורם', כפי שמכונה בעגה הנזיקית מעשה או מחדל של נפגע שהתרשל ו"תרם" בעצמו לנזק. הדברים נכתבים כאן ולא בפעם הראשונה, כתזכורת למה שעברנו לפני שתי קדנציות בדיוק. היו לנו שרי שיכון ופנים, יו"ר ועדת כספים, שר אוצר נוח כמו שטייניץ (עם איציק כהן כסגן, בילד-אין) וראש ממשלה מחויב. הפקידים דווקא התגייסו ואפילו עו"ד דינה זילבר, יקירת המדור, סייעה בשעתו לשר אטיאס לתכנן את העיר החרדית חריש עם הטבות מפולפלות שהפכו לסעיפים ישימים. אטיאס סיפק את הסחורה ובסיוע גופי התכנון הממלכתיים, תכנן עיר מיועדת לחרדים, נגישה לכביש 6 אך מתוקצבת כפריפריה, עם עתודות בנייה בסדר גודל של ביתר עילית, מודיעין עילית ואלעד גם יחד.

מי שגרמו ברשלנות פושעת לאובדן העיר היו עסקנים משלנו עם עיניים גדולות שהוזהרו, לפני מעשה ולא אחרי, בין השאר באותיות קידוש לבנה במדור הזה, מפני ההשלכות הצפויות של התיאום הפסול והאסור בין הקבוצות שניגשו למכרזים. לפרקליטות שאמרה את דברה ולביהמ"ש שהכריע בפרשה לא הייתה ברירה אחרת לנוכח הגסות וחוסר העידון של תפירת ההצעות והמציעים. כולנו יודעים שגם כשיש לגופים הללו ברירה הם לא ממהרים להכריע לטובת החרדים. כאשר אין כל מוצא אחר לבד מפסילת ההצעות החרדיות, על אחת כמה וכמה.

בשעתו הובאו כאן דבריו החריפים של סגן השר מאיר פרוש נגד שותפו לתהליך מוטל'ה קרליץ (שותפו לשעבר. בעסקת חריש וגם בחינוך העצמאי), קרליץ, לדברי פרוש, היה אחראי על הפן המשפטי ונחל כישלון חרוץ. תקשורתית לפחות, קרליץ סירב להגיב, ועדיין מסרב. בהנחה שגם לו יש מה לומר, הוא בהחלט מוזמן.

מטיבה של אחריות מקצועית ועסקנית שהיא נושאת בחובה השלכות אישיות גם במצבי הפסד ולא רק בסיטואציה של ניצחון, אבל אצלנו, במיוחד אצלנו, הכישלון יתום. על הטעויות של העסקנים ונבחרי הציבור משלמים הבוחרים. העסקנים שגרמו לכך, רק מרוויחים.

כ"ק האדמו"ר מויז'ניץ נכנס לעובי קורת הבניין, כשקרא אליו את כל חברי הכנסת של אגודת ישראל ומאוחר יותר גם ח"כים מדגל התורה ושם על השולחן, כמטרה למושב החורף, את הטיפול במצוקת הדיור. איש לא דורש מהח"כים גם להצליח. על סייעתא דשמיא לאיש אין ביטוח בכלל ובתחום הדיור בפרט. במבחן הזה לצערנו, אחוז הנכשלים גבוה יותר מהבחינה האחרונה של לשכת עורכי הדין, אך לנסות לפחות חייבים, ראה ערך כחלון.

מגדל יעקב
מיותר להתכנס ולדון, ללמוד את הנושא מהפרק הראשון, לגבש תוכניות חדשות ולהתנצח במשך שנים. הצעת המחליטים בממשלה נטחנה עד דק, וגם רעיון הקצאת חמישה עשר אחוזים ממכרזי מחיר למשתכן לחרדים, הוא סיפור ממוחזר שנחשף כאן לראשונה לפני חודשים רבים ומאז דוסקס וקרודט בלי הפסקה. אז עכשיו, מדברים על הקמת מינהלת דיור לחרדים, ובהכירנו את הנפשות הפועלות, תכף ומיד אחרי מימוש הרעיון, יתחילו המאבקים על חלוקת ג'ובים לפי מפתח סיעתי. שישים-ארבעים ואולי נורווגי לפקידים מכהנים, כמה אחוזי אשכנזים וכמה ספרדים. בינתיים, בזבזנו את המחצית הראשונה של הקדנציה, שהיא התקופה הפורייה ביותר. הזמן שנותר משחק לרעתנו.

ובכלל, למה להתעקש להקים מינהלת? היא כבר קיימת! את החבר'ה אפשר לגייס בצו 8, מהיום למחר. אטיאס עדיין כאן ואפילו מתעסק בתחום. אין מומחה ממנו. גם קרליץ לא עזב את הענף. על יכולותיו אין חולק ואם ייקרא מחדש לדגל, ישמח מן הסתם לסייע ולתקן. יש גם אישים שיכולים לתרום מחוץ לקופסה העסקנית אשר הקדישו לנושא חודשים ארוכים של תכנון וגיבשו מתווה לתוכנית עבודה - שאומץ כהחלטת ממשלה באישור היועמ"ש לממשלה. אם נוסיף לחבורה אנשי מקצוע ויזמים בעלי ניסיון במגזר, נקבל צוות מקצועי, תכליתי וממוקד מטרה.

אם בכל זאת מתעקשים גם על דמות חסידית, לרייניץ מהמודיע שמסקר את התחום במשך שנים ומגלה בקיאות מרשימה – כולל במוסף 'מדורים' של השבוע, יכולה להיות תרומה לא רעה. אחרי שמנחם גשייד ליווה את תהליך השלום, יעקב רייניץ ישמש כשליח המערכת לענייני הדיור. ושרק יתנו לו לפתוח את הפה מול אורחי ועידת העסקים של המודיע, נתניהו וכחלון.

אין ולא תהיה סיטואציה טובה מהשעה הזאת, כדי לשבת מול ביבי וכחלון, לדרוש ולקבל. לא מחר ולא מחרתיים, אלא שלשום, אתמול, ולכל המאוחר – היום! ערב העברת תקציב דו-שנתי ורפורמת-רגרסיה בתאגיד השידור הציבורי, כשעיני כל השותפים הקואליציוניים נשואות לחרדים. דרישה אחת ויחידה תונח על השולחן. לא לתקציבים שמצטיירים רע ולא לתוספות שמקבלות כותרות של סחיטה. הבו לנו דירות, בתנאים שווים לכלל האוכלוסייה, באופן יחסי ופרופורציונאלי לגודלנו בארץ המובטחת.

הסיכוי שכל מה שנכתב כאן לעיל יקרה, שווה ערך לסיכוי שאובמה יודיע מחר בבוקר על תמיכה בטראמפ בעקבות פרסום האימיילים החדשים והבלתי מאובטחים ששיגרה קלינטון. לכן, בפעם הבאה שתקראו דיווחים על דיונים, הצעות ותוכניות, מכתבים, אזהרות ואיומים ("שנשארו בתקשורת החרדית ולא הגיעו אלינו" כפי שהעיד יו"ר הקואליציה דוד ביטן בראיון ליעקב ריבלין ולחתום מעלה, בתוכנית "פילפוליטיקה"), כדאי שתיזכרו בכל זה ותדעו שהכל דיבורים.

חייבים לסייג לסיום את כל מה שנכתב לעיל, בהערת אזהרה מתחום המקרקעין. שחקן חדש עלה למגרש, יעקב אשר שמו. הוא זה שהעלה את הנושא מחדש על ראש שמחתנו עם פתיחת המושב, וכשאיש רציני כמוהו פותח את הפה ומדבר, שווה להאזין ולהקשיב, בלי דעות קדומות. לאיש יש ניסיון תכנוני וביצועי רב שנים, וגם בקטע של הגשמת חלומות, יש לו קילומטראז' לא רע. די אם נביט בהצלחתו, נגד כל הסיכויים, הפרשנים והמלגלגים, להתיישב על כיסא עור הצבי במליאת הכנסת, בקדנציה הנוכחית.

אבל לפני הכל, מדובר באיש מקצוע בתחום המקרקעין, שני רק לאטיאס שניסה לעשות בעבר לבתינו, וכיום עושה לביתו. כשיעקב אשר השמיע לפני שנים את חזון איזון תקציבה של בני ברק באמצעות הקמת מגדלי משרדים בפאתי העיר – החלום נשמע דמיוני ומופרך יותר מכל משאלה יזמית בתחום מצוקת הדיור. את מצוקת הארנונה, המגדלים פתרו. לו רק ניתן היה לבנות כמה מגדלים לזוגות צעירים חרדים.

הח"כ השלישי של דגל התורה הוא עפרון חדש (ומחודד) בקלמר של יהדות התורה. בשבתו באופוזיציית לפיד בקדנציה הקודמת לא הייתה לו אפשרות להשפיע וגם לא בראשית הקדנציה הנוכחית אותה התחיל כחכ"ל (ח"כ לשעבר, ובמבט רטרוספקטיבי - גם לעתיד), כשהוא צופה בהשבעת הח"כים מהמזנון, מחפש מטען לסלולרי כדי להתחבר, ומסתפק באכילת כריך נורווגי, כדי לתת קצת צבע לפרשנים ציניים, קטני אמונה.

לך בכוחך זה, ר' יעקב, אך מניסיון העבר המר אין מה לבנות יותר מדי על סיוע של החברים, שעסוקים בנושאים אחרים. אם בכל זאת תעשה את הבלתי ייאמן וגם תצליח, תפגוש אותם בוודאי בשלב חלוקת הקרדיטים.

המחיצה הרפורמית
מי שבונה על התערבותו של היועמ"ש אביחי מנדלבליט – חובש כיפת הבד השחורה, מוזמן לחפש דמות אחרת להישען עליה בעת צרה. בשבוע שעבר סוקרה כאן בהרחבה משמעות חוות הדעת של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר שניתנה ערב יום הכיפורים והביאה לביטול העצרת בהפרדה בכיכר רבין. הציבור החרדי, הדתי והמסורתי, הצביע ברגליים, במובן החיובי, במאות אירועי חג נפרדים במהלך שמחות בית השואבה והקפות שניות שהתקיימו ברחבי הארץ. למרבה האירוניה, דווקא העצרת המעורבת לזכרו של ראש-הממשלה המנוח, שנערכה מדי שנה בכיכר, מקרטעת בשנה זו מחוסר עניין לציבור.

חברי כנסת חרדים בכירים הבהירו כי הובטח להם שהדבר יידון בלשכת היועמ"ש תכף לאחר החגים. טרם פרסום הדברים באכסניה זו בשבוע שעבר, פניתי לדוברות משרד המשפטים, ומכלל השתיקה בנוגע לפריט המידע הזה – השתמעה הודאה. בתגובה נוספת, שהגיעה לאחר פרסום הטור, הבהיר מנהל אגף בכיר דוברות, הסברה ותקשורת במשרד המשפטים, עו"ד משה כהן, כי היועמ"ש מנדלבליט לא שוחח בנושא הדרת נשים עם חברי כנסת וכי לא אמור להתקיים דיון בנושא.

היועמ"ש מנדלבליט שהה בשבוע שעבר בחו"ל וסביר להניח שבלשכת רה"מ היו מוכנים להעביר מימון עצמי כפול של נסיעותיו כדי להיחשף לתוכן פגישותיו בניכר. בינתיים כאן בישראל, חברי הכנסת החרדים דבקו בגרסתם, כי דיברו עם מנדלבליט בנושא חוות הדעת של זילבר, ושמעו ממנו דברים ברורים.

לגרסה הרשמית שיצאה ממשרד המשפטים והבהירה כי לא יהיה דיון נוסף, יש משמעות הצהרתית ברורה. המסקנה העולה אפוא, כי אי אפשר לסמוך על הכיפה השחורה של היועמ"ש לממשלה ולהשאיר את המיקרופונים כבויים – במהלך השיחה. ח"כינו האמיצים חייבים לפנות ליועמ"ש עם דרישה חד-משמעית להוצאת הבהרה ברורה ולפיה אין כל בעייתיות בקיום אירועים בהפרדה, כמיטב מסורת בית אבא.

בינתיים, מסופ"ש שעבר ועד היום, פעלו ח"כינו גדולות ונצורות, בעיקר בשליחת הודעות. בדגל התורה שלחו לזילבר מכתבים נזעמים לצד נאומי הלם ותדהמה במליאה. בש"ס הודיעו השבוע בסוג של אמירה מתריסה שבכוונתם לארגן אירוע על טהרת 'הדרת הגברים' במסגרת כינוס מתוכנן לנשים בלבד שיתקיים לזכרו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. אלו אמירות לא פשוטות כאשר מנגד עומדת הלשכה האימתנית ביותר במדינה, אך בדיבורים אין די. לעת הזאת, נדרשים מעשים.





סערת ההפרדה, לצערנו, לא הולכת להיעלם מחיינו וליפול בין המחיצות. מה שהיה רלוונטי לאירועי יום האתמול, הופך למשמעותי הרבה יותר בנוגע למח"ר (המסגרות החרדיות באקדמיה). הממשלה כבר השקיעה במיזם המח"ר מאות מיליונים ומתכננת השקעה כפולה במסגרת תוכנית חומש של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לשנים תשע"ז-תשפ"א. הלוואי על תקציב הישיבות.

מי שחפץ בשילוב חרדים במשק מבלי לפגוע באורחות חייהם – יכול למצוא מודל אחד מוצלח במיוחד. לא במסלולים החרדיים בצבא, אלא במסגרות החרדיות במוסדות האקדמיים. אפילו יאיר לפיד מצא עצמו בשעתו מפרגן בעל כורחו. המתנגדים שקוראים תיגר, הם בעיקר גורמים מתוכנו שחוששים מאובדן זהות חרדית, חרף כל המאמצים להתאים תכנים ולא לפגוע באורחות החיים. לגורמים החילוניים שרוממות שילוב החרדים בפיהם, אמורה להיות אפוא, מטרה ברורה: להעצים את המסגרות, לתעדף אותן בכל דרך, לחזק ולבנות.

לכל מי שמעורב בתחום היה ברור למן הרגע הראשון, שההפרדה בין גברים לנשים, מחויבת המציאות. אם המשנה ליועמ"ש הזכירה בחוות דעתה את היותה של תל-אביב עיר שוויונית ופלורליסטית כסיבה למניעת קיום העצרת בכיכר רבין, הרי שבמקרה הזה ההיגיון הוא הפוך. בתוך עמנו אנו חיים וכמעט כל חרדי/ת שמגיע/ה (בהפרדה!) להשתלם במסגרות החרדיות – דורש/ת חציצה ברורה בין גברים לנשים במסגרות הלימודים כתנאי סף. בלעדיה, לא היו לנו היום אלפי סטודנטים וסטודנטיות חרדים שסיימו מסלולים לימודיים וקיבלו תארים.

למרבה האבסורד, במקום לנתץ את החומה שמונעת מבוגרי אקדמיה חרדים ללמוד תואר שני במסגרת המסלולים החרדיים, עסוקים בלשכת היועמ"ש בניפוץ חומת ההפרדה בין נשים לגברים בכיתות הלימוד של התואר הראשון. לא קשה לנחש מהו ההיגיון ומהם הנימוקים.

ומיהי האישיות האחראית העומדת בפרץ וקורעת את מחיצת הבד? גם בסוגיה הזאת, ניחשתם מן הסתם נכונה. מדובר במשנה ליועמ"ש, עו"ד דינה זילבר. בעניין הזה, תשמעו סיפור – בהמשכים, שלא ישאיר אתכם אדישים.

ב-17 ביולי 2016, נשלחה חוות דעת ארוכה ומנומקת למועצה להשכלה גבוהה, עם העתק לעו"ד דינה זילבר. כותרתו של המסמך המפורט, בן 11 העמודים הייתה: "הערות להצעת המדיניות של מל"ג – ות"ת בנושא הרחבת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית לקראת החומש הבא". במסמך צוטטו פסקאות מדו"ח הצוות המשרדי בנושא הדרת נשים המוכר לנו היטב מחוות דעתה של הגב' זילבר בערב יום הכיפורים.

השורה התחתונה של המסמך, רצוף האסמכתאות והתובנות המשפטיות היא כי "הגיעה העת להפסיק את מתכונת פעילותם הנוכחית של המח"רים". על המשפט הזה היו חותמים גם בארגון 'רוח אחרת', שיצא השבוע בקמפיין נרחב נגד נזקי האקדמיה לחרדים, בגיליון רב התפוצה של יתד נאמן ביום ג'.

אלא שהנימוקים לדרישה, הם לב הסיפור. "לטעמנו", כותבת עו"ד אורלי ארז-לחובסקי החתומה על חוות הדעת, "אין הצדקה להמשך קיומם של המח"רים במתכונתם הנוכחית... יש לאפשר רק את עצם קיומן של מכינות שיפעלו בהפרדה מגדרית, ולא לאפשר כלל הפרדה בלימודי התואר עצמם, ודאי לא בקמפוסים נפרדים".

למרות שהניסוחים נראים כאילו נלקחו מאותה פקולטה, הרי שחוות הדעת האמורה, לא הוכנה בלשכת המשנה ליועמ"ש, אלא שוגרה מטעם המרכז הרפורמי לדת ומדינה של התנועה הרפורמית. דומה הדבר לנייר עמדה שישלח ברוך מרזל בנוגע להעדפה מתקנת של האוכלוסייה הערבית. מרזל במשל הערבי היה נזרק מכל המדרגות. לרפורמים בנמשל החרדי, מתקינים מדרגות נעות.

כפיים לרגב
עכשיו, הגענו לפאנצ'. שימו לב היטב לתאריכים: ב-17 ביולי 2016 שוגרה חוות הדעת של הרפורמים למל"ג עם העתק לדינה זילבר. עשרה ימים אחר כך, ב-26 ביולי 2016, ניהלה המועצה להשכלה גבוהה "שימוע לתוכנית הרב שנתית של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית". השימוע הזה, תועד על-פני לא פחות מ-195 עמודי פרוטוקול, וברשימת הנוכחים, מופיעה כמובן, המשנה ליועמ"ש דינה זילבר. לא אחת כמוה, תפספס את ההצגה.

כל מי שעיניו בראשו מבין שהמסלול של צמצום הכיתות הנפרדות יוביל בפועל להדרת חרדים מהאקדמיה, אך דפדוף בין עמודי הפרוטוקול, ועצירת ביניים כל אימת ששמה של הגב' זילבר מוזכר, מלמדים כי חלק הארי של הערותיה ושאלותיה, מתייחס להפרדה ההכרחית הזאת, מנקודת מבט ביקורתית. לזילבר כידוע, יש עמדה פלורליסטית עקרונית חדה וברורה, שתואמת כמעט לחלוטין, לרוח העולה מחוות הדעת הרפורמית שנחתה על שולחנה ימים ספורים לפני קיום השימוע.





המשתתפים, כך ניכר מהפרוטוקול, מבינים לאן נושבת הרוח מלשכת היועמ"ש ומתכווננים בהתאם.
מיותר להשמיע קונספירציות רביניות לא מוכחות על תיאום מוקדם. זילבר היא אומנם לא הדמות הכי אהודה במגזר, אך מדובר במשפטנית בעלת מוניטין שלא דבק בה רבב. כל זה לא נוגע כמובן למכנה המשותף הרחב שבא לידי ביטוי, שחור על גבי לבן, ומעיד על עומק זהות התפיסה הרעיונית והערכית של זילבר והתנועה הרפורמית. המסמכים והפרוטוקולים מדברים בעד עצמם: מדובר בפרשנות לערכי יסוד שנלמדת באותו בית מדרש פלורליסטי. טמפל, למען הדיוק.

חוות הדעת הרפורמית מבוססת על ערכי היסוד שזילבר מקדמת כסוג של דת חילונית שכולם מחויבים להתיישר לפיה. העניין הוא שבסופו של דבר עסקינן בפרשנות משפטית, שיכולה להיות מנוסחת ומנומקת אחרת לגמרי. משפטנים לא פחות בכירים, שנדרשו לנושא, סתרו את מסכת הטיעונים המשפטיים של זילבר, בנימוקים פרשניים, ענייניים ומקצועיים לעילא. השבוע התברר, כדוגמה, כי דווקא על אותו 'חוק איסור הפליה' שהרפורמים נופפו בו - התבססו גם במשרד התרבות, והגיעו למסקנה הפוכה.

בסעיף 6 לחוות הדעת ששלחה התנועה הרפורמית למל"ג ולדינה לזילבר, מוזכר "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 האוסר בסעיף 3(א) על הגבלת כניסה למקום ציבורי או על הגבלת מתן שירות ציבורי (ובכלל זה שרותי חינוך)".
הפרשנות של התנועה הרפורמית באה לידי ביטוי רעיוני ברור בחוות דעתה של דינה זילבר. אך ראו זה פלא, מהמקור החוקי הזה בדיוק, אפשר להגיע למסקנה הפוכה. כאן צריך לומר לסיום מילה טובה, למירי (כפיים!) רגב שמשתמשת דווקא בחוק הזה כדי לקדם אירועים ההולמים את אורחות המגזר, בהפרדה מלאה. גם לחוק הישראלי, מסתבר, יש פרשנות מסורתית ופרשנות רפורמית.

משפטנית בכירה עם ניסיון רב – הפנתה את תשומת הלב במשרד התרבות דווקא אל החוק האמור כדי להוכיח שניתן גם ניתן לקיים אירועים בהפרדה למגזר החרדי, הדתי והמסורתי. סעיף 3(ד)(3) לחוק מתיר מפורשות: "קיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה".

"אסמכתא חוקית ברורה מזו המאשרת קיום ומימון אירועים בהפרדה לציבור שחפץ בכך אי אפשר לבקש", מסבירה המשפטנית הבכירה שייעצה למשרד התרבות, בהתאם לרוח המפקדת - תא"ל במיל. לא לחינם קיבלו אירועי תרבות שמימן המשרד את אישורו של הרב מוטק'ה בלוי, יו"ר משמרת הקודש והחינוך. רק בחג הסוכות האחרון, לאחר הפצת חוות הדעת של זילבר שניתנה בערב יום הכיפורים, מימן משרד התרבות מאות אירועי חג ברשויות החרדיות במסגרת התקנה התקציבית סל"ע – סל תרבות עירוני, שהשרה רגב הובילה.

"משרד התרבות צריך להתאים עצמו למגזר החרדי ולא המגזר למשרד", הגיבה שרת התרבות כאשר היו מי שניסו לפקפק בכשרות המימון של האירועים הנפרדים לחרדים. במקרה הזה, בלי טיפת ציניות, אכן מגיעות למירי רגב מחיאות כפיים סוערות.

אהבת ישראל
מיותר לשאול באיזה בית תפילה בילו בכירים במשרד המשפטים בימים הנוראים. איש באמונתו יחיה, כל עוד האני מאמין שלו אינו זולג לנייר המכתבים הרשמי עם סמל המנורה.

לא מיותר להשיב מיהם הארגונים שעשו מאמצים לכנס תחת קורת הגג שלהם כמה שיותר ישראלים, בתקופת החגים. מדובר כמובן בארגונים הרפורמים שבמשך שנים ניסו ללא הצלחה לחדור ללב המיינסטרים הישראלי. והנה בשנה האחרונה, בין השאר בחסות חגיגות ההפרדה ושיווק התפילה השוויונית-משפחתית להמונים - הם מצליחים, במקום בו נכשלו במשך שנים.





חוט דיג, דק אך חזק, מחבר בין רחבת הכותל השוויונית, חוות הדעת נגד ההפרדה בקמפוסים החרדים, הקרב התקשורתי נגד אירועים בהפרדה והקמת גנים ומוסדות חינוך בשכונות חילוניות נחשבות.

הרפורמים כאן כדי להיאבק על דעת הקהל ולמרבה הצער מהצד החרדי, אין מי שייתן פייט, באהבה. בחגים האחרונים, ראינו איך נכבש עוד משלט, כאשר רשויות מקומיות רבות, העניקו חסויות רשמיות לתפילות החגים "ברוח משפחתית ושוויונית". כל זה מעצים את הצורך הדחוף בעוד כמה דמויות הוד משלנו כמו הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק, שמקרבות ולא מרחיקות, מאהיבות ולא משניאות, מחברות ולא מפרידות.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!