האזינו לדף היומי, וקראו את הסיכום: בבא מציעא דף ל"ז

דף ל"ז ע"א
הלכה כרבי יוסי דהשוכר פרה והשאילה לאחר ומתה כדרכה השואל משלם לבעלים דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו.

שומר ששילם ולא רצה לישבע, לשיטת התנא דריש פרק המפקיד הבעלים מקנה לו הכפל, לשמואל ור' אלעזר לשיטת רבי יוסי אין השומר זוכה בכפל דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו והלכה כדבריו, לרבי יוחנן גם לרבי יוסי כיון שאמר הריני משלם הבעלים מקנה לו הכפל דעל דעת כן הפקיד לו הפרה.

האומר לשניים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם או אביכם של אחד מכם הפקיד אצלי מנה ואיני יודע איזה הוא והם אינם תובעים אותו פטור, ואם בא לצאת ידי שמים נותן לזה מנה ולזה מנה, (ואם שניהם הפקידו אצלו זה מנה וזה מאתים זה בפני זה אינו חייב לצאת ידי שמים וליתן מאתיים לכל אחד דאינו חייב לזכור מי נתן המאתיים כיון שהפקידו בבת אחת זה בפני זה ולא חשדו זה את זה).

גזל אחד מחמישה ואינו יודע איזה מהן גזל וכל אחד אומר אותי גזל [ולא בא לצאת ידי שמים], לרבי טרפון תהא מונחת בידו עד שיתברר [לרב היינו אפילו אם הגזלן שותק לכל אחד, לרב מתנה דוקא אם צווח ואמר אמת שגזלתי אבל איני חייב לאף אחד מכם באופן של ודאות אבל אם שתק הוי כהודאה], לרבי עקיבא כיון שהם תובעים אותו צריך לשלם לכל אחד דברי עדיף משמא.

שנים שהפקידו זה שלא בפני זה מוטל על השומר למידק מי הוא הבעלים של כל פקדון, וכן אם הפקידו זה טלא אחד וזה שנים זה אומר שנים שלי וזה אומר שנים שלי אפילו הפקידו זה בפני זה דדבר הנראה הוא מי הביא אחד ומי הביא שנים (ונפק"מ אם בא לצאת ידי שמים דחייב לכל אחד) אבל הפקידו בעדרו שלא מדעתו אינו מוטל על הרועה לדעת ופטור.

שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי, לת"ק נותן לכל אחד מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו, ואפילו אחד הפקיד כלי שוה מנה ואחד שוה אלף נותן הקטן לאחד מהם ושובר הגדול ונותן להשני מנה ממנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אע"פ דבעל כלי הגדול מפסיד בשבירתו כשיבא אליהו, לרבי יוסי הכל יהא מונח עד שיבא אליהו כדי שיודה הרמאי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!